Chaim Zelig Slonimsky and theDiskin family

Chaim Zelig Slonimsky and the Diskin familyby Zerachya Licht

Two years ago, the Seforim Blog published an article, writtenby Zecharya Licht, about the maskil, Chaim Zelig Slonimsky,and the Chanuka controversy he’d ignited.Last year, the Seforim Blog published published Part I ofanother article, also written by Zecharya Licht, which againfocused on the above-mentioned maskil. This second articlehighlighted Slonimsky’s relationship with the Diskin Family.Part II of the article, which had already been published,zeroed in on Slonimsky’s relationship with R’ Binyomin Diskinof Horodna, the patriarch of the illustrious and rabbinicalDiskin family. In this article, Licht reproduced hithertounknown letter written by R’ Yehoshua Leib’s son, BinyominDiskin to the maskil, Shmuel Yosef Finn. In that letter,Binyomin Diskin mentions the relationship between Slonimskyand Diskin’s grandfather R’ Binyomin of Horodna.Presented here is Part II of the monograph which focuses on R’Yehoshua Leib’s connection with Slonimsky. In the appendixes,R’ Yehoshua Leib’s positive relationship to the Haskalah isdiscussed. The enlightenment of the wider Diskin family, andR’ Abbele Paslover’s attitude towards the books published bythe maskilim, are also discussed here.Perakim א’ through ד’ appear in Part I.

פרק ה: מציאות הנפש – השכלתו הכללית של מהרי”ל דיסקין.נספח א: יחסו של מהרי”ל דיסקין להשכלה כללית בעודו משמש ברבנות

באירופה.בנימין רבי של וחתנו בניו שאר של כללית להשכלה יחסם ב: נספח

דיסקין.נספח ג: הסכמות מרבי אבלי לספרי משכילים.

פרק המציאות הנפש – השכלתו של מהרי“ל דיסקין

ששמו הנפש’ ‘מציאות ספרו את לאור חז”ס הוציא תרי”ב שנת בחנוכה ראיות פי על מבואר – לגוף חוץ וקיומה הנפש ‘מציאות הוא המלא כתב הקורא” “אל בדבריו הטבע’. בחינות מן הלקוחות נכוחות דרך על ההולכים [ספרים אלה ספר “אשר לאלה מיועד שספרו המחבר, העיון והמחקר] ואלה [ספרי מוסר והיראה הנמצאים אתנו למרבה] בלתי

נכון לפניהם לפשט עקמומיות שבלב, והמה האנשים אשר …”

ויעיד הרבנים, בעיני חן מצא הנפש’ ‘מציאות שספרו הדברים נראים עליו העובדה שספר זה צוטט ע”י הגאון רבי מרדכי גימפל יפה האב”דאמנם יד). א, (בראשית הרמב”ן על מרדכי’ ‘תכלת בספרו ראזיאני[1] מה שמעניין ביותר הוא שיתכן מאד שגם הגאון רבי יהושע ליב דיסקיןנמצא דיסקין מהרי”ל של בכתביו שהרי זה. בספר שימוש עשה זצ”ל

כתוב:ואולם הנפש, בהשארות מאמינין אנחנו ידוע העיקר, מן שנעדר נברא שום בעולם נמצא שלא לפי בזה, מודים חה”ע[2] והעודף אפר נשאר הנשרף וכן אחרת, צורה לבוש אם כי העולם, איפה בחיים שהכרנוה זה ונפש ואויר, למים נחלק נשאר בעשן

היא? אם לא שישנה בפני עצמה וכו’.[3]שגילו החומר’ שימור מ’חוק הנפש השארת להוכיח שיש זה רעיון ‘מציאות מהספר ראשון בפרק מופיע ה-18 המאה בני המדענים הפסד שאין ש”יבאר חז”ס, של בלשונו היא, הפרק מטרת הנפש’. וכליון, השבתה ואבדון בעולם ואם הנפש נמצאה במציאות אי אפשר עודשיאבד נצחה אחרי מות הגוף”. סביר להניח שמהרי”ל דיסקין ראה דברזה בשם חכמי האומות העולם בספרו של חז”ס ומשם רשם רשימתו הנ”ל.

כבר פרסם הפרופסור מלך שפירא בספרים בלוג שהגאון רבי יהושע ליבהיה הומברג הומברג[4]. הירץ נפתלי מהמשכיל ‘הכורם’ לספר ציין במדבר חומשים על ה’ביאור’ את כתב ואף מנדלסון משה של מחבריו ודברים. מה שמפתיע ביותר הוא מה שגילה הרב אליעזר בראדט במאמרוכתב מתוך שנתפרסם דיסקין מהרי”ל של יומו שבסדר קופרניקוס[5] על ידו מצאנו שמהרי”ל דיסקין קיבל על עצמו “לעיין בספרים פלפול אגדהדרוש מחקר פלוסופי’ השכלה…”. לאור תגליות אלו לא רחוק הוא לומר

כהשערתי שמהרי”ל עיין גם בספר של עמיתו חז”ס.טרם שנמשיך לשרטט עוד פרטים אודות חז”ס ופעילותיו הספרותית, אעיר

על איזה פרטים שבתוך סדר היום הנ”ל של מהרי”ל.

https://seforimblog.com/wp-content/uploads/2018/12/5-344x1024.jpg

https://1.bp.blogspot.com/-Y5AfONVw6Fs/XAboiWNrUTI/AAAAAAAAF4c/Kov2JeEcls8FoVX7M1rS88yHk-8tnrDQwCLcBGAs/s1600/6.png

מהרי”ל כוונת סילף יהוסף, זכרון בספר שהמהדיר להעיר יש המהדיר ‘מפרש’ כ”ב בהערה בכוונה. שלא או בכוונה דיסקין, היינו פלוסופיה’ ‘ספרי ללמוד דיסקין מהרי”ל של שקבלתו הנ”ל, בכלל עדיין זה דבר וכדומה, להרמב”ם נבוכים מורה כמו ספרים ‘ספרי ללמוד דיסקין מהרי”ל שקבלת ‘מפרש’ כ”ג בהערה אבל הגיוני. זה אותי’, וידוע ‘השכל מלשון והיא קבלה ספרי היינו השכלה’, מה יודעים הכל גיחוך[6]. לידי הקורא מביא כבר הפירוש אם אפילו ועוד, אנפין. בתרי לפרשה מקום כאן ואין ‘השכלה’ זה לפני הזמן קבע שמהרי”ל מורה הדברים סדר הלא המתעקש, בזה יתעקש ריכוז של פחות שיעור הדורשים קלים יותר לדברים לשינה הליכתו המוח: פלפול, אגדה, דרוש, מחקר, פילוסופיה, השכלה. ואם נפרש כולםכפשוטם, הרי לפנינו סדר של לימוד דברים קלים ולא כל כך רצינייםאין אז לקבלה שהכוונה נפרש אם אבל היום, במשך לימודיו שאר כמו וטרו שקלו וכבר הקל. אל מהכבד של סדר כאן

בזה באוצר החכמה פורום ואין צורך לכפול את הדברים.עוד פרט חשוב שראוי להעיר עליו הוא, שמהרי”ל קבע לימודו ב”פרשהעל ביותר אהוב עזרא האבן שפירוש וידוע עזרא”. ואבן ורש”י חומש המהדיר של עיניו דלגו לא זה פרט על וגם והשכלה. המחקר בעלי מצא האנטי-משכיליים וגינוניו דיסקין מהרי”ל על להגן וכדי הנ”ל, דברי על פעמים כמה רשם ווייס שהגרנ”צ ד’ בהערה להוסיף לנכון שאנו במקום הרי זצ”ל”. דיסקין מהרי”ל – כן הדין “אין האב”ע

יכולים ללמוד ממהריל”ד שיש לקבוע לימודינו בפירוש האבן עזרא, באהמהדיר להעיר לנו שדברי האבן עזרא הם נגד הדין!

על [הספד בכות’ ל’אלון בהקדמה מופיעה מאד מעניינת נוספת עובדה הוא ובה אורנשטיין[7] יעקב הרב תלמידו ידי על שנכתבה מהרי”ל] רבי הגאון מהרי”ל, של אביו בהן שהשתלם החכמות אותן את מונה

בנימין, כחכמות שהצטיין בהן גם מהרי”ל:עשר לו היה בכולם לתוה”ק צורך בהם שיש החכמות בכל המזלות, וגלגלי שמים בתכונות באלגיברה, בהנדסה, ידות, דומיה לו אלה בכל – תושיה הגדיל עצה הפליא ולימד למד אלה

תהילה[8] ע”כ דבריי מעטים.[9]הרי לנו עדות מפי תלמיד מהרי”ל שניתן ללמוד ממנה, שבאותן חכמותהצטיין מהרי”ל גם חז”ס, ואחריו דיסקין, בנימין רבי בהן שהצטיין

בהן, והן אלגברה ותכונות השמים.¨¨¨

הוא הספר שתוכן נראה הראשונה בהשקפה הנפש’. ‘מציאות לספר נחזור בזה התבטא ליפשיץ, יעקב ר’ לפי ואכן הנפש. בהשארת אמונה חיזוק

השתייכותו של חז”ס למשכילי דור הישן שכיבדו את המסורה:החכם מר חז”ס נחשב בימים ההם ממשכילי הדור הישן כמו שכנה הואובספריו הישן”, המדרש מבית “תלמיד מאמרו באיזה עצמו את למסורת ומחסה מגן כעין התראה נעוריו מימי ובמאמריו ‘יסוד ספרו את נחבר זו שלתכלית אבות. העיבור’ ומחברתו ‘מציאות הנפש’ להוכיח אמיתת השארת הנפש.[10]

ברם, הוסיף ר’ יעקב ליפשיץ:של ארס בם שצפונה אלה במחברותיו גם הכירו המומחים המבקרים יאמר ‘ליליענבלום'[11] המפורסם הסופר שאפילו עד חפשיות במחברתו הידועה ‘חטאת נעורים’ שמאז שקרא את המחברת ‘מציאות

הנפש’ התעוררה בלבבו הספק של מציאות הנפש’.[12]עם כל זה מסיק ליפשיץ:

על ומנהיגים לרוכבים להיות בעזות שקפצו דורו למשכילי ביחס ישראל בכח הרשות והטיחו דברים בספרותם כלפי מסורת אבות, נחשב

חז”ס לבעל נימוס, ורבים נהגו בו כבוד ויקר.יש שטענו שערבוביה זו של חיזוק אמונה יחד עם קרירותה, לא הייתהאת לחזק באים רשמי שבאופן ספרים חז”ס חיבר שבכוונה אלא מקרית. אריה אברהם הדת. נגד ארס חז”ס בו הטמין לחזקה, במקום אבל הדת, עקביא[13] מעיר, שבכל מאמריו וספריו נזהר חז”ס שלא לגלות שמץ שלדווקא אלא עוד, ולא הדת; אנשי ברגשי לפגוע ולא באלקים כפירה ראייה או יסוד לשמש העלולות לנקודות המדעיים במחקריו בהגיעו את ולהאדיר האמונה בשבח לדבר לנכון מוצא הוא שם דווקא לכפירה, מלב כיוצאים נראים תמיד לא אבל יכול, הכל אלקים גדולת הדוגמה “היא ובלשונו – לכך דוגמא להביא ממשיך עקביא אמת.[14] וקיומה הנפש ‘מציאת הארוך השם בעל הקטן מהספר – ביותר” החריפה בחינות מן הלקוחות נכוחות ראיות פי על מבואר לגוף חוץ השארת את להוכיח שבמקום היא, עקביא של דבריו תמצית הטבע’. הנפש, מסיק חז”ס כי כל הראיות שהביא לשם כך לא היו אלא ראיות עלהנפש מציאות את עצמו מצד המוכיח מוחלט מופת ואילו ההיקש דרך וקיומה בהיפרד מן הגוף אי אפשר למצוא בשום פנים, אלא שטבע האדםהוא, שאין הוא יכול להאמין בכיליון הנפש… אחת היא האמונה באושרהנצחי המנחמת את האדם מכל יגון החיים, אשרי אדם עוז לו בה! הרי

בא ללמד הוכחות להשארת הנפש ונמצא למד שאין לאמונה זו מופת.יתר דברי חז“ס ומעשיו יופיעו בעזהי“ת בעתיד

נספח איחסו של מהרי“ל דיסקין להשכלה כללית בעודו משמש ברבנות באירופה

מעניין לעניין, ברצוני להזכיר כמה רמזים שמצאתי פה ושם המורים עלהשנים אותן בכל חכמות לשאר דיסקין מהרי”ל של החיובית השקפתו קנאת למקנא ידוע היה בירושלים שבתו בזמן בחו”ל. ברבנות ששימש ה’ נגד אלו שהלכו לרעות בשדי נכרים. לכן, הדבר מפתיע ביותר שלא

כן היו נראים פני הדברים בעודו יושבת בארץ טמאה, חוצה לארץ.1. תקופת קאוונא:

כשנתקבל מהרי”ל לשמש כרב אב”ד בעיר הגדולה קאוונא (1861) נתפרסםבהמגיד מודעה אודות התמנותו. מתוך סגנון הדברים משמע שהרב יהושע

ליב רכש לו לכה”פ איזו ידיעות בעניני העולם:קאוונא בחודש האביב. כתפארת ערי ישראל הבנויות לתלפיות בימיעולם, ככה אשוה אותך קאוונא בגודל וביקר. עתה לא לשוא תוכליאנכי נופלת לא ממך: והגדולות הנכבדות לערים ולאמר להתפאר מכן; הן רבניך ומנהליך מימי עולם בישראל גדול שם. המה כללויפיך ביתר שאת מני-עד. המה שמוך נאדרי בקדש על כל הערים אשרמהדור אך למו, ספורות אין כי קדם משנות אדבר לא סביבותיך. החי הזה את אשר חזו עינינו אספרה. בך הרב הגאון חסיד ועניועל חיים פרי אמת זרע זרע שליט”א סלאנטער ישראל מוהר”ר כו’ וקרב בלב דת-יה אש להבת החוצבים בדבריו בניך לבב תלמי יצחק מ’ זמננו פאר הגאון הרב וצדק דעת הורה בקרבך איש. אביגדור הי”ו, ומה מאד נעלית קריה נאמנה עתה, עת אשר עיניךגאוני בהדר נגלה נגלה מחדש עתה אשר מוריך את ראות הרב הוא הקודמים מנהליך בעקבות עדתך בצדק לרעות שעריך, הגאון חכם הכולל כו’ מו”ה יהושע יהודא ליב הי”ו אשר ישב בעירלאמזא כסא אביו הגאון הצדיק וישר מ’ בנימין זלה”ה. לכן עוריקאוונא והתעוררי לקראת איש אשר אלה לו לאשר עדת ישרון על פידרכי התורה והחכמה. ולטעת מטעי יראת האל לבבבם לשים עין עללהיות ונכון ראוי עליזה קריה ולכן ומעללותיהם. דרכיהם כל מגפן וסופריך חכמיך כי יען מה? יען כמוהו. איש לראשך אלוף התורה והמדע גפנם, גביריך וקצינך ענבימו ענבי צדקה וחסד… דוב

בער ווארשאווסקי[15]

2. תקופת שקלאוו:לאחר שכיהן בקאוונא עבר לשרת בעיר שקלאוו. בתקופה זו מצאנו הדיםלמהרי”ל הקנאי מצד אחד, אבל מאידך מצאנו עדים המעידים על הידיעות

הכלליות שרכש ועמדתו החיובית כלפיהן.בסוף תקופת רבנותו בעיר שקלאוו נתפרסם במכ”ע הלבנון פרטים אודותביקורו של מהרי”ל באשכנז. אנו למדים מתוך הכתבה שבלבנון, שזמן מהלפני כן נתפרסם בעיתון המליץ “כי הרב הגאון הזה כל מעיינו להוליךאת העם בחשך”[16]. כמענה לכך, מדגיש הסופר של ‘הלבנון’ איך שרביברוסיה ולחכם לתורה ספר בית להקים מאד פתוח היה ליב יהושע

ופולין. וכך הוא כותב:מאינץ. כ”א תמוז. – זה שבנו מעיר זאדען אשר הלכנו לשם לראותנ”י ליב יהושע מוהר”ר וענו צדיק הגדול הגאון הרב פני את לשתות תי’ והמשכלת הצדקת ורעיתו הוא בא אשר שקלאב, האבד”ק שובע נפשנו לה שבעה מאד מאד בזאדען. אשר חיים מים ממעיני נעימות מראות את פני האדם הגדול הזה, וביותר אחרי דברנו עמואחינו של והרוחני המוסרי מעמד לתקון הנוגעים בהענינים ברוסיא. ספרנו לו מדבר בית הספר לתורה וחכמה אשר יסד הרה”ג

הצדיק מוה’ רפאל שמשון הירש בפפד”מ, והבטיחנו כי בשובו דרךבאזני יספר למען הזה, הבית כבוד את לראות יבוא פפד“מ[17] יעזור איך ופולין] [ברוסיה ברו“פ הגאונים הרבנים אחיו ברכי על הנעורים בני את לגדל המשתדלים בו לחוסים ה‘ כמעשה ויעשו ברוסיא אחינו וישמעו יראו למען והדעה, התורה הטובות מחשבותיו כל את שמענו ואחרי בפפד“מ. אחינו והרצויות, אמרנו מי יתן ויכולנו להביא הלום את אלה המבאישיםהרב כי לאמר ‘המליץ’, בשערי הרקח שמן את להבאיש נסו אשר והיו יתן מי – בחשך. העם את להוליך מעיינו כל הזה הגאון האנשים האלה בפנינו כי עתה בכלימה כסנו פניהם בדברם על צדיקאחינו אשר הנז‘ הגאון הרב יחפץ לבבו בכל האמנם כי עתק. לאדם הדרושות הידיעות וכל מולדתם ארץ שפת ידעו ברוסיא לדעת. אבל בראש כולם יחפץ כי לא תשתכח ח“ו התורה מפי זרענו.

יתן מי בלבבנו: אמרנו הזה, הצדיק הגאון הרב מלפני בהפרדנו תאורנה למען זאדען, לעיר באשכנז אחינו את לאסוף ויכולנו לחשוב יוסיפו לא למען מרוסיא, וצדיק גאון פני מאור עיניהם תועה על כל אחינו יושבי רוסיא כי מרביתם הם כאלה הדופקים עלאחינו נא יבואו נחושת. ואגורות לחם ככר מהם לבקש דלתותם האשכנזים עתה לזאדען, יבאו ויראו ויקימו בפניהם ויוכחו לדעתכי התורה והצדקות יחד עם ענוה טהורה תשכון מרומים עוד היום

ברוסיא.מכל אחינו האוהבים את התורה היושבים סמוך לזאדען, נאוה תהלההגאון פני את לבקר באו כי בפפד”מ אשר עמנו מנכבדי לאיזה הנז’ ולשמו ולזכרו תאוות נפשם. גם הגביר הצדיק מוה’ זיסקיד

הירש אשר הוא עתה בזאדען בקר את כבוד הגאון הזה בביתו.[18]חודש אחד לאחר מכן, נתפרסמה עוד כתבה בעיתון הלבנון, שנכתב ע”יעל להעיד ומטרתה שקלאוו, יליד ראסקין[19], דוב בן אפרים הסופר מהרי”ל של החיובית עמדתו את ולהבהיר הנ”ל, שבכתבה הדברים אמיתת כלפי השכלה כללית. סופר זה מציג את עצמו כאחד משומעי לקחו הטובשל מהרי”ל, בשיעור תלמוד איזה שעות בכל יום, ומהנכנסים אליו בלא

בר.אפרים ראסקין מספר בפרוטרוט אודות הנהגתו של מהרי”ל עם גוים שבאו

להישפט בפניו. וכך הוא כותב:כמה פעמים הייתי בבית הגאון הנ”ל, כשבאו עברים ונוצרים לפניואשר הסכסוכים אודות ביניהם, השופט שיהיה מאתו, לבקש בעסקיהם, בעת שלא היו עוד שופטי השלום בערי רוססיא הלבנה, כישמו הטוב הוא מפורסם גם בין הרוססים יושבי המקום, התקין שכלכדי רוססיא, בלשון יהיו והנוצרי העברי בין היו אשר הטענות שיבין הנוצרי מה שידבר ויטעון נגדו העברי, וכאשר בין אחינולסדר ובפרט רוססיא, בלשון לדבר שיבין מי מאוד יקר היה אז שהעברי אמר לשונו, על שגור שפתו אשר ריבו, איש נגד טענות הוא כי כבודו, לפני רוססיא בלשון בעדו שידבר מליץ, יעמיד

מבין בלשון רוססיא.[20]

שפות לימוד כלפי חיובי מעמד החזיק שמהרי”ל העניין, גוף ולגבי זרות וכו’,, כותב אפרים ראסקין:

בערדיאנסק. י”ד אב. שנת “התברכו”. בעלה 47 – ממ”ע הזאת שנההגאון הב אדמו”ר, כבוד אודות על המו”ל דברי קראתי ט’. הר”ר בצע, שונא ובמדות, במעלות מפואר ועניו, צדיק הגדול, יהושע יהודא ליב דיסקין נרו יאיר ויופיע. האב”ד משקלאוו עירמולדתי אשר דבר עמו בנוגע להשכלת אחינו ברוססיא הלבנה, ועדהדברים לקיים והנני המדינה, ושפת לשון ללמדם נחוץ כמה האלה… שמעתי מאדמו“ר כמה פעמים, כי לא טוב הדבר בעינו מה שלאירגילו בני הנעורים את לשונם לדבר בלשון המדינה, כי טוב תורהעם דרך ארץ. והוא יודע לילך לפי רוח עת החדשה להצמיד האמונהבין המחלוקת אש פרצה לשקלאוו, בואו בתחילת ביחד. והתבונה המתנגדים והחסידים[21], ורבים תלו אשמת המחלוקת באדמו”ר, אשרמפשע הוא חף כי שקלאוו, עיר אנשי לכל כעת ידוע היקרות ותכונותיו ערכו הכירו רבים כאשר כן ואחרי המחלוקת. עלילי חמת עליו קפצה המחלוקת, חמת ונשקעה והנחמדות[22] דברים, כאשר נתפרסם הדברים במ”ע הרוססים, ובמ”ע “היום” בלשוןעיר משכילי כתבו באדעססע, לאור אז שיצא רוססיא לי וגם עליו. חפאו אשר מהפשעים הגאון את והצדיקו שקלאוו, סיבת וגם אלה וכל עליו, עללו אשר מהפשעים הוא נקי כי ידוע נפילת מעמד אנשי עיר שקלאוו, אשר נפלו פלאים – ד’ ירחם עליהם– עצרו בעדו מלדבר על לב אנשי עיר שקלאוו, שלא ילכו נגד העתהחדשה הקוראת בכח. וכפי דברי הרב המו”ל בעלה הנ”ל, הבטיח לובבואו למען פפד”מ… דרך יסע שקלאווה, בשלום בשובו אדמו”ר, מחשבתו להוציא שקלאוו, עיר נדיבי לב על ידבר לביתו ומועיל טוב דבר בעירו ולתקן לאור. חושב, הוא אשר הטובה, כזה, בית תלמוד תורה אשר מאתו תצא תורה ותבונה ביחד, אמרתיהלבנה רוסייא בערי אחינו את לעורר זה, במאמרי אבא בכלל, ויושב עיר שקאלוו בפרט, לשמוע ולהקשיב לקול העת החדשההעצלות בחיק הנרדמים הנעורים בני לעורר בכח, הקוראת דרכי ודעת מחכמה הם ערומים כי ולהשכילם להבינם והיאוש, החיים. ואקרא! למען יתאמצו ללמוד לבני הנעורים שפת המדינה עלהנעורים בני יפגשו אשר המכשולים יודע כמוני מי כי בוריה. אחרי אכלם את לחם העצלות בבית אביהם וחותנם, ואחרי כן כאשריאבדו הונם בענין רע רח”ל, ואפס מהם כל תקוה לפרנס את ביתםועולליהם במקום מגורם מוכרחים הם לגלות את עצמם לערי רוססיאהגדולה, הקטנה או החדשה לבקש טרף לנפשם ונפש עולליהם המבקשיםאז בארץ, נודדים וכשהם יבקשו. אשר את שם למצוא בתקותם לחם בארץ להם יקרה אשר המכשולים לב, מכאיב ברגש ירגישו דרכי ידעו ולא המדינה, שפת יבינו שלא בזה נידודיהם, החיים, ויקללו את יום הולדם. וגם את הוריהם ומוריהם לא ינקו.שפת בניהם את שילמדו אנשים לעורר ממשיך שהוא [ולאחר

המדינה, הוא מסיים:] ואל ראשי החברה כנכבדה “מרבי ההשכלה ביןאתם שגם אקרא, בארצינו אחינו ונדיבי ראשי ברוססיא” אחינו במחשבתו אשר משקלאוו, הגאון מחשבת על לב תשימו לעשות, ותתאמצו להיות לעזר להדבר הטוב והמועיל הזאת. ומהנכוןשתעוררו את הגאון הנ”ל במכתב פרטי, להציע לפניו את אשר יכשרבעיניכם, לעשות בהדבר הטוב הזאת, ולחזקהו ולאמצהו ולכם תהיה

צדקה…[23]אחיכם המדבר באמת אפרים בן דוב ראסקין, ילידי שקלאוו

מיד אחר הכתבה הנ”ל של ראסקין, יש הערה מהמו”ל אודות התמנותו שלמהרי”ל לשרת כאב”ד בעיר בריסק:

הי”ו משקלאב הגאב”ד כבוד שם מוקירי לכל לבשר הננו בזה לשבת דליטא בריסק ק”ק בישראל ואם עיר לבקשת נעתר כי נ”י, אשר שקלאב לעזוב מאד לו צר כי [ואף הרבנות, כסא על בתוכם ומצב אוירה רוע מפני רק שם, הקדושה העדה בנפש קשורה נפשו יבוא שבועות איזה ובעוד אותה], לעזוב מוכרח רפה בריאותו אלקים באיש היא תשמח כי בריסק עיר עדת נברך לב בכל אליהם.

הזה אשר זכתה כי יהיה לה לרב והוא ישמח בה עד עולם.[24]3. תקופת בריסק:

משתמשים הנ”ל דמויות שתי מצאנו בבריסק כהונתו בתקופת גם בערבוביה. המשכילים מאשימים אותו כאיש ההולך בחושך ובאפלה שאינועל ומעידים עליו מגינים מצאנו מאידך אמנם ולהתפתח. להתקדם רוצה

השכלתו הכללית.בעיתון שהתלוצצו המשכילים לדברי מענה מופיע הלבנון בעיתון המגיד[25] על פעילות מהרי”ל בעיר בריסק לחזק את שמירת שבת. המענהשהתלוצצו על מוחה הוא ובו ‘פל”א’ בשם ונחתם בהלבנון נדפס במהרי”ל, וכדי להצדיק את הצדיק, מזכיר הסופר איך שמהרי”ל אהב גם

חכמות:לא נוכל להתאפק לשים יד לפה מהשיב דבר את המחרף אשר לצון חמדעל לעלות עוז, נפשו ותדרוך יתחשב, בסופרים למען לו, יסו”ע צדיק הגדול הגאון את ולגדף לחרף ‘המגיד’ במתי העטרה החזיר אשר על נ”י בריסק אבד”ק ליב יהודא יהושע מוה’ ליושנה להזהיר את בעל חנויות מחלל את השבת. מי יתן ונדע אםרוח האם קדימה…? הצועדת ההשכלה בעד עצר הזה המפעל הפאנאטיזסום לוטה בהמפעל הזה אשר מהר חיש להודיע קבל עם אתעון הגאון כי גדול מאוד? מי לא ידע את מצעדי הגאון והלך נפשוודבר את, אחותי לחכמה גם האומרים מהשרידים אחד הוא אשר שפתיים אך למחסור לדבר אדותו חי נפשי! כי צחוק מכאיב לב היהבריסק עיר שמשי כי על הרב, נפש אשם ישים כי בראותנו לנו “זיד צלו-דג בלשון המסחר אנשי את להזהיר הסכינו ואל הזאת הקריאה את השמש בפי שם הרב האם – פיש”[26] כי באמרך בך נזרקה הרעפארם רוח כי בך יענו פיך דברי ישנה? המנהג נשבת לא מעולם הלא עדנה, הזה להמנהג היה בלותו אחרי הישן הזה מהעירות אשר הסכינו מראש בזה, כי גם היום לא פסקושמשי מחוז ליטא מלדפוק בכל עש”ק על פתחי החנויות להבהיל את

הזה המנהג על פיו שחוק אחד רוסי מלא לא ומעולם לביתם, העם ותהי להפך כי הרוסים הנבונים ישבחו ויהללו את היהודים על כיהשבת קודש הו אלמו, ומאשר מפעל הגאון לא יתאים עם מטרת חפץהמתלוצץ והלך נפשו, לכן פער פיו לבלי חוק לתתו ללעג בין כתהמכנים את עצמם בשם משכילים אשר כבכורה טרם קיץ כן יבלעו כלהאורתודוקסים כבוד לחלל יעקב, צאן רועי מפי תצא אשר מלה ישראל את להזהיר רק ותושיה, תועלת כל יבוא לא כי ולהתלונן מחלל את השבת. אילו בא הרב ותקן בתי-תפלה כתבנית ב”ת הבנויםידיך פרשת עתה כי אליו, ארגעל לספח וגם הרעפארם, אדני על להלל את הרב הגאון כי שפך רוח עצה וחכמה על העם. תהלה לאללהן כפלים ואשר הזמן. לרוח קדימה ההולכות הנה רבות עירות לתושיה ולחכמה בעיר בריסק, בכ”ז מאד יתעצבו אל לבם בראותם כיהרהיב שועל אחד עוז בנפשו לחבל כרם ד’ צבאות ולתת לשמצה אתכאולתו הכסיל את לענות העירתני אשר מהן אחת ועירנו הגאון, אשר בא לבער אחר מנהגי ישראל יען כי קנאת סופרים אכלתהו למעןהרבה ויותר בו, יתנוסס החופש רוח כי כל לעיני הראות אזל הטה כי והשלום, האמת דגל הנושא ‘המגיד’ על השתוממותנו יבערו בריתו כאנשי כמוהו ואשר לב בשרירות ההולך כזה לאיש ויכסלו לחשוב כי הציוויליזאציא אור למו ובאמת המה כהמה להםלא ולבו המגיד פני על פרושה מסוה רק כי להאמין האוכל המה כנים לא אם אפונה להצדיקהו מאומה מצאתי לא ומאשר כן? הצדדים לכל חותם כחומר מתהפך ‘המגיד’ בעל כי האומרים דברי

לפי רוח הזמן והעת.[27]4. אשתו ובנו:

גם אשתו של רבי יהושע ליב [שרה/סוניה], “הרבנית מבריסק”, שהייתהאירופיות” שפות יודעת “הייתה המתחדשים, נגד הלוחמים מראשי שבנוסף הוזכר אחד במקור .(565 עמוד הישוב לחלוצי (אנציקלופדיה לידיעתה ובקיאותה בתלמוד, שו”ע, ובספרי מוסר ואגדה וכו’, ידעה גםעברית, רוסית, צרפתית בדיבור ובכתב. יש הרבה להאריך אודות אישיות

מופלאת זו, ואולי עוד חזון למועד.לדבר ידע ירוחם, יצחק רבי הגאון הראשונה, מאשתו יחידו בנו גם בכמה לשונות. בספר “דורות האחרונים” (עמוד 111 ערך דיסקין, ירוחםויודע במדע מופלא וחריף, גדול כ”גאון ריי”ד מתואר יצחק),

לשונות”.מהריי”ל של ובנו אשתו של הכללית השכלתם בענין שקיצרתי למרות מנדיל ‘מנחם מאת החומות’ ‘בתוך מהספר כאן אעתיק דיסקין, פרוש’ לגבי השכלתו הכללית של רבי יצחק ירוחם. בראשית דבריו מתארוהסופר הנ”ל כ”אישיות גאונית ופלאית ורבת הסתירות”[28]. אך הסופר

הנ”ל מרחיב הדברים וכך כתב:כשהופיע בירושלים בשנת תרס”ז עפ”י דרישת גבאי ומנהלי המוסדותראשי מאת נתקבל לא זצ”ל, מוהריי”ל מבריסק הרב אביו שיסד ומנהיגי העיר בכל הכבוד הראוי לו, אולי משום… וגם מפני… גםצורתו מפני והלומדים הת”ח ממנו הסתיגו ירושלימה, שבא אחרי זרות שפות שיודע עליו שמעו אף המודרנית ותלבושתו החצונית פרק ויודע חצוניים במדעים ידיעה לו יש גם וצרפתית רוסית

בחוקי משפט של נכרים כמו עורך דין, ביחוד נרתעו בני ירושלםכששמעו שאשתו לובשת פאה נכרית עם כובע אירופית…[29]

בהמשך מזכיר הסופר הנ”ל התנגדותם של הקנאים הקיצונים, בייחוד שלרבי [=הגאון הגריי”ד בית סף על “מלדרוך שנמנעו אונגארין, כולל שמו את נצלו שאז הרבנות מחלוקת זמן עד דיסקין] ירוחם יצחק

והכתירו אותו לנשיא עדתם.”ונשנית חוזר ירוחם יצחק רבי של בעניינו שגם מעניין התיאור ‘אריסטיקרטי’ שמצאנו אצל כמה מבני משפחתו. וכך כותב הסופר

פרוש הנ”ל:עליו חופף היה הגבוהות מהספירות אריסטיקרטית אצילות מין שהטיל חרדה נעלמה ובלתי מבוררת יחד עם הדרת הכבוד על כל איש

רציני בעל כובד הדעה שנגש אליו.[30]דברים מרחיקי לכת אודות נטייתו של רבי יצחק ירוחם לציונות ראוילבין בינו השווה צד בזה יהיה הדברים כנים שאם מפני כאן להעתיק

דודו הרב נח יצחק שהיה מחובבי ציון. וכך כתב פרוש:בעיר אומן מקום שהיה גר שם [רבי יצחק ירוחם] שנים רבות ושםמהציונים שם היה עה”ש ינטה מרת השניה אשתו נשא את שיעמיד ממנו ובקש במכתב אליו פנה הרצל וד”ר הראשונים,

עצמו בראש התנועה הציונית במחוזו.[31]הכי מעניין הוא טענת פרוש שאשתו העשירה [ינטה] של רבי יצחק ירוחםהייתה הסיבה מדוע התנגד להרב קוק, שכן טענה זו ממש טענו מעריכישאשתו שלו, לפולמוסים שהתנגדו לייב יהושע רבי אביו

הגבירה [סוניה] הייתה הסיבה לכך. וכך כתב פרוש:שכיבדוה לאשתו היתה קוק], [להרב בהתנגדותו גדול חלק ועזרה עליה, זחוחה היתה ודעתה עשירה, ממשפחה היתה מאד, עניני בכל דעתה היותה וגם היתומים בית בכלכלת רבה במסירות ההנהלה והיא הקפידה הרבה על כבוד בעלה. זכורני שפעם כאשר בארבינו [אברהם יצחק הכהן קוק] מיפו ירושלימה וביקר מקודם בביתהרב רבי חיים ברלין ז”ל התרגזה עד כדי כך שאמרה שלא תעזוב אתשתנוח עד לפייסה עלה ובקושי לביתם, לבוא [קוק] רבינו

דעתה.[32]עוד בענין השכלתו הכללית של מהרי”ל, ראה כאן וצפו כאן.[33]

נספח ביחסם להשכלה כללית של שאר בניו וחתנו של רבי בנימין דיסקין

אינה לארץ בחוצה ליב יהושע הרב של דמויותיו כיצד שהראנו לאחר מכירים שאנו מזה לחלוטין היא שונה ושהיא לבן, שחור בירושלים, ראוי למלאות את דברינו על ליקוט פנינים כאלה אודות בנימשפחתו הרחבה. כל עובדות הללו מצביעים בכיוון אחד, והוא מה שכברבנימין הרב המשפחה, שאבי זה, מאמר של ראשון בחלק הראנו השכלה עם ממוזג בתורה מופלאה גדלות של דמות הנחיל מהורודנה,

כללית ואריסטוקרטיה.ונתחיל עם האח של מהרי”ל, הרב נח יצחק:

1. הרב נח יצחק דיסקין מלומזהבספר עץ חיים (שו”ת ממשפחת אבלסון עמוד פב) מתאר הרב אברהם יואל

החכם הרעיון זך המפורסם “הגאון יצחק נח רבי את אבעלסאהן מתואר עצמו דיסקין מהרי”ל ואילו דיסקין”, יצחק ר’ הכולל בשם “הגאון אריה דבי עלאי צי”ע”. רואים מכאן שביחד למהרי”ל היה“החכם שהתואר כך כדי עד ומפותח עולמי יותר יצחק נח ר’ יסוד צדיק עלאי דברי “אריה שהתואר במקום הולמתו הכולל”

עולם” הולם את האח הגדול.כמו כן בספר ה’סבלוני’ מאת אביו של הגרי”א הרצוג, הרב יואל ליבושהרצוג מלומזה (ווארשא, 1890) כותב המחבר הנ”ל שבמקום לקחת הסכמותהחכמה כליל הגדול הגאון הרב לכבוד כתבי את “הראתי ספרו על והמדעים שלשלת היוחסין כקש”ת מו”ה ר’ נח יצחק דיסקין מלאמזא וגםלכבוד הרב הגאון הגדול צמ”ס [צנא מלא ספרא] שלשלת היוחסין כקש”תלפרופסור מודה (אני פאניוועז…”. מק”ק תאומים דוד אליהו ר’ מו”ה

מלך שפירא שהפנה אותי לספר ה’סבלוני’)מלבד היותו “כליל החכמה והמדעים” היה רבי נח יצחק נמנה “מחובבימשה הרב – 384 עמוד וקהילות (אישים ציון” נח דיסקין, (ערך הדתית הציונות של ובאנציקלופדיה צינוביץ). יצחק) כתוב שהיה פעיל בתנועה זו, וגם השתתף באסיפותיהם של “חובביהקיצוניים שהקנאים שם שהוזכר מעניין, שם. נאם ואף בלומזה ציון” שבעיר נאלצו לשתוק על פעולתו זו, משום כבודו של אחיו רבי יהושעלייב דיסקין, ראש הקנאים בירושלים. ראה שם עוד פרטים בעניין זה.

בספר זיכרון של קהילת לומזה (אכסניה של תורה עמוד 109) נזכרו כמהרבי אביו, דמות את מאד המזכירים יצחק נח רבי אודות פרטים בנימין. כתוב ש”רבי נח יצחק היה אדם יפה-תואר, הדור בלבושו, אצילבחוגי להקל. דרכו היתה ו’שאלות’ תורה בדיני לבריות. ונוח הרוח צילינדרו וכובע המהודרת תלבושתו לרגל כבדוהו הממשלה מסביבות אחרים, רבנים לעומת דוגמא אותו והציגו המבריק, על ורבבים כהוגן לבושים כשאינם השלטונות אל באים שהיו לומזה,

בגדיהם.”ו’הדר הכולל’ ‘החכם אלו בכינויים שימוש למעלה ראינו כבר רבי המקשרים אגדות ראינו כן כמו בנימין. רבי על גם בלבושו’

בנימין עם הממשלה.צורתו “לצייר אומר שהיה בוגאצקי המצייר בשם (שם) הובא עוד או ראפאל של המכחול לי דרוש יצחק נח ר’ של הפטריארכלית רמבראנד”. ובשם רבי טוביה פנסטר שהיה מרואי פני רבי נח יצחק הובאשם, שכשהיה דרוש לפנות אל הבארון רוטשילד הפראנקפורטי בדבר עניןציבורי, נבחרו למטרה זו בפולין שני רבנים מפורסמים ובראשם רבי נח

יצחק, שידע היטב את השפה הגרמנית.רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג (ספר זיכרון לקהילת לומזה – רשומותעמוד 323), יליד לומזה, הקהילה אשר בה כיהן רבי נח יצחק כראש ביתדין, מספר שהיה מצוי הרבה אצל הג”ר נח יצחק דיסקין זצ”ל, הואילואביו [של רבי יצחק אייזיק] הורה ודן אתו יחד משך חמש שנים. אצטט

כאן מלשונו של רבי יצחק אייזיק, אשר לימים היה רב הראשי לישראל:[הרב נח יצחק] היה טיפוס מעניין. הוא היה בנו של הגאון רבידיסקין ליב יהושע רבי הגאון של ואחיו זצ”ל דיסקין בנימין הידוע כאן בירושלים בשם הרב מבריסק ז”ל. התענגתי מאוד לשמועאחיו על ובזכרונות תורה בדברי מתובלות הנעימות שיחותיו חסידותו ועל המפליאה גאונותו על עיה”ק, שבירושלים יצחק [רבי הגאון ועל בנימינק”א, רבי אביו ועל המופלגת. רבי אצל =] אצלו שלמד מקובנה אלחנן] פלך לוואלקאוויסק כוונתו [אולי בגרודנה בנימינק”א] גרודנה] שלוש שנים. כשהייתי בן שמונה והתפללתי בשבת עם אבאלאחר התורה. קריאת אחרי לדרוש, כיבדני הפרטי, במנינו זצ”ל סיום דרשתי נשקני על ראשי ואמר: אע”פ שאין מנשקים בבית הכנסת

לילד כזה מותר.עמ’ (בראשית, יואל’ ‘אמרי שבספר שפירא מלך פרופסור לי והראה 200) מאת אביו של הרב הרצוג, ישנו הספד שנשא על הג’ ר’ משה יהושעיהודה ליב דיסקין, ובראש ההספד מזכיר הרב הרצוג ש”גזר עלי אחיוהגאון ר’ נח יצחק ראב”ד דק”ק לאמזא ז”ל להספידו כהלכה בבית המדרשהגדול אשר שם התפלל ודרש. והנה כאשר המקום היה צר לכן הוציאו כלכל רגליהם על עמדו גדול ועד מקטן העם וכל החוצה הספסלים לי הראה עוד דרשתי…” אשר וזאת נוראה הייתה לעצמה המחזה העת, הרב מזכיר קנג) ועמ’ נו עמ’ ד וחלק ,28 עמ’ (שמות, הנ”ל שבספר

יואל הרצוג דברי תורה וסיפורים בשם רבי נח יצחק.עמ’ 1879 ,11 (מרץ הצפירה בעיתון מעניינת כתבה מוצאים אנו 67) אודות רבי נח יצחק המעידה גם כן על ידיעותיו הרבות ועל נועםמורה פערלא, ‘הירש שמו את שחותם מי הליכותיו. בטשענסטאכויא’, מתלונן שם שכבר עברו איזה ירחים מאז נתקבל רבי נחיצחק לשמש כרב אב”ד בעיר טשענסטאכויא, ועדיין לא קיימו העיר אתמוצא שפתיהם למנות אותו כרב. המורה הנ”ל מתאר איזה מין רב דרוש

לעירו:אשר מלבד תורתו וחכמתו, יהיה גם איש טאלעראנטי היודע לנהג אתבני עדתו בשלום ובמישור; רב היודע לתווך בין סוחר לסוחר בכלעניני מסחר וקנין בדעת ותבונה, ולפשר ביניהם בדברים כבושיןובחכמה; רב אשר יוכל לשאת מדברותיו בדרושיו המחוכמים בדבריםפשוטים המובנים לכל ההמון כו’ וכו’ לנו נחוץ רב היודע ומביןלבד השפות רוססית ואשכנזית, גם שפת פולאנית, כי לבד הפולאניםעל סובבים פה היהודים עסקי רוב ואשר פה, הגרים הרבים שפת רק הם גם ידברו בעירנו ישראל מבני רבים עוד אופניהם, בני לב את לו לקנות יוכל לו, אלה אשר והרב הפולאנים. בהרב נמצאו האלה המעלות וכל לבבם. בכל אותו לאהבה עדתנו, הגדול יחוסו לבד נעדר. לא אחד מלאמזא, דיסקין רנ“י הגאון בכל והמפורסמים הגדולים הגאונים אחיו ומכבוד זצלל”ה, מאביו

הארץ…ובשולי הגיליון של הצפירה מעיר המו”ל, חז”ס, שהוא עצמו הכיר אתשל אביו אצל למדו מתקופת אישי באופן דיסקין יצחק נח רבי אמתיים יצחק נח רבי אודות שנאמרו השבחים שכל חז”ס והעיד רנ”י,

הם.ש”קרובי מדווחים (1898 ,9 (פברואר ‘חבצלת’ שבעיתון מאד מעניין ומקורבי הרב הגאון המנוח מוהר”ר משה יהושע יהודא ליב זצ”ל, בקשואת אחיו הרב הגאון מוהר”ר נח יצחק דיסקין נ”י אב”ד בלאמזא, לבאאשר היתומים בית החסד מוסד בראש ולעמוד מקומו, למלא ירושלימה, ויודיעם לבקשתם הנ”ל הגאון הרב נעתר הנשמע כפי יסד, הגאון הרב מכירי ירושלימה. יבא כי הזה, בשבוע [טלגרף] בטע”ג הנזכר מהללים אותו כי חכם גדול הנהו ודעתו מעורבת עם הבריות.”

2. רבי זרח דיסקין מהורודנהלמרות שלא מצאתי כל כך מידע אודות הרב זרח דיסקין, מכל מקום זהברור שלא היה קנאי ואף הראה פנים מסבירות לציונות (אישים וקהילות,14 (ספטמבר הצפירה בעיתון הופיע זרח רבי פטירת לאחר שם).

1914) מודעה זו:הגאון ר‘ זרח דישקין ז“ל

ביום ו’, י”ג אלול, נפטר בעירנו הגאון המפורסם ר’ זרח בהגאוןר’ בנימין דישקין זצ”ל.

תפארת שהיו הנודעים הגאונים האחים מארבעת אחד היה המנוח לישראל: ר’ יהושע ליב מבריסק, שהיה אח”כ רב בירושלים, הגאוןאב”ד יצחק נח ר’ והגאון בוולקוביסק, רב שהיה שמואל, ר’ The last of the] בלומזה. הגאון ר’ זרח היה המוהיקני האחרוןובטלה ישישים חכמת הגאונית, הרבנות פסקה במותו [Mohicansהשקדנות. המנוח היה למדן ושקדן שאין דוגמתו. מבן חמש עד יוםעד אבל סוחר, להיות נסה בנעוריו מידו. הספר הניח לא מותו לבו ואת הגדול רוחו להשביע יכול המסחר שאין נוכח, מהרה הרחב, ויפן אל הרבנות, ויהי רב בהורודנה, באותו הפרבר, ששםכהן פאר אביו הגאון ר’ בנימין זצ”ל, כארבעים שנה. בדעתו אתהעולם ובחכמתו הרבה ידע להתהלך עם הבריות, ויהי אהוב ומכובדעל כל איש. עונג וקורת רוח היה לאיש שישב בחברת המנוח ושמעשיחותיו הנעימות והערבות, שיחות תלמיד חכם מתובלות בזיכרונותדברי הימים, כי המנוח הצטיין גם בכח זיכרון עמוק ונפלא, עםגדלו בתורה ויראה לא היה קנאי אדוק, לא השמיע תוכחה, בדעתושאין לשחות נגד הזרם. בשנת תרכ”ב הוציא בקניגסברג את ארבעתהטורים עם ביאור נפלא משלו. ומאז כתב הרבה ולא הדפיס, באמרו,יהושע ר‘ הגאון אחיו במות למדן”. שאינני יודע שאני “דייני כסא את לרשת בהצעה ירושלים יקירי אליו פנו בירושלים, ליב הרבנות בירושלים, אבל המנוח בהיותו רחוק מריב מפלגות ומפני

זקנתו המופלגת דחה את ההצעה.

בן תשעים ושלש היה במותו. לא כהתה עינו ולא נס ליחו. זקנתוהמופלגת לא עצרה כח להכריע את רוחו הגדול. המנוח לא עזב אתשכל החכמים, תלמידי מזקני באמת ויהי האחרון, רגעו עד הספר

זמן שמזקינים דעתם מתישבת עליהם.להלויתו, שהיתה ביום הראשון, ט”ו אלול, נהרו אנשים לאלפים.

תנצב”ה.ידידיה ינובסקי3. הרב ישראל אברהם שמואל מוילקובסיק

מקומו מילא מהרי”ל אביהם, של מקומו מילאו אחים ארבעה כל זרח רבי בלומזה, מקומו מילא כן גם יצחק נח רבי בלומזה, ‘לבני ספר מחבר בעל שהיה שמואל אברהם ישראל ורבי בהורודנה, לא כלל שבדרך למרות וולקוביסק. בעיר אביו מקום מילא בנימין’ הנדפס מכתב ממנו יש ציבוריים, בענינים שמואל אברהם הרב התערב במוריה (שנה יח, גליון ג) בו הוא משתדל לבטל גזירת הממשלה שאיימהעל עמדתם של הרבנים המסורתיים, ומתלונן על ‘הגאון מקאוונא’, שלאאב”ד גימפל מרדכי רבי הגאון לידידו כותב הוא וכך אז. עד התערב אהה מתנים, בשברון קראתי כרגע הגיעני הנורא קדשו “מכתב רוזאני, אשאלה אחת שאלה הזאת. התורה לשיור עושה אתה כלה אלקים ד’ מכת”ר, מדוע יחשה הגאון מקאוונא, הלא הוא היה ראש המדברים בשאלתהכלל דבר בכל בארצינו היום עד נמניתי לא וכאשר הכללי, היהודים ולא נודע שמי, דעתי להוחיל עד בוא דבר הרב מקאוונא שליט”א”. בתוךהשר לפני לדבר ייסע עצמו שהוא שמואל אברהם הג”ר מציע דבריו עמדו לא בפאריז הייתי כאשר “ואני לכך, ראוי שהוא בעצמו ומתפאר אשר השלמות בכל ידות עשר בי מצאו כי ומלומדיהם חכמיהם כל לפני מכאן רואים ממני”. שאלו אשר כל ממני נעלם ולא בהם מתהללים המה גזירת לבטל ה’ קנאת מקנא היה אבל בחכמות, עצמו השלים אחד שמצד

המשכילים.מצאתי עוד פרט אודות רבי אברהם שמואל הנוגע קצת לענינינו, והואעמ’ ו, (תחומין ז”ל הרצוג אייזיק יצחק רבי הראשי הרב מדברי

311) בשם אביו:מאבא מארי ז”ל שמעתי שהגאון ר’ אברהם שמואל דיסקין ז”ל, רבהשל וילקוביסק פלך גרודנא, (נפטר קרוב לחמשים שנה בערך), מחברספר לבני בנימין, היה גדול בשחמט ושחכמתו זו עמדה לו להנצל

מצרה.4. שרה דבורה רוזנברג

לארבעה אחים הנ”ל היתה גם אחות ושמה שרה דבורה. היא הייתה אשתושל רבי אליהו רוזנברג. רבי אליהו היה סוחר משכיל, מפורסם בעשרועמ’ זאמברוב לקהילת זיכרון ספר לוינסקי, (ישראל בתורה ומופלג 458). בספר זיכרון לקהילת לומזה (עמ’ 126) כתוב שרבי אליהו דאגופולנית רוסית חול, לימודי גם ילמד רבינוביץ עקיבא ר’ שחתנו גרמנית ורומית. בראשית דרכו של חתנו הנ”ל, הוא היה רב מטעם, ואחד

מהרבנים של חובבי ציון. לאחר מכן נעשה מקורב לרבי שמואל מוהליברשהמליץ לפני קהילת פולטאווה למנותו בה לרב. אולם בעת ועידת חובבילתנועת חריף מתנגד להיות והפך עקיבא רבי לב נהפך בווארשה ציון

ציון, ויסד את ה”פלס” ומלא אותו במאמרים נגד הציונות.הסבא לקח ואותו בנימין, לו שקראו אליהו, לרבי נכד גם היה מלמדים אצל ומפרשים תלמוד למד ושם לווארשא, רוזנברג אלי’ ר’ טובים מורים לו שכר שלו סבא השכלה. וגם מובהקים לוינסקי (ישראל אירופה ושפות המדינה לשון עברית, למתמטיקה, לומזה לקהילת זיכרון בספר אליה ר’ אודות מעניין סיפור יש שם).

הנ”ל:והצטיין דיסקין בנימין ר’ הרב חתן היה רוזנברג אליה ר’ בחריפותו ותבונתו. כאשר עזב ר’ י”ל דיסקין, גיסו, את לומזהצדק והמורה הדיין הוא נשאר בערך, 1859 בשנת למזריץ’, ועבר מעשירי היה אליהו ר’ פרס. לקבל מנת על שלא בלומזה, שמסופר מה וכפי פולני פטריוט וגם ומפורסם ישר סוחר לומזה, המדרש בבית אזכרה אליהו ר’ ערך (10 עמ’ ב’ (שנה ב’כרמל’ הגדול ביום כ’ תמוז תרכ”א (1861) למותו של החכם הסופר הפולנייואכים לאלאוויל. באותו יום בבוקר נערכה אזכרה בבית התפילההשתתפו הגדול. המדרש בית אל כולם הלכו ומשם הקאפוצינים של הספידו דמתא הרב גבוהים. ופקידים דת כוהני רבים, נוצרים פולנית מעל הנייר ואחריו ניגן “אל מלא רחמים” ופרקי תהיליםבקולו הנוצרים הנוכחים שהפתיע בלושטיין משה אברהם ר’ החזן

החזק.סיכום אודות משפחת דיסקין

נהנו דיסקין בנימין רבי של מדרשו בית שיוצאי הדברים נראים ועוד אלגברה, אסטרונומיה, כגון העולם, בעניני מידיעותיו שיתקדם חז”ס על בנימין רבי השפיע הזה שבתחום מאד יתכן חכמות. כמו לכת מרחיק היה לא בנימין שרבי כמובן, הללו. בלימודים בני בנימין, רבי אודות כאן שהצגנו החדשה התמונה אבל חז”ס, אין לחז”ס. קונטקסט קצת נותן מדרשו, בית ויוצאי משפחתו, הכוונה, שאישיותו של חז”ס דורש קונטקסט, הלא רבים מבני דורו עזבובית מדרש הישן ודבקו בדרכים החדשים של אסכולת ההשכלה, אבל מאחרהנושאים על דווקא ספרים כתב דרכו בראשית שחז”ס איך רואים שאנו שהיה רבו בקי בהם, ומאחר שאנו רואים שחכמת המדעים ודברי ההשכלהלנו יש הרי עצמם, דיסקין משפחת מדרכי רחוקים כך כל היו לא בזה מתגאה שחז”ס איך הראנו לא. או בכך צורך יש אם בין קונטקסט ששקד על דלתי רבי בנימין וגם מעיד על היכרותו עם בני רבו. והבאנודברי נכד מהרי”ל שהצביע על חז”ס כעדות על השכלת רבי בנימין, אביסבו. אך לא מצאנו קשר ישיר בין מהרי”ל וחז”ס, שכן לא נתקבל אצלנוהעובדה שחז”ס ביקש הסכמה ממהרי”ל, אבל מצאנו אולי מקום אחד שינק

מהרי”ל מחכמת חז”ס שבספרו מציאות הנפש.נספח ג

הסכמות מרבי אבלי לספרי משכיליםבקשר להסכמת רבי אבלי לספרו של חז”ס, ראוי להזכיר שחז”ס לא היהעל הסכים כבר אבלי רבי אבלי. מרבי הסכמה שקיבל הראשון המשכיל ל’מוסדי הסכמתו שהעניק לפני שנים שש בישראל’ ‘תעודה הספר בר יצחק הרוסי’ ה’מנדלסון ע”י חובר בישראל’ ‘תעודה הספר חכמה’.

לוונזון[34] המכונה ריב”ל, וכך כתב הרב אבלי בהסכמתו:

קול התורה נשמע בארצנו, וזמיר החכמה הגיע עדינו, כי נראה קסתהסופר בימינו, ספירת דברים דברי חכמה ובינה, כמסמרות נטועיםוכדרבונה, פעמי שולמית בתורה ובחכמה להכינה, ומה הדרבן מכווןלהביא חיי העוה”ז אף דברי חכמים הגם שעיקרן לחיי עד עם כל זהבחכמתם מכוונים גם חיי עוה”ז לכוננה, ולכן נקראו אבות שגם הםללקט יחכמו רבים לא כי אפס האב. כמו עוה”ז לחיי מביאים מפניני פנימה אמרות טהורות ללבות דברים כגחלי אש, אשר אם לבהזהב לשון בלשונם כחדום הם ואשר בוערת, לאש והיה מלבה ואדרת, לזאת יקרו בעיני מאד מליצינו ורעינו, אשר לטובת בנייוסיפו כי ההרוס ה’ משבח לרפאות לנו, נרפא בחבורתם עמינו, עבר לשון שפת שפתינו, ארשת הרעננה ארשנ”ו האר”ש בשבח לספר ואשורית, זכה וצחה מלובנת בקמוניא אשלג ובורית, וילמדנו דעתסדר הלמוד ללמד לבני יהודא, לתורה ולתעודה, בישראל שמו, כיפה הכתוב ככל שפר, אמרי אומר ויתן בעמו, העיד העד בספר, לשובב נתיבות ולגדור פרץ, בלמוד התורה והחכמה וגם בדרךולאחוז וספר לשון לדעת הנכוחה, הדרך לישורון ויישר ארץ, במלאכה, או במסחר הראוי לעשות ככה, ולדרוש שלום העיר המחוזוהפלך, ולעשות הטוב והישר בעיני אלקים ומלך, ויחזק חרש זה כלבעלי חז”ל בדברי או הצרופות, ה’ באמרות צורף את דבריו החכם מפז, יקר בעוז, חכם גבר ועשה פעל אלה כל הן אסופות, המפואר ותורני מופלג הרב מו“ה יצחק בער מקרעמניץ יצ“ו, חזיתיאבן ספיר גזרתו יתיצב, מלכים לפני במלאכתו מעיר מָאור איש ורוזנים שרים ויאשרוהו, חכמים ראו זה וספרו מחצב, לקראתו יצאו ומשוררים ונהרו, הביטו סופרים ויהללוהו, ושרו, עד שעלה והגיע למרום מצבו, כי עד מקום שאדונינו הקיר“הבמסבו, הובא להתבונן בו מה טיבו, ויחוננהו הקיר“ה כרוב נדבתלבו, למען יצא לאור לראות באבו, הן מאן חשוב ומאן ספון ומאןמעייל אזובי הקיר, לא ראו אור בהיר, אך אחרי שה”ה הרב החכםוהישר הטוב חפצו הרמה, במכתבו דרש אותי גם הלזה השלם ולהגיד כחי, בכל אמן אחריו לענות אמרתי לזאת להשלימה, כי ושיחי, אמרי פנים משוא ובאין ורוחי, לבי משפט באמת לו נחת”תי בספרו זה ויהי לריח ניחוחי, והנני לקבל ספר אחד במחירמצא מוצאו כי טוב לקח לקחת עמנו נדיבי לעורר וגם הקצוב טוב, ויפק רצון מה’, כרצון המחבר מלב ורצון תמים מעתיר לראותפה לפ”ק, דעת קחו מרחשון ו’ ב’ יום היום ברמים, בגויות

ק”ק ווילנא.נאום אברהם אבלי בהרב המאו”הג מהו’ א”ש זצ”ל

לספרו נלהבת הסכמה מלבד אחר, דבר שום זו בהסכמה לראות קשה המשכילי של ריב”ל. ואכן בנוסף ל’תורה שבכתב’ הנ”ל מאת הרב אברהםאבלי, יש לנו גם ‘תורה שבעל פה’ המעידה על מבטו החיובי של הגאון

רבי אברהם אבלי על הספר ה’תעודה בישראל’.מ. ליפסן מספר:

כשהוציא רבי יצחק-בר לווינזון, הריב”ל, את ספרו “תעודהבישראל” נתקבל הספר בכל תפוצות ישראל ורבו המעיינים בו.

שאלו לרבי אבלי מפוסביל: ספר “תעודה בישראל” מהו בעיני רבנו?ספר זה – אומר רבי אבלי – חסרון אחד יש בו.

חסרון זה מהו? – שואלים אותו.חסרונו, – משיב רבי אבלי – שהגר”א מווילנה לא חבר אותו…[35]

תוספת עם אשעראוויטש[36] מ. ע”י גם הובא זה סיפור ביאור, כלומר, שכוונתו של רבי אבלי הייתה שספר כמו התעודה בישראל

אפילו הגאון מווילנה היה מחברו.[37]ברם, ר’ דב אליאך מתקשה להבין כיצד יתכן שרבי אבלי – אחד מגדוליהדור – יסכים על ספרו של ריב”ל – ‘המנדלסון הרוסי’. ומתוך כך באלידי מסקנה שלא מרצונו הטוב עשה רבי אבלי כן, אלא שאימת המלכות

הייתה רובצת עליו. וכך הוא כותב:לריב”ל זה היו מהלכים במסדרונות השלטון, והוא נעזר בו רבותמתאים פתרון ברעיונותיו שראו השלטון ראשי מזימתו. למימוש לעתיד היהודים בני חסותם, נאותו להקציב לו סכום כסף נכבד לשםהוצאת ספרו, והדבר צויין על ידו בהקדשה מיוחדת בראש הספר. מההפוסקים מגדולי אבלי, הג”ר חתימת אם אפוא, תימה לקבל כדי לה נזקק שריב”ל אחר הספר, בראש מתנוססת בימיו, את כאן פעלה הצארי השלטון אימת לחיבור. ותוקף אישור

פעולתה.[38]שהעיד מווילנא’ אליהו ‘רבינו לספר הקורא את מפנה אליאך[39] הרב שזה היה דבר ידוע בקרב זקני ווילנא שרבי אבלי עשה כן בבחינת אנוס

על פי הדיבור. וכך כותב יצקן:על המדרש[40], בבתי התנור אחורי המסופר כל את יודעים כלנו “תעודה הספר על פאסוולער אבלי רבי של הסכמתו דבר כבר ליטא שזקני הסתומים מהדברים אחד שזה להריב”ל, בישראל” ובמה איך מעשיות. וסיפורי אגדות של תילים תילי עליו דרשו הגיע לכך. זה יספר לדבר ברור לפי המסורת הנאמנה שבידו כי רביאבלי עשה זאת רק מפני שלום מלכות, מאחר שהקרמיניצר [כינויוניקולאי הקיסר של ביתו מבאי היה בקרמניץ] שגר לוינזן של הראשון כידוע, ולוּ לא נתן רבי אבלי את הסכמתו על ספרו, כיאז הלא יכול היה להביא שואה על כל בית ישראל חלילה. וזה מספרכי רמזו לו ממקום גבוה. ורבי אבלי כתב בדמע. אבל בין כך וביןכך הכל מודים, ואין אף ספק אצלם, כי רבי אבלי לא היה נותן אתהסכמתו על “התעודה” בלתי איזו סיבה חיצונית שהביא לכך. ומעשהבאחד מזקני המוצי”ם שבוילנא, שקרא תגר על אחד מתלמידיו, עלשנמצא אצלו ‘התעודה’. ויתאמץ הצעיר להתנצל ולהצטדק בזה, כיהלא רבי אבלי נתן הסכמתו עליו. ויתמרמר הזקן ובחמת רוחו הכהועל הלחי לאות ולחרפה על שאלתו הנבערה, “הטרם תדע”, קרא המו”צבשצף קצף, “כי לא מדעת עצמו נתן את ההסכמה הזאת? [מעשה שהיהלפני שנים אחדות, ועדים חיים אתנו כהיום, שמוכנים להעיד על

אמתת הדבר]”[41]מי של לבו על להתקבל יכולים האלו והאמתלות הסיפורים כל ברם, שמעולם לא ראה את הסכמתו של רבי אבלי, אבל מי שבאמת קרא הסכמתושל רבי אבלי, לא ישתכנע מסיפורים אפולוגטיים כאלה. שהרי מי שהואושופעת חמה כך כל הסכמה להעניק חייב אינו הדיבור ע”פ אנוס חן. אין זו הסכמה שנכתבה ‘בדמע’. כמו כן מתעלם הרב אליאך מהעובדהומה וגינצבורג[42]. חז”ס של לספרו גם הסכמותיו העניק אבלי שרבי שיצקן מספר שהיה אנוס על פי המלכות, למרות שיש אולי רגליים לדברמהעובדה שהקיסר השתתף בהוצאת הספר ‘התעודה בישראל’, מכל מקום הלאחכם עדיף מנביא, וכבר ראה מזלו של רבי אבלי, שיבואו אלו ויהרהרוכן שלא בהסכמתו, אבלי רבי הדגיש ולכן הסכמתו, כתב ולב לב שבלא שלא מדגיש אבלי רבי ‘באמת’. כן כותב שהוא אלא הדברים, פני הוא הלחץ מאת הקיר”ה הפעיל עליו, אלא למרות שהספר “עלה והגיע למרוםמה בו להתבונן הובא במסבו, הקיר”ה שאדונינו מקום עד כי מצבו, “להגיד רוצה עצמו הוא לבו”, נדבת כרוב הקיר”ה ויחוננהו טיבו, לו באמת משפט לבי ורוחי, ובאין משוא פנים אמרי ושיחי, כי נחת”תי

בספרו זה ויהי לריח ניחוחי.”עדותם של ‘זקני ווילנא’ שנמסרה יותר משבעים שנה לאחר המעשה, אינהעל אליאך[43] שהביא ה’הוכחה’ וגם ברור. מכתב נגד כלל מתקבלת אינה משולש, איל לספר הסכמתו מתוך הנלמדת אבלי רבי של השקפתו ‘איל הספר להדפסת בהסכמתו כתב אבלי רבי עליה. להשיב ראויה חכמות הוא הספר נושא ואשר הגר”א, ע”י שחובר משולש’ ההנדסה, האלג’ברה ותכונה, ש”ראוי ונכון לפרסם חכמת הגאון [רבינואליהו מווילנה] זללה”ה, למען ידעו רבים, כי חסידי ישראל הם חכמיםרואים אליאך לדעת ב”ה”. השי”ת לעבודת להם עמדה וחכמתם אמתיים, מזה שבעיני רבי אבלי “כל חשיבות הדפסת הספר אינה אלא למען ידעוהרבים, כי חכמת גדולי ישראל עמדה להם לעבודת ה’, והם הם החכמיםהאמתיים, אבל לדברי הספר הזה, כמו לחכמות בכלל, אין כל ערך עצמי

ומהותי, המחייב לקרוא לציבור הרחב לעסוק ולהתמיד בהם”.בהסכמתו בין שהרי אבלי, רבי בדברי כזה לשון ‘דיוק’ לקבל קשה ‘מוסדי לספר בהסכמתו ובין ריב”ל, של בישראל’ ‘התעודה לספר דבר היא החכמות שהפצת חשב אבלי שרבי מללו ברור חז”ס, של חכמה’ ישראל גדולי חכמת כי הרבים ידעו “למען רק ולא עצמה מצד חיובי עמדה להם לעבודת ה’ והם הם החכמים האמתיים”. דברי רבי אבלי בשתיחייבים אנחנו אין אליאך. שצייר התמונה את מוחקים הללו ההסכמות ראוי היה שהגר”א הגזים אבלי שרבי ליפסן של האגדה את לקבל האגדה לקבל יכולים איננו זה לעומת אבל בישראל’, ‘התעודה לחבר שכפאו כמי דבריו את כתב אבלי רבי כאילו אשר ווילנא’ ‘זקני בשם

שד.“הרב ביהודה, הנודע של בנו שגם להזכיר, ראוי לעניין, מעניין הגאון הגדול החכם השלם הגביר המפואר הדר עמו ותפארת לאומו, גברלנדא יעקבקא מוהר”ר כבוד יתייצב מלכים לפני בעוז חכם נ”י”[44] דיבר בשבח הספר במכתב שנתפרסם ע”י ריב”ל בספרו הנ”ל מיד

אחר הסכמת רבי אבלי.[1] רבי מרדכי גימפל (1820-1891) היה רבה של העיירה רוז’נוי

שברוסיה הלבנה ועלה לארץ בשנת תרמ”ח (1888).[2] בשולי הגליון כתבו עורכי ‘אוצרות ירושלים’: אולי צ”ל חכמי

האומות העולם.[3] אוצרות ירושלים חלק יג עמוד ל.

[4] הירץ הומברג (1749-1841) היה איש תנועת ההשכלה מראשית פריחתהבגרמניה.

אך מהראוי להעיר כאן שהקטע שהפסוק שאותו מפרש מהרי”ל ומייחספירושו למה שראה ב’הכורם’, על אותו הפסוק נמצא ב’הכורם’ פירוש

אחר. שהרי זהו הקטע מתוך ספרו של מהרי”ל דיסקין:

וזה הפירוש שהובא בהכורם על אותו פסוק:

[5] הערה 70.הרב על [הספד בכות’ ל’אלון שבהקדמתו לב לשים ראוי בנוסף [6]של בתורה גדלותו את אורנשטיין יעקב הרב תלמידו מתאר דיסקין] הראשונים ובדברי התלמודים, בשני העצומה בקיאותו ואת מהרי”ל, בתורת כלשהי ידיעה לו שהיתה ברמז ולו שם כתוב ולא והאחרונים, דיסקין ירוחם יצחק שרבי כתב ג) (עמ’ אש עמוד בספר אולם הנסתר. הגדושים הספרים “את מהרי”ל אביו של המיוחדת בדידותו בחדר ראה בארגזי הספרים העומדים שם, והנה כולם ספרי קבלה”. ואם קבלה היא

נקבל.יהושע משה ר’ מלחמה: ‘איש במאמרו שלמון יוסף לדברי [7]אורנשטיין יעקב ר’ ,(315 עמ’ (ה’גדולים’ דיסקין’ (מהרי”ל) לייב היה “תלמיד חכם מובהק, שפרסם מאמרים תורניים וכן מאמרים במתמטיקה

ופילוסופיה”.[8] יש כאן רמז שמוטב לא לדבר בגודל מעלתו בחכמות חיצוניות.

[9] אלון בכות עמ’ 5 והובא ע”י יוסף שלמון במאמרו שבספרה’גדולים’ (עמ’ 303).

[10] זכרון יעקב, ג’ עמ’ 205.[11] משה ליב ליליינבלום (1843-1910) היה משכיל וסופר מראשי

תנועת חובבי ציון ברויסה.[12] חיפשתי בספר חטאת נעורים ולא מצאתי דבר זה.

[13] חוקר הלוח העברי ותוכן (1882-1964).[14] ארשת ה עמ’ 387.

[15] המגיד אפריל 4, 1861.[16] למרות שכעת עתה לא מצאתי דבר זה בעיתון המליץ, ראוי לצייןלכתבה אודות העיר שקלאוו שהופיע בהמליץ בשנת 1872 (דצמבר 31) ובומעיד המאמר בראשית שקלאוו. בעיר השכלה חסרון על הסופר מתלונן כל שנים. מאה לפני כמו השכלה מדרך עוד רחוקה זאת “עדתנו הסופר לימוד וכל סדר חדש, אף שאינו מתנגד במאומה להש”ע ולתורת היהדותפגול המה בעיני העם השוכן בה! רבניה, נגידיה, אלופיה, והמונה. דיאת הממשלה מטעם לרב לראשונה בחרו אשר אחרי כי מזה, לשפוט רוח בו התנוסס לאשר רק מכהונתו ימים שנתים העבירוה פעסקין ה’ רק חילה, ודין בדת לא תקונים, איזה לעשות ויאבה במעט השכלה לא שטות מנה וגם החיה… העת למשאלות נחוצים נכונים משטרים שדה על דודים חופת העברה בשנה עשו בימיו כי האות וזה יבל. את העיר ולא לשטות עזר לא הגאון התורני הרב אמנם ואם הקברים… מועדיהם לסכל נגדם התיצב לא גם אך כאלה, תועבות לעשות ההמון הנבערות, האף כי הוא יודע עד מאד כי היא נגד דת תוה”ק ובידו היה

למחות…נזכר תשה עמ’ ח”ו ישורון שבקובץ מהרמ”מ הרב החכם לי הראה [17]

פרטים נוספים אודות ביקורו של מהרי”ל דיסקין בעיר פפד”מ.[18] הלבנון שנה תשיעית, יולי 23, 1873.

ספר לאור ראסקין אפרים הוציא תרנ”ה בשנת [19]ברוסיה וקריאה כתיבה ללמד מטרתו אשר אוצשעבניק–קאנטראליאר בשם שבהקדמה להזכיר ראוי למורה. צורך בלי שבועות שלש בתוך ומיכל בערמאן שלמה מאת שקלאב’ ק”ק ‘משפחות לספר רבינוביץ, ירושלים תרצ”ו, נזכר ש”התורני מו”ה אפרים ראסקין ילידשקלאב היושב בווארשא, מו”ל הלוח ה”יומי”, אסף הרבה חומר וכתבי ידוהתכונן לחבר ולהוציא לאור “תולדות העיר שקלאב” כעין הספר “קריהבשנת משער ברמן, שלמה ההקדמה, כותב ז”ל.” פין לרש”י נאמנה” מסיבת שאסף החומר עפ”י הספר לכתוב ראסקין ביד עלה שלא תר”ץ,

המלחמה העולמית [הראשונה].[20] הלבנון אוגוסט 20, 1873.

בו בהמליץ, שהופיע מהאמלע’ מה’מכתב כאן להעתיק מהנכון [21]מתלוצץ משכיל אחד החותם שמו ‘יפת”ח הגלעדי מפלך מאהליב’ על מנהגיהסופר שמתאר איך כאן להעתיק מאמרינו מענין האמלע. בעיר החסידים

הנ”ל מסיבת ליל י”ט כסלו לפני כמעט 150 שנה:המתחסדים כל אותו וקבלו שקימו שמורים ליל הוא כסלו י”ט

לעשותו יום טוב ולכבדהו במשתה שמרים עד בוא הגואל. מי יתן לךלפה אחת בטיסה יביאך המלאך מיכאל או יונה, כנפי יקר קורא לשם שמיחדין והיהודים והקדושה השמחה ההכנות, כל את וראית קוב”ה ושכינתיה בלילה ההוא. כל אחד ואחד מתלבש בבגדי יום טובופניו צהובים, כי אין דומה אור פניו של חסיד בכל ימות השנהכמה חשבון למצוא במילים אכבירה לא שעה. באותו פניו כקלסתר בקבוקי יין שרף או כמה אווזות של רבה בר בר חנה ולשונות עםחרדל אשר יהיו לברות למלתעותם. דעת לנבון נקל, כי אז מצוה עלאפה בזעת אשר החיל אשת אשתו מכיס אחרון שקל לקחת איש כל תוציאהו, לתתו בקופת הלשכה. הדרושים והשיחות אשר הלמו ומחצולחרף הטבעו אבניהם הלא שומעיהם, אזני תוף ליב יהודה יהושע ר‘ הגאון הרב את כמו עמנו, ומשכילי גאוני המכהן פאר בשקלאב, ומשנהו הרה“ג החכם הכולל הכהן הגדול מאחיומהר“ז ראפאפורט ממינסק – אשר בשם מין וצדוקי יעיזו לכנותו -. ואנכי זכיתי לראות כל המחזה מהחל עד כלה את כל הקהל שמחיםוטובי לב – כי בעל האושפיזין שלי הוא מנכבדי בהמ”ד וע”ש נקראובביתו יחוגו את החג הנאדר הזה בתופים ובמחולות -, וק”ו בןבנו של ק”ו כי קללת שמעי בן גרא יקללו את האיש הנעלה הרמבמ”ןכל עם ודעת חכמה דורשי כל ואחריהם ז”ל ריב”ל והחכם זצ”ל

המוציאים לאור מ”ע לב”י. (המליץ, ספטמבר 5, 1871)ראפאפורט מהר”ז על רק נופל ‘משכיל’ התואר אם לדעת קשה היה ובאמת דיסקין, מהרי”ל ראש על נופל ‘גאון’ והתואר ממינסק, ‘גאוני התואר תחת יחד כלולים ששניהם או השכלה, משולל מהרי”ל ומשכילי’. בין כך ובין כך, רואים כאן שנאת החסידים למהרי”ל, ואיך

שמשכיל זה קינא לכבודו.הכהן זיסל יקותיאל ר’ והשלם, החכם הגאון הגביר [הרב הרבה ופעל בתורה וגדול שר היה מינסק, עיקר מנכבדי ראפופורט, ,20 מרץ (המגיד, בפרט וולוז’ין וישיבת בכלל הציבור לטובת הלשון את בישיבות שילמדו צו, הממשלה הוציאה 1851 בשנת .(1872שכאשר הזאת, הגזירה את לעקוף דרכים מצאו הישיבות וראשי הרוסית, הלשון בידיעת הישיבה תלמידי את לבחון בכירים פקידים באו הרוסית, היו מושיבים לפניהם אלה מן התלמידים שהרוסית היתה ידועהרצה אליהו עליות בעל לעווין, השיל יהושע רבי אבא. מבית להם באורח מוכרת שתהיה כדי וולוז’ין, בישיבת תיקונים אי-אלו להכניס שבווילנה לרבנים בתי-מדרש בשני להתחרות ותוכל הממשלה ע”י רשמי ובזיטומיר. דבר זה היה למורת רוח הרבנים, ולהשקפות גדולי הרבניםועסקנים וחכמה תורה בעל ביניהם וממינסק, מווילנא הגבאים הצטרפו מווילנא באריט יעקב רבי את להזכיר כדאי מהם וותיקים.. ציבוריים בין היו הם שאף ממינסק, רפפורט הכהן זיסל רבי המפורסם והגביר הרב ולא הישיבה בראש הוא שיעמוד הנצי”ב לטובת הכף את המכריעים לעווין (משה צינוביץ, עץ חיים עמ’ 223). מהר”ז הכהן רפפורט נפטר

הספד מוולוז’ין הנצי”ב הגאון והספידו תרל”ב א’ אדר כ”ז ביום מר (המגיד שם).

‘ערוך לבעל סיפר צדק’ ‘צמח שבעל מובא ברוך’ ‘מקור בספר השולחן’, שהיה אחד שהתלוצץ על רב נחמן מבראסלאוו נ”ע, אבל הגיבהצמח צדק שאפשר למחול אותו על זה, כי לא ברוח מחלוקת ולא לקנטורההלצה לתכלית אם כי שדיבר, מה דיבר בנפש שנאה ברוח לא וגם בלבד, וכמו שרגילים לומר במקרה “להשתעשע מטוב לב”; ועם זה, הנהעשיר – כולם ועל גדול, ומיוחס במדעים ושלם בתורה האיש זה גדול בתורה קנינו בעולם יערך העשירות במצב כידוע, אשר נכסים, ובעל ובחכמה פי שנים, ובעיני עצמו – פי חמש; וזה אשר רשם החכם העשיר“כי מהר”ן שכתב מה על הנזכר, מהר”ן של הספרים אחד בגליון הזה בהושענא רבה מצוה לרכוב ולאחוז הושענא ביד”… רשם הנ”ל בגליון בצדהדברים ההם כדברים האלה “היה לו להסמיך זה על הפסוק בתהלים (סח)“לרוכב בערבות”; ושימש כאן בלצון ובהיתול במלה “בערבות” להוראותערבות מלשון ערבי נחל הושענות, תחת הוראתה האמתית – שמים; “והנהעם כל צדדי הזכות אשר הראיתי לזכותו של האיש הזה – גמר הרב [בעלצמח צדק] את דבריו – עם כל זה אין זה מן הנימוס ודרך ארץ לאנשיםמתוקנים ומנומסים”. ובהערת שוליים גילה בעל ‘מקור ברוך’ כי למרותנודע הרב משפחת מבני הזה, האיש את בשם קרא לא צדק] [צמח שהרב זיסל ר’ הרה”ג על מוסב זה כי השולחן] ערוך [בעל לאבי

רפפורט, ממינסק. (מקור ברוך חלק שלישי, פרק כ סעיף ב)‘מקור – ברוך’ (‘מקור מונדשיין יהושע הרב מש”כ כאן לציין ראוי וכך יסודם. בכזב ברוך’ ה’מקור שדברי זה מסיפור להוכיח הכזבים’)

כתב הרב מונדשיין,

ומכיון שה’מקור ברוך’ היה לץ מתלוצץ, ורצה להעביר לקוראיו גםדברי חידודין על הצדיקים ועל החסידים, כיצד יעשה זאת? אין לךצדק הצמח של בפיו נתן הללו ההלצות כל את מזה: פשוט דבר שסיפרם באריכות ובפרטי פרטים (בתוספת הסתייגות של צער וכאבכשר והכל הצדיקים…), על נאמרים אלו מעין מגונים שדברים על בעקיפין בספרו לשלב ברוך’ ה’מקור הצליח כך וישר! ובצורה “מתוחכמת” דברי לעג וקלס על מרן הבעש”ט נ”ע, על הרה”קר’ לוי יצחק מברדיטשוב ועל הרה”ק ר’ נחמן מברסלב – דבר שלאהיה עולה בידו לעשותו אילו רצה לכתוב את אותם הדברים בצורהשל נוסף בסילוף להיווכח לנו מתאפשר כך אגב וישירה. גלויה כותב מברסלב שמהר”נ צדק, הצמח בשם מביא הוא ברוך’: ה’מקור בספרו “כי בהושענא רבה מצוה לרכוב ולאחוז הושענא ביד, לקייםמה שנאמר מרכבותיך ישועה” (עמ’ תרכה), ובכך תולה הוא את דבריהליצנות על הפסוק “לרוכב בערבות”. ברם, בכתבי ר”נ מברסלב לא(ספר הושענות” עמו יוליך סוס על שרוכב “מי אלא נאמר המדות, פרק ‘דרך’ אות ו). וכבר אמרוהו רבותינו הראשונים בקשרלערבה של הושענא רבה: ושמעתי שיש בה סגולת שמירה למתכוין בהבסכנת דרכים (ס’ מנורת המאור, נר ג, כלל ד, חלק ו, סוף פרק

“לרוכב בפסוק תולה ברוך’ שה’מקור ה”ליצנות” ואת ז). הם שאלו יראה א) קסה, (דף תרומה פ’ בזוהר המעיין בערבות”, דבריו (כמצויין בהגהותיו של הרב מטשעהרין לס’ המדות שם).]

[22] בהערת שוליים שבתוך הכתבה מוסיף אפרים ראסקין: אחת מהם אציגלפני הקוראים היקרים: כי שונא בצע הוא, ולבד השכירות אשר נקבה לואשר וההכנסות קטנה. אפילו מתנה איש משום יקבל לא שקלאוו, עדת הוא גדול ופזרן יקבל. לא כן גם בישראל, עיר כל רב אצל נהוגים

בנדבותיו הגדולות לכל דבר טוב ומועיל.[23] שם.[24] שם.

[25] בעיתון המגיד (פברואר 3, 1874) מופיע כתבה שבו מתלוצץ הסופרעל המנהג שהנהיג מהרי”ל דיסקין בעיר בריסק, שהשמש יחזור על פתחי

החנויות להזהירם על השבת. וכך הוא כותב:בריסק. בצדק תוכל קריתנו לקוות כי השכלה תתחיל לפרוש כנפיהגם במלוא רוחב עירנו הישנה מימי קדם קדמתה, כי מעת אשר נבנוארבע עם אותה המתאחדים העיר רוחות מארבע הברזל מסלות בפה מלאה תשואות הומים לעיר גדול למרכז עירנו היתה הארץ כנפות ורוכלת עמים ולקול התקיעות והתרועות אשר שומעים אנחנו שלשיםקלות בכל שעה וירוצו ויעופו אליה בעל עב קל אנשים רבים מכלהמקומות, וכן גרי עירנו יסחרו את הארץ ומסלות הברזל תשאינהאותם לכל ערי העולם. ע”כ תקוה נשקפה כי יעשו חיל בהכירום אתהיא ד’ ויראת ודעת חכמה המלאות אחרות הערים יושבי אחיהם

אוצרם. – מי יתן ותבוא שאלתנו ותקותנו בל תהי’ מפח נפש.כן חמד פה לשבת הרב הגאון מו”ה ר’ יהושע ליב נ”י מלאמזע אשרהיה איתן מושבו עד כה בעיר שקלאב הישנה. על פיו נתחדשו חדשותבהלכות העיר במנהגיה ובעניניה ולדוגמא אציג פה רק חדשה אחת

המשמחת את נפש הקורא ומזה ישפוט על השאר. –הדת מכבוד הדר גאונו יצאה כי מדי ערב שבת בשבתו כחצות היוםואל קצה ועד מקצה ובחוצותיה קריה רחובות בכל הקהל שמש ילך אזני תצילנה אשר וחזק אדיר גדול רעש קול ישמיע כשופר חכו השומע: “זיד פיש” (Sud Fisch)! המנהג הזה ישן נושן הוא ועליואבד כלה, שאלנו אבותינו ולא הגידו לנו זקנינו ולא אמרו, ועתה

אחרי בלותו היתה לו עדנה בעיר מגורתנו.לב מי לא ישבע עונג ונחת לראות איך יתנו לשמצה יעקב וישראללגדופים!!! מה נהדר המראה איך שמש הקהל החרד אל דברי משלחויצעד כגבור משכיל בחוצות העיר ישתקשק ברחבותיה בגאון ובשלותהשקט ושואג בקול את הפזמון שלו החודר מאוד לאזני השומע כסודשיח שרפי קודש! וכאשר יפגשוהו אנשים אשר לא מבני ישראל ימלאושחוק פיהם ולשונם קלסה ואחריו ראש יגיעו בהבינם לדעת איך רוחשערינו פני על ומרחפת עירנו יושבי על נשפכה (!) הזמן וחוצותינו! אשרי עין תראה כל אלה ולמשמע אוזן דאבה נפשנו!

עוד יזעקו המשכילים ואוהבי עמם באמת מרה בשערי מכתבי עתים עלהרבנים הרועים את צאן יעקב כי מודדי אור המה ויושבים אחוריהתנור והכירים מבלי עשות תושיה להועיל לטובת הכלל ואין חולהיענה שקר כי לדעת יראו מבקשים! המה תואנה עלינו! מהם פיהם, יראו לדעת כי לא אלמן ישראל מרעפארמאטארען וממתחדשיםחדשות לבקרים לכבוד ישראל לעמן יאמרו בעמים רק עם חכם ונבוןוכו’! יראו אחינו ורבנינו בהערים הגדולות ויעשו גם המה כמעשהישראל לתפארת הגדול בתקונו בעירנו הגאון אחיהם

ולתועלתו! א. ל פ”ז.[26] ראה שבת (לה, ב) “כדי לצלות דג קטן”.

[27] הלבנון מרץ 11, 1874.[28] בתוך החומות עמ’ 200. תודה רבה לידידי הרב משה מיימון שהפנה

אותי למקור זה.[29] שם.

[30] שם עמ’ 202.

[31] שם עמ’ 203.[32] שם.

יהושע משה ר’ מלחמה: ‘איש במאמרו שלמון יוסף [33]למרות ,(315 (עמ’ ה’גדולים’ בספר שהופיע דיסקין’ (מהרי”ל) לייב של הכללית להשכלתו בקשר שהבאנו המקורות ברוב דן לא שהוא

מהרי”ל, הוא מסכם את הדברים בנוסח הזה:יעקב אורנשטיין, כמו הרב דיסקין ואפילו הרבנית דיסקין, היובקיאים שהיו – הם התודעה: היפוך של מנטלית תופעה של תוצר קהילתם של למובלעת מחוץ העולם את והכירו חיצוניות בחכמות ההשכלה לשוללי הפכו – המזרח-אירופאית או הירושלמית הכללית, המודרנה, המערב, והעולם מחוץ ל’מובלעת’, שבהם תלו אתחילון. הייתה זו שלילה אידיאולוגית ולא נטיית לב המבוססת על

זרות או ניכור.[34] נולד ביום כ”ט אלול תקמ”ח (1788) ונפטר ביום כ”ב שבט

תר”כ (1860).וועלט “די מספרו מתורגם 1929 יארק ניו – דרור מר [35]פירסם לפני מיד .136 עמוד תרפ”ט שני כרך יורק ניו דערציילט” מאמרי’ ראיתי בספר ‘נאחז בסבך’ מדוד אסף עמ’ 43 הע’ 49 שמתייחסלסיפור זה כ’פולקלור משכילי’. ועתה ראיתי ב’לשם שמים’ מאת עמנואלאטקס (עמ’ 282 הע’ 36) שסיפור זה מובא ע”י ריב”ל בעצמו במהדורהלמהדורא דבר ב’ראש תרט”ז) (ווילנא בישראל תעודה הספר של שנייה תניינא’ בהערת שוליים על המילים “וגאוני הזמן במדינה זו וחוצה לה

נתנו עליו עטרת תפארת, וירוממוהו בקהל עם ברשיונם” וכך כתב:והגאון האמיתי ר’ אבלי הראב”ד דווילנא נ”ע, אחרי תתו הסכמתוספר מה לאמור: רבה באסיפה ווילנא קהלת נכבדי שאלוהו עליו, זה? מה טובו? ומה חסרונו? ויען הרב קבל-עם “לא נמצא בו חסרון

כי אם זה: שלא חיברו רבינו הגדול ר’ אליהו החסיד דווילנא”.[36] ‘שטעט און שטעטלעך אין אוקראינע’ כרך שני ערך “יצחק בער

לעווינזאן” עמוד 49.[37] ראה מש”כ אריה מורגנשטרן ב’גאולה בדרך הטבע’ הוצאת ‘מאור

תשנ”ז; עמוד 163 הערה 26 אודות הסכמה זו.[38] הגאון ח”ג עמוד 1305.

[39] שם הערה 18.מדוד בסבך’ ‘נאחז בספר ראיתי זה, מאמרי פירסם לפני מיד [40]אסף (עמ’ 43 הע’ 49) שהוכיח מלשון זה ‘אחורי התנור בבית המדרש’,‘אחורי שסופר הבל כדבר זאת הביא ‘היינט’, היומון עורך “שיצקן, התנור בבית המדרש’. אינני משוכנע שזוהי כוונת יצקן, וגם לא נראהכן מהקשרם של הדברים, שהרי יצקן משתמש בזה להוכיח שרבי זלמלי לאהיה מעניק הסכמה לרש”ד אילו הכירו טוב. בין השאר כותב יצקן “עודלא הגיע בימים ההם לליטא רוח ברלין, וגדולי וילנא לא ידעו מאומהמכל הנעשה בין אחיהם הרחוקים אשר באשכנז. ספק גדול הוא בעינינואם היה רבי זלמלי מולאזין נותן הסכמתו על ספרי רש”ד… לו ידע באמתומה הרמבמ”ן הוא ומי להרמבמ”ן, חבר היה כי הרש”ד, זה הוא מי להם זלמלי] [רבי מתנגד היה כי להחליט נוכל לא אחריו. שמרננים כיתר הרבנים הקנאים בדורו, מאחר שאין אנו יודעים מדת רוחו בדבריםכאלה, אבל גם הסכמה, כמדומה שלא היה נותן”. מיד אחר דברים האלה“מכל ומסיק אבלי, רבי אודות מהסיפורים לדבריו ‘ראיה’ יצקן מביא והאדיקות התמימות מחזה את כבראי לראות אנחנו יכולים אלה הנוראה, שהיו אבותינו שקועים בה בראשם ורובם, מבלי לזוז ממנה אףכמלא נימא, בהיות נפשם ורוחם מסורים לדתם ולתורתם ויפחדו מפני כלצל עובר ועוף פורח לבל ידע חלילה לרעה באישן בת עינם. וגם אין כלפלא ושמץ טינא על רבי זלמלי הצדיק אם לא היה נותן הסכמתו על ספרושל רש”ד הבא מברלין, לו רק ידע מאיזה חברה הוא בא ואת כל הנעשהשם. ואם נתן, קרוב לודאי, כי לא ידע מאומה, ולא היה לפניו רק מהשעיניו רואות”. כלומר, שלדעת יצחק לא היו אדוקים כמו רבי זלמליורבי אבלי מעניקים הסכמה לספרי משכילים אילו ידעו שיש בהם שמץ של

השכלה ובאים לחלל את הקודש.‘בנימין שהסופר מעניין .119 עמ’ תר”ס ורשה יצקן, ש”י [41]העתיק שמות פרשת תשנ”א נאמן; יתד של קודש שבת במוסף נהוראי’, רוחו ובחמת הזקן “ויתמרמר השורה השמיט אבל יצקן, דברי כל כמעט הכהו על הלחי לאות ולחרפה על שאלתו הנבערה”. אולי לא רצה נהוראי

שילמדו קוראי היתד מדרכי המו”ץ של ווילנא ויעשו כמעשהו.[42] ראה הערה למעלה אודות הסכמה זו.[43] ‘הגאון’ חלק ב עמודים 633-634.

[44] לשונו של ריב”ל בריש התעודה בישראל.

https://3.bp.blogspot.com/-Kczkah2qdrQ/XAbpZH9yKiI/AAAAAAAAF5E/VE4wfL0_bw44DZtAcHX4U7Bv8NfF15zHACLcBGAs/s1600/11.jpg