2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(1 )שיעור 14.2.2011

דיני נזיקין מחברת קורס מצטברת

מרצה: עמוס הרמן.

מסכמת: יעל גולדמן.

תוכנית הקורס:

.מבחן ביניים, שתי עבודות בנות שלושה עמודים. את העבודות מגישים באתר הקורס.לקרוא פסקי דין בשיעורי הבית

מיקום דיני הנזיקין בתוך מערכת המשפט - מערכת של כללים שמחייבת חברה נתונה במקום נתון, ובזמן נתון. מערכת הכלליםמערכת משפט

היא פונקציה של המקום והזמן. מערכת כללים היא החוקים )וכיצד מחוקקים את החוקים(, הנורמותהמחייבות והמנהגים.

- מערכת הכללים מתחלקת לענפים / תחומים: משפט פנימי ומשפטהחלוקה של עולם המשפטבינלאומי.

- מערכת היחסים בין המדינות לבין עצמם. לאדם אין מקום במשפט הבינלאומי.משפט בינלאומי אדם לא יכול לתבוע מדינה. נזכיר את מקרה סגן אלוף קליין )הואשם בקולומביה באימון טרוריסטים

שנות מאסר. לאחר שלוש שנים בכלא הרוסי, לאחר שהרוסים11מטעם קרטל סמים, ונגזרו עליו הסכימו להסגירו לקולומביה, נשלחה בקשה מטעם בית הדין הבינלאומי לזכויות אדם, אשר השתכנע

שיש סכנה לחייו, ודרש מהרוסים להחזירו לישראל(.

- מסדיר את מערכות היחסים בתוך המדינה. המשפט הפנימי מתחלק למשפטהמשפט הפנימיהציבורי והפרטי.

- מסדיר את נושא הפרדת הרשויות, סמכותה של כל רשות ויחסי הגומלין ביןהמשפט הציבוריהרשויות. המשפט הציבורי כולל את המשפט החוקתי והמנהלי.

הערה בעניין משפט חוקתי: בישראל אין חוקה, אבל זה לא מה שהופך אותה לפחות או יותר דמוקרטית ממדינות בהן יש חוקה )במצרים יש חוקה, אבל היא רחוקה מלהיות דמוקרטיה, באנגליה

אין חוקה והיא בהחלט דמוקרטית(.

- יחסי הגומלין בין זרועות הרשות המבצעת, ובין האזרח לרשות המבצעת.המשפט המנהלי

שייך למשפטהנזיקין - יחסי האדם עם חברו. יחסים בין אנשים לבין עצמם. תחום המשפט הפרטיהפרטי.

המשפט הפרטי – דיני קנייןבמשפט הפרטי שני תחומים עיקריים: דיני קניין, ודיני חיובים.

.סוגי הרכוש ואת הזכויות ברכוש - ענף במשפט שמסדיר את דיני קניין

1

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

א. סוגי רכוש - הגדרה: קרקע וכל מה שמחובר אליה חיבור של קבע )מבנים, פרדסים(. מה שמייחד אתמקרקעין

המקרקעין: היא קבועה )קרקע( ומוגבלת )נכון שאפשר לבנות עוד ועוד, אבל יש הגבלה(. חוקהמקרקעין הוא החוק שמסדיר את הנושא.

- רכוש שניתן להעביר אותו ממקום למקום. יש מטלטין מתכלים שהשימוש בהם הוא חדמטלטליןפעמי, למשל: מזון, תחמושת. יש מטלטלין שפחות מתכלים, לשימוש חוזר )בגדים, כיסאות, מכוניות(.

המשותף לשני התחומים הנ"ל: אלו הם דברים מוחשיים שניתן לגעת בהם ולראות בעין.

- אין לו נוכחות פיזית, אבל זהו קניין לכל דבר )פטנטים, זכויות יוצרים(. הפטנט הוא נוסחהקניין רוחני בעזרתה ניתן ליישם משהו. את הפטנטים רושמים אצל "רשם הפטנטים", ואז לאותו האדם יש זכות

. מי שרוצה שהפטנט שלו יהיה מוגן בכל המדינות, צריךבארץ בה נרשם הפטנטבלעדית על הפטנט מדינות(.60,70לרשום אותו בכל מדינה בנפרד )אם הפטנט מוצלח, הוא יירשם ב-

זכויות יוצרים הן זכויות שנוצרות בעצם יצירת היצירה )ספרותית, מוזיקלית וכו'(. הזכות מוגנת מעצם זה שנוצר משהו מקורי, ולא רושמים את זה בשום מקום. יש אמנה בינלאומית על זכויות יוצרים, ואין

אפשרות לתרגם או להשתמש ביצירה מבלי לבקש אישור. בישראל יש את חוק זכויות היוצרים. מכיווןשהזכות לא נרשמת, משתמשים בסימן © - אשר מגן על היוצר מפני העתקה.

לא. הערה: המונח "סחר חליפין" מבטא סחר שבו אמצעי הערכה וגם אמצעי תשלום - כסףמשתמשים בכסף.

ההילך החוקיבכל מדינה יש רק אמצעי תשלום חוקי אחד, שהוא המטבע הרישמי של המדינה. זהו היחידי. מצד שני, מטבע זר הוא אינו לא חוקי, ניתן לקנות ולמכור שקלים.

הוא אמצעי תשלום המשמש לתשלום חוב )לרוב חוב הנובע מעסקאות קניה אוהילך חוקימכירה(, אשר לא ניתן לסרב, על פי דין, לקבלו.

בניגוד לעסקה רגילה, בה יכולים הצדדים להסכים על כל אמצעי תשלום, המונח "הילך חוקי" נועדבמקורו לסמל את אמצעי התשלום אשר חייבים אוצר המדינה או בית המשפט לקבל.

על פי ההגדרה המקובלת, המחאה, כרטיס אשראי וכרטיס חיוב הם אמצעי תשלום נפוצים ומקובלים, אך אינם נחשבים להילך חוקי. מטבעות ושטרות ישראלים, אשר תוקפם לא פג, הם הילך חוקי

בישראל. באמצעות אמצעי תשלום שמוגדר כ"הילך חוקי" ניתן לפרוע חיובים וסירוב לקבלו כאמצעי(.1977 לחוק העונשין, התשל"ז-489תשלום הנו עבירה על סעיף

מקור המונח "הילך" הוא ארמי - חיבור של צמד המילים "הא לך", ביטוי הרווח בתלמוד.

)ויקיפדיה(

מצב שבו המטבע של מדינה מוחלף כמטבע המועדף על-ידי אזרחיה בדולרהערה: דולריזציה ) של השוק הישראלי – הייתה כזו הצעה, אך היא לא התממשה. האמריקאי(

ב. זכויות ברכושבעלותשכירות / חכירהשאילהזיקת הנאהשעבוד

2

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

. לא מוגבלת בזמן. בעלות2. זכות הבעלים מול כולי עלמא. 1 - לבעלות יש שני מאפיינים: בעלות נרכשת בדרכים שונות: באמצעות חוזה מכר, ירושה, מתנה, יצירה של יש מאין, תפיסה )לדוגמה: דייג

הופך להיות הבעלים של הדג ברגע שהוא העלה אותו בחכתו - כמובן שזה לא תופס לכל הדברים(.

. אם מדובר על תקופה שעולהחכירה שנים זוהי 5 - אם זו שכירות לתקופה העולה על שכירות / חכירה. מדובר על זכות חוזית בין הבעלים לשוכר.חכירה לדורות שנה, זוהי 25על

- בין השכירות לבעלות נמצאת "חזקה". חזקה לא מעידה על בעלות. דוגמה: אם גנב לקחחזקה משהו, יש לו חזקה אבל הוא לא הבעלים. דוגמה נוספת: שוכר הוא המחזיק במושכר – המושכר הוא

בחזקתו )אלא אם כן הוא משכיר לשוכר משנה( ולא בחזקת בעלי הנכס. הערה: שכירות היא בתמורה,שאילה היא ללא תמורה.

. זיקת הנאה.3. משכנתא 2. משכון 1 – שלושה סוגי השעבודים: שעבוד

שלושת הסוגים הם זכויות של אדם ברכוש של הזולת, וזכותו של בעל הזכות היא, שלא יעשה בנכסשום דבר או עסקה שסותר את האינטרסים של בעל זכות השעבוד.

דוגמה: משכון - נכס מטלטין שמשמש בטוחה לקיום התחייבות )בדר"כ ביטחון להחזר הלוואה(. למשל: הבנק לוקח את המכונית של אדם כמשכון לקבלת הלוואה. האדם ממשכן את המכונית, ולכן נותן לבנק זכויות על המכונית. המשמעות של השעבוד: האדם לא יכול לעשות שום עסקה במכונית, אשר סותרת

את האינטרסים של הבנק, אלא אם הבנק נותן אישור )אם תוחזר ההלוואה, או שהאדם שקונה את המכונית, קונה אותה יחד עם התנאים של המשכון(. המשכון נרשם אצל "רשם המשכונות". בעת

משכון, אין חזקה של הנושה על הנכס, זאת לעומת מצב שנותנים את הנכס ל"משכונאי" בבית עבוט -אם לא תוחזר ההלוואה, המשכונאי יחלט את הנכס )סוג כזה לא מחייב רישום(.

- במקרקעין. נרשם אצל "רשם המקרקעין". אסור לעשות עסקה שסותרת את האינטרסיםמשכנתאשל הנושה.

- זכותו של אדם בקרקע של הזולת, שאין איתה חזקה. לדוגמה: זכות מעבר.זיקת הנאה

דוגמה: העירייה רוצה להעביר בשטח של אדם צינורות מים או ביוב. במקרה זה העירייה תערוך חוזה של זיקת הנאה עם בעל השטח. המשמעות היא כלפי כל העולם: בעת שקונים את השטח, קונים אותו

יחד עם הזכות של הנושה לקבל את זיקת ההנאה מהשטח.

דיני חיובים.וחיובים לא רצוניים )דיני חוזים, עקרון חופש החוזים( חיובים רצונייםישנם

- חיובים לא רצוניים. חייבים לעשות או להמנע מלעשות, כי החוק מחייב אותי. החוקדיני הנזיקין המחייב שייך למשפט הפרטי. המשמעות: אם מפרים את החיוב, ופוגעים במישהו אחר, אותו אדם יכול

לתבוע או לא לתבוע בהתאם לרצונו. המדינה לא מתערבת, אלא רק נותנת את הכלים לממש אתהזכות.

- המדינה קובעת נורמות של התנהגות, ואם מישהו מפר את הנורמות, המדינהדיני העונשין מתערבת, בין אם הנפגע ביקש או לא ביקש להתערב. יש מיקרים שבהם אם הנפגע לא התלונן,

המדינה לא תתערב. אם הנפגע יתלונן, המדינה כמובן מתערבת. אם המדינה מתערבת בלי תלונה,ההפרה היא חמורה.

3

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

סיכום המושגים: עולם המשפט

הערה: יכול להיות שהתנהגות מסוימת תהיה גם עבירה פלילית, גם עוולה אזרחית וגם הפרת חוזה. אי אפשר לקבל כפלהעובדה שמדובר שעבירה פלילית לא סותר את היותה עוולה אזרחית. מצד שני,

: כלומר: אפשר לקבל פיצוי על פי דיני הנזיקין וגם על פי דיני החוזים. פיצויים

בדיני החוזים ישנם פיצויי הסתמכות, פיצויים שליליים )החזרת המצב לקדמותו( או פיצויי ציפייה, בדיני הנזיקין הפיצוייםפיצויים חיוביים )הבאת הקורבן למצב שבו היה נמצא אילו החוזה היה מקוים(.

.הם רק פיצויי הסתמכות. אין פיצויי ציפייה

טבלת השוואה בין חוזים, עונשין ונזיקין

נזיקיןעונשיןחוזים הצדדים

להליך הוא הקורבן,התובע

הואהנתבעהנפגע. המפר.

היא המדינה,התובע הוא הנאשם )לפניהנתבע

ההעמדה לדין, הוא "חשוד". הוא נאשם רק

מרגע פתיחת ההליכים(.

הוא הקורבן,התובע הואהנתבעהניזוק.

המעוול, הפוגע, המזיק.

החוקהחוקרצונימקור

האינטרסהמוגן

קיום החיוב / אינטרסכספי

ואינטרסהסדר הציבוריאישי

האישיהסדר הציבורי + )גם בעונשין יש אינטרסאישי, אבל הדגש שונה(.

4

משפט פנימי

משפט ציבורי

משפט חוקתי

משפט מנהלי

משפט פלילי

דיני עונשין

משפט פרטי

דיני קניין

זכויות ברכוש

בעלות

שכירות או חכירה

שאילה

זיקת הנאה

שעבוד

סוגי רכוש

מקרקעין

מטלטלין

קניין רוחני

כסף

דיני חיובים

חיובים רצוניים

דיני החוזים

חיובים לא רצוניים

דיני נזיקין

משפט בינלאומי

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

הגורםהאוכף

הפרט / הקורבןהמדינההצד לחוזה

נזיקיןעונשיןחוזים נטל

ההוכחה כלומר:מאזן ההסתברות.

יותר סביר שההוכחה הזו נכונה לעומת ההוכחה

השניה, הוכחה ברמה של מספיקה כדי לזכות51%

במשפט.

. מידתמעבר לספק סביר ההוכחה צריכה להיות קרובה לוודאות כי פה

מדובר בדיני נפשות

מאזן ההסתברות.

המעשההאסור

עוולהעבירההפרה

אכיפה, ביטול, השבה,הסעדפיצויים.

: מאסרעונשאין סעד, יש או קנס )ניתן לצרף לכתב

אישום הליך אזרחי(.

. פיצויים.1 . ציווי )לפנות פולש,2

להחזיר גניבה, להפסיקמטרד(.

. הכוונת התנהגות,1הגברת העושר / הרווח.המטרהחינוך.

. הרתעה.2. סדר ציבורי.3. ענישה. 4

. פיצוי1. השבת המצב לקדמותו.2. פיזור הנזק.3. הרתעה.4. נקמה.5

הערה: אין ענישה. המטרה של דיני הנזיקין

היא לא להעניש.

קוגנטיקוגנטידיספוזיטיבי1התנאה

. הערה בעניין התנאה: לעיתים אפשר מראש לבטל את התביעה הנזיקית. דוגמה: ניתוח אף. הרופא1 אומר למטופל, שאם האף שיצא לא תואם בדיוק את מה שהמטופל רצה, הוא לא יכול לתבוע. מצד

שני, אם המטופל קיבל אף שלא מריח או שכל הזמן דולף, כמובן שההתנאה שלא תהיה תביעה היאלא אפשרית.

את דיני העונשין לא ניתן להתנות )קוגנטי(. למשל: החוק אומר שאסור לרצוח. לא ניתן להתנות על זה. בדיני הנזיקין לרוב אין התנאה. דוגמה: בפס"ד לגיל טרמפולין, מפעיל המתקן התנה על כך שאינו

אחראי לנזק שייגרם למשתמשים. בית המשפט ביטל את ההתניה )בכל הקשור בנזקי גוף, מחמירים.בנזקי רכוש ניתן להתנות(.

נזיקיןעונשיןחוזים מקור

היחסים )איך נוצר

המפגש ביןהצדדים(

הכרות מוקדמת. המשא ומתן על החוזה יצר את

המפגש. רוב החוזים המודרניים הם

take it orסטנדרטיים )leave itבהם אין היכרות )

מוקדמת.

יש ויש )הדגש הוא על איןיש ויש היכרות. למשל: תאונות

הדרכים, אבל יש מקרים נוספים בהם יש היכרות:

רופא/חולה, עובד/מעביד.

חוק החוזים )חלק כללי(החוקים2וחוק החוזים )תרופות(.

חוק העונשין. לפני חוק העונשין היתה

את פקודת החוק הפלילי)פח"פ(

פקודת הנזיקין. חוק הפיצויים לנפגעי

תאונות דרכים )פלת"ד(. חוק האחריות למוצרים

5

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

פגומים.חוק איסור לשון הרע.

. לצד חוקי החוזים ישנם חוקים נוספים המסדירים חוזים ספציפיים )חוק השכירות, חוק המתנה(.2המייחד אותם הוא שהם דיספוזיטיביים.

נזיקיןעונשיןחוזים רמת

האחריות /אשם

יסוד פיזי בלבד.3אחריות אבסולוטית.

. יסוד פיזי.14. יסוד נפשי.2

תלוי בעוולה. יש ויש.

הנתבע מתגונן מול 5הגנות התביעה ואומר שהוא לא

אחראי, או שהוא לאאחראי למלוא הנזק:

. אשם תורם.1. הקטנת הנזק.2

. הגנה מן הצדק )הגנה1ערטילאית(.

. שכרות - מישהו ביצע2 את העבירה בהיותו

שיכור.. אי שפיות.3 . קנטור )רק בעבירת4

רצח(.. חרטה.5

. אשם תורם.1. הקטנת הנזק.2

)והגנות נוספות שנלמדבהמשך(.

על פי חוק הכשרותגיל אחריות6המשפטית.

לא נחשב12מתחת לגיל כמבצע עבירה.

הוא12כמו בעונשין: גיל גיל מינימלי לאחריות.

לא נחשב12מתחת ל-כמבצע עוולה.

אי אפשר לבטח כנגדביטוחהפרת חוזה.

ניתן לבטח נגד נזק שעלולאין אפשרות לבטח. להיגרם לאחרים, ולעיתים אף חייבים לבטח )ביטוח

7חובה(

הערות: . כאשר אדם מפר חוזה, האם חשוב לדעת מה הייתה המחשבה שלו טרם ההפרה? היסוד הנפשי3

)אם לאאחריות אבסולוטיתבהתנהגות של הפרת החוזה היא לא רלוונטית. האחריות החוזית היא שילמתי שכ"ד כי אין לי כסף, או כי בעלת הבית מעצבנת – זה לא רלוונטי לעניין הפרת החוזה(. כלומר:

בגדול, זה לא משנה אם ההפרה הייתה בכוונה או שלא בכוונה.

אם כן, יש כאן רק יסוד פיזי. המקור הוא בעיקר הרצון החופשי, אבל על מנת שנכיר ברצון החופשיכמחייב ישנו החוק הישראלי.

. יסוד2 )הפעולה האסורה( אקטוס ראוס. יסוד פיזי. 1. שני יסודות שדרושים לצורך קיום העבירה: 4 )הכוונה הפלילית(. אם אין יסוד נפשי, זה יכול לקבוע אם יש עבירה או אין, או לשנותמנס ריאהנפשי.

את סוג העבירה. למשל: אם הריגה היא לצורך הגנה עצמית, ולא מכילה את היסוד הנפשי, זה פותר מעבירת רצח. דוגמה שונה: עבירת תעבורה: הדלקתי אורות, אבל המנורה שרופה. זה לא פותר

מהעבירה.

. כאשר אדם מבצע עבירה פלילית ואין לו כסף לייצוג, המדינה תמנה לו סנגור ציבורי. אם מדובר5 בעוולה נזיקית / דיני חוזים, והמצבי הכלכלי מאוד גרוע, ימנו לי עורך דין מטעם המחלקה לסיוע

משפטי.

6

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

מחלקחוק הכשרות המשפטית. אין בחוק התייחסות לאחריות כפונקציה של גיל, אך לעומת זאת, 6. פסולי דין. 3. בגירים 2( 0-18. קטינים )1 סוגים: 3את האנשים ל-

לקטינים יש אפוטרופוסים. פסול דין, כאשר ביהמ"ש מכריז עליו כפסול הוא ממנה לו אפוטרופוס. קטין/ פסול דין לא כשירים לעשות פעולות משפטיות, אלא אם מדובר בסוג עסקאות שקטינים נוהגים

לעשות. דוגמה: אם קטין קנה מערכת קולנוע ביתית באינטרנט, אין לו אחריות לשלם בשל היותו קטין, אבל אם הוא קונה ארטיק בדרך הביתה, הוא לא יכול לטעון שאין לו צורך לשלם כי הוא קטין. מי

אבל דיני הנזיקין לא מטפלים בשפיות. יש בדיני הנזיקיןשמוגבל נפשית לא יכול לעשות חוזים, עוולות שלא דורשות שום יסוד נפשי.

. בדיני עונשין, הניסיון עצמו, גם אם הוא לא הצליח, זוהי עבירהשליחות ועל ניסיוןבהקשר זה נדבר על בדיני חוזים ובדיני נזיקין - אין ניסיון. אי אפשר "לנסות לבצע עוולה".)ניסיון לרצח(.

. כלומר: אפשראחריות שילוחית - עובד שמבצע עוולה בזמן העבודה. המעביד אשם מטעם שליחות להטיל אחריות על מישהו בגין עוולה שמישהו אחר ביצע. בדיני העונשין אין אחריות שילוחית. אפשר

להטיל על מישהו אחריות בגין שידול, אבל העבירה היא השידול עצמו. גם בדיני חוזים ניתן להטילאחריות שילוחית.

. בעניין הביטוח: גם רופא או עו"ד שגורמים נזק ללקוחות שלהם יכולים לבטח את עצמם כנגד7 אם נחזור לדוגמה של ניתוח האף. אם האף לא יצא בדיוק כמו שהובטחהפיצויים שידרשו לשלם.

)בהדמיה(, אפשר לתבוע על הפרת חוזה. הביטוח לא יכסה את הפיצויים. אם יש למטופל בעיהרפואית באף כתוצאה מהניתוח, הוא יכול לתבוע בנזיקין ואת זה הביטוח יכסה.

נזיקיןעונשיןחוזים קונוטציה חברתית

)מהן ההשלכות

החברתיות של

הפעילותהאסורה(

חוסר התייחסות חברתית. לא יוטל כתם על מפר

חוזה.

כעקרון, ישנו כתם על מבצע העבירה. למרות שמסווגים את העבירות

לעבירות שיש או אין עימן קלון, בגדול הקונוטציה

היא שלילית.

אין קונוטציה שלילית. החברה לא מתייחסת

באופן שלילי כלפי המעוול, בהקשר של דיני

הנזיקין )פרט למקרים שבהם יש גם עבירה

פלילית(.

הקשר בין העוולה

לנזק

יכול בהחלט להיות נזק ללא הפרה )מישהו הפסיד

מהעסקה(, ויכולה להיות הפרה ללא נזק. עצם הנזק

לא מעיד על הפרהולהיפך.

בדיני העונשין אין מצב של עבירה ללא נזק. העבירה

היא עצם הפגיעה.

יש מצב שיש עוולה ואין נזק, ויש מצב שיש נזק

ללא עוולה.

שיעורי בית:

לגיל טרמפולין נ. נחמיאס285/73בנושא חוזים ונזיקין: ע"א .1 כרמלי נ. מ.י.558/84בנושא חפיפה בין עוולות: ע"א .2

לגיל טרמפולין נ' נחמיאס 285/73 ע"א

נחמיאס ואנשים נוספים ניזוקו כאשר השתמשו בטרמפולינה של "לגיל טרמפולין". השאלה המשפטית ישנוגעת לתוקף תניית הפטור בכרטיס הכניסה ובשלט. כדי שהתניה בכרטיס תהווה חלק מהחוזה

7

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

. הכתוב בשלט אינו יכול לגרוע מזכויותלהביאה לידיעת הצד המתקשר לפני או בעת עשיית החוזה בנסיבות המקרה מנוגד הפטורבאשר הובא לידיעתם לאחר כריתת החוזה.המשיבים לפי דיני החוזים,

לסדר הציבורי, ואין לו תוקף. בעוד שבעסקת ממון גרידא תניית הפטור בחוזה תוספת, לא כן הוא.כשמדובר בחיי אדם או בנזק לגופו או לבריאותו

כרמלי נ' מדינת ישראל 558/84 ע"א

12כרמלי אושפזה בעל כורחה בבית חולים לחולי נפש והוחזקה בבית החולים ללא אסמכתא חוקית כ- ימים. כרמלי הגישה תביעה בגין עוולת כליאת שווא, רשלנות והפרת חובה חקוקה. פסק הדין דן ביחסי

הגומלין בין העוולות הפרטיקולאריות לבין עוולות המסגרת.

על פי הלכת גורדון, העובדה שאירוע מסוים אין בו כדי לקיים את יסודותיה של עוולה מסוימת, אינה שוללת את תחולתה של עוולה אחרת. בפסק הדין בעניין גורדון נשללה עוולת הנגישה, שכן נעדרה

כוונת הזדון אולם נפסק ששלילה זו אינה מונעת את תחולתה של עוולת הרשלנות.

פס"ד בעניין כרמלי יצר את הסייג להלכה גורדון: כאשר יש זהות מוחלטת בין העוולות )כליאת שווא והפרת החובה החקוקה(, התקיימות ההגנה בעניין כליאת השווא, שוללת את תחולתה של הפרת חובה

חקוקה.

8

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

15.2.2011 ( 2שיעור )

. ביסוס הנקודה1דגש לשיעור קודם: דיני הנזיקין הם חלק מהמשפט הפרטי. המשמעות היא: . מדובר בדיני ממונות ולא בדיני נפשות.2שהמדינה לא מתערבת במימוש הזכויות.

נחזור על כמה נקודות בסיסיות של הטבלה:.ניזוק = נפגע = קורבן = תובע.המעוול = הפוגע = המזיק = הנתבע.הערה: יש פגיעות שלא מזיקות כספית

על מה רוצים להגן במסגרת דיני הנזיקין:.גוף האדם / חיים – מפני פגיעה שלא כדין, פציעה או הריגה.רכוש – שלא יפגעו ברכושו של אדם: מיטלטלין או מקרקעין .'חרות: חופש תנועה, חופש ביטוי וכושם טוב, כבוד האדםאינטרס כלכלי

הערה: כאשר מדברים על פגיעה, היא יכולה להיות פיזית או נפשית. פגיעה פיזית ניתן לראות, ואנויכולים להעריך את היקף הפגיעה באחוזים. לא מתייחסים בנפרד לפגיעה בנפש.

- דיני הנזיקין הם סוג של פשרה בין אינטרסים נוגדים. למשל: חופש התנועה, לעומת תנועהחירות בשטח פרטי, והגנה על רכושו של האדם. כנ"ל לגבי חופש הביטוי, אשר מתנגש לעיתים עם האינטרס

המוגן של שם טוב. גם כאן צריך למצוא את הפשרה, את שביל הזהב.

, יש לנו את האוטונומיה על גופינו. לכן בתחום הטיפול הרפואי יש את נושאכבוד האדםבמסגרת "הסכמה מדעת" במסגרת ההכרה בזכות של האדם על גופו.

הוא האינטרס שלא יגרמו לי להפסיד כסף, שלא כדין, דהיינו: בניגוד לדיני הנזיקין. ישאינטרס כלכלילא פעם מצבים שגורמים לאדם להפסיד כסף מבלי לפגוע באדם או ברכושו.

פקודת הנזיקין . חוק זה1969 וקיבלה נוסח חדש ב- 1947פקודת הנזיקין היא פקודה מנדטורית שנכנסה לתוקף ב-

התנהגות יכולהמנסה לכסות התנהגות רצויה על ידי קביעה איזו התנהגות איננה נאותה )עוולה(. בנוסף לפקודת הנזיקין ישנם מספר חוקים העוסקים בתחום הנזיקין:להיות גם מעשה וגם מחדל.

חוק האחריות למוצרים פגומים, חוק איסור לשון הרע, חוק הפלת"ד.

עוולות פרטיקולאריות לעומת עוולות מסגרתבפקודת הנזיקין ישנה רשימה של עוולות, משני סוגים:

מגינות על אינטרס ספציפי. דוגמה: חוק איסור לשון הרע מגן רקעוולות פרטיקולאריות )יחידניות( ,עוולה פרטיקולאריתעל שמו הטוב של האדם. בפס"ד כרמלי מדברים על עוולת "כליאת שווא", זוהי

יחידנית אשר מדברת רק על פגיעה בחופש התנועה. עוולה נוספת המגינה על גופינו מפני פגיעה היאעוולת התקיפה. זוהי גם עוולה פרטיקולארית שמטרתה להגן על גוף האדם, מפני התנהגות תקיפה.

באות להגן על כל האינטרסים שלנו, לא בהקשר להתנהגות מסוימת. דוגמה:עוולות המסגרת רשלנות. אם הרשלן חרג מהנורמה המקובלת )החריגה לא מוגבלת לתחום או לצורת התנהגות(, יהיה

עליו לזכות את הקורבן בזכות להיפרע מהפוגע.

9

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה הינן שתי העוולות היחידות בפקודת הנזיקיןהמוגדרות כעוולות מסגרת.

סיכום מתוך דפי שיעור החזרה למבחן האמצע של "מחשבות" + אגודת הסטודנטים

והפרת35 – עוולות המסגרת המופיעות בפקודת הנזיקין הן – עוולת הרשלנות המופיעה בסעיף עוולת המסגרת . עוולות המסגרת מבטאות תפיסה משפטית לפיה האחריות בנזיקין רחבה63חובה חקוקה המופיעה בסעיף

ומקיפה מערכות משתנות של מצבים. בית המשפט יוצק בעוולות המסגרת תוכן בהתאם לנסיבות המקרה, ובכך בעוולות המסגרת מתחייב שייגרם נזק. אם לא נגרם נזק, לא התקיימהקובע האם קיימת אחריות בנזיקין.

העוולה.

– עוולות פרטיקולאריות הן רשימה של עוולות המצויות בפקודת הנזיקין ביניהן לדוגמה:עוולות פרטיקולאריות . בכלעוולות פרטיקולאריות מגנות על אינטרס מוגבל(. 60( ונגישה )ס' 26(, כליאת שווא )ס' 23תקיפה )ס'

אחת מן העוולות הפרטיקולאריות רשימה של יסודות עובדתיים מוגדרים המהווים תנאי לקיום העוולה. . העוולות הפרטיקולאריות מעצםהמשמעות היא שלעולם לא תהיה חפיפה בין שתי עוולות פרטיקולאריותטיבן הן פחות גמישות, ולכן השימוש בהן הוא פחות ביחס לעוולות המסגרת.

פסקהאם אי התקיימות יסודותיה של עוולה פרטיקולארית מסוימת שולל תחולתן של עוולות מסגרת? לפיו העוולות אינן כוללות הסדרים שליליים וניתן לתבוע בגין אירוע מסויםגורדוןהדין המנחה לעניין זה הוא ע"א

דובר על מצבכרמליהן מכוח עוולות המסגרת והן מכוח עוולות פרטיקולאריות. יחד עם זאת, בפסק הדין בעניין בו התקיימה זהות נסיבתית מוחלטת בין העוולה הפרטיקולארית לעוולת המסגרת. קיומה של הגנה בעוולה

הפרטיקולארית מהווה מחסום בפני קבלת התביעה בגין עוולת המסגרת וזאת כאמור, בשל הזהות המוחלטת.

מטרות דיני הנזיקין . במסגרת עשיית הצדק נגיע לכלל המטרותעשיית הצדקהמטרה העיקרית, הנמצאת מעל הכל:

הנוספות. ישנו פתגם: "החוטא לא יצא נשכר" = המעוול לא ירוויח מההתנהגות הלא חוקית שלו.

ענף דיני הנזיקין הוא לא יעיל ומאוד בעייתי, כי כאשר אדם נפגע – עד שיקבל את הפיצוי מהפוגע תעבורנה שנים ארוכות. דוגמה: אדם חוטף התקף לב ומאבד את כושר העבודה. דיני הנזיקין לא

נכנסים לעניין זה, כי הוא ניזוק "בידי שמיים". אם אדם נפגע בתאונה, הפלת"ד יעזור לו, ועל מנת לקבל שנים, לכן דיני6את הפיצויים, הוא יצטרך לתבוע את חברת הביטוח, ומקבל את הפיצויים רק אחרי

הנזיקין לא יעילים. הכספים שהקורבן יקבל מהביטוח הלאומי ינוכו מהמעוול.

אדם יכול לבטח את עצמו למקרה שיפגע, יכול לפנות לביטוח לאומי )קצבת נכות(, חסכונות, גמילותחסדים ורק בסוף: תביעה בנזיקין, כי זה לא זול, וזה תהליך מורכב.

המטרות הנוספות:

. התיקון יכול להיות בעין )אם פלשו לשטח, נסלק את הפולשים, אם גנבו כסףהשבת המצב לקדמות. 2 – הכסף יוחזר(, או באמצעות פיצויים. הפיצויים הם אינם המטרה, אלא האמצעי. ניתן לשלב בין תיקון

בעין ובין פיצויים.

. ההרתעה היא כנראה לא טובה, כי עדיין יש הרבה עוולות. הרתעות יעילות יותר בדיניהרתעה. 3העונשין. סוגים של הרתעה:

)פיטורין - אם אדם יודע שאם יבצע עוולות הוא יפוטר, הוא ינהג בזהירות .הפסד לקוחות - אם לא ישתמשו במוצריו כי הם פגומים, הלחץ הכלכלי הוא הגורם ההרתעתיפרמיה גבוהה לביטוח - המזיק הפוטנציאלי יכול לבטח עצמו, אולם הפרמיות, שיהיו גבוהות

עבור מי שלא נזהר ונוטה להזיק, מטרתן ליישם את ההרתעה.

. דיני הנזיקין מקדמים את היעילות הכלכלית,כואריאציה של השבת המצב לקדמותו.יעילות כלכלית. 4 היעילות הכלכלית מתבטאת בכך שהאחראי לנזק נושא בעלות הנזק. זה הרבה יותר יעיל ממצב שבו

הניזוק בעצמו יישא בהוצאות.

10

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

. על מנת שהנזק לא ייפול על הקורבן בלבד, אלא גם על המזיק, החברה כולה או עלפיזור הנזק. 5 קבוצת המזיקים הפוטנציאליים. באמצעות ביטוח אנו מקיימים את מטרת פיזור הנזק. למשל: כל מי

משלמים את הפרמיות, וכך חברת הביטוח יכולהכולםשמשתמש ברכב חייב לבטח את עצמו, ולכן להתמודד עם הנזקים של מקרה מסוים.

- הנתבע שיש לו הפוטנציאל לשלם את הפיצויים, שעומד מאחוריו גוף כלכלי איתן אוכיס עמוקהחברה כולה.

. נקמה / פיוס )עצמי(. זוהי מטרה שולית. אדם מגיש תביעה נזיקית בשל הרצון לפייס את עצמו,6ולהרגיש טוב עם העוולה שנעשתה לו.

כלל ראייתי הקובע את המידה בה צריך צד למשפט אזרחי - המוציא מחברו, עליו הראיההערה: להוכיח את טענותיו. הכלל הלקוח מן המשפט העברי, קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את

עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. )ויקיפדיה(

היסוד הנפשי בהקשר של דיני העונשין, עבירה היא עבירה רק אם הנאשם התכוון לבצע את העבירה. כוונה פלילית.

בדיני נזיקין אין "כוונה נזיקית". דיני הנזיקין קובעים נורמה של התנהגות, אם חורגים מהנורמה, אזאנחנו נחשבים כמבצעים עוולה, אפילו שלא התכוונו.

. אם התוצאה היא דרך מסוימת של פגיעה בנורמה.מה שמעניין את דיני הנזיקין היא התוצאה התהליך שמביא לתוצאה הוא האשם. האשם = ההתנהגות שבניגוד לדיני הנזיקין )בודקים "איך זה

קרה" ו"מה היתה התוצאה"(.

זדוןישנן כמה עוולות בדיני הנזיקין אשר דורשות יסוד נפשי ספציפי. ישנן שתי עוולות שדורשות , אז מתקיימת העוולה(. יוצגו בהמשך. בזדון)ההגדרה תהיה, שאם מישהו עושה כך וכך

, לאו דווקא כוונה רעה – אלא התנהגות מודעת,הכוונהישנן עוולות בודדות אשר דורשות את יסוד היא הכוונה לגעת בזולת, מבליעוולת התקיפהכלומר, שהאדם התכוון לבצע את הפעילות. למשל:

שהזולת מסכים. אם מישהו טופח לאחר על הגב מתוך חיבה. זוהי טפיחה בכוונה, ולכן תיאורטית, אםהאדם שטפחו על גבו לא היה מוכן שייגעו בו, זוהי תקיפה.

של המטופל לטיפול של רופא. למרות שהכוונה של הרופאהסכמה מדעתבאותה המידה, יש את נושא היא טובה, ניתן לתבוע את הרופא בעוולת תקיפה.

, שהיא אחת מהעוולות הבסיסיות, לא דורשת כוונה.רשלנותעוולת המסגרת

לא כל נזק הוא עוולה במסגרת דיני הנזיקין, ולא כל עוולה גורמת נזק.

קמ"ש ליד בית ספר, ההתנהגות שלי אינה חוקית. מבחינת120דוגמה: נסעתי במכוניתי במהירות המשפט הפלילי עברתי עבירה גם אם לא פגעתי באף אחד. לא גרמתי נזק, אבל עצם הנהיגה

ופגעתי במכונית אחרת –וכמעטבמהירות היא העבירה הפלילית. אם נסעתי במהירות מטורפת, מבחינת דיני הנזיקין אני "מחוץ לתחום" )אם אין נזק רכוש או גוף, דיני הנזיקין בצד(. מצד שני, אם

בצהרים בכביש שומם, עם ראות טובה מאוד ואדם קפץ לו אל המסלול.12נסעתי במהירות מותרת, ב-אותו נהג זהיר, שנסע אולי אפילו פחות מהמהירות המותרת חייב בנזיקין לנפגע.

הערה: ישנם שני סוגים של נזקים: נזק ממוני, ונזק שאינו ממוני. במקרה של נזק שאינו ממוני, איך ניתן לחשב "כאב וסבל"? לא נכנס לסוגיה הזו כרגע. במקרה של הטרדה מינית - לא נגרם שום כאב או

11

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

סבל, ולא נגרם שום נזק נפשי. בסיס התביעה תהיה פגיעה בכבוד האדם. החוק למניעת הטרדה מינית אלף שקלים.50אומר, שגם אם הנפגע לא יכול להוכיח נזק ממוני או לא ממוני, ניתן לתבוע על

12

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(3 )שיעור 21.2.2011

היסוד הנפשי בעוולות השונותתקיפה על פי דיני הנזיקין:

, נגד גופו של אדם על ידי הכאה,ובמתכוון )א( תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, . תקיפה.23סעיף שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגהנגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין,

, ...בתרמית

במתכוון = רצון להשיג את התוצאה.השימוש בכוח נעשה בכוונה, לא בצורה אקראית. כלומר, התוצאה לא חייבת להיות שלילית. הדגש הוא על כך שהפעולה היא מודעת מתוך רצון להשיג את

התוצאה. אם משתמשים בכוח שלא בכוונה, זו לא תקיפה.

על מנת שהתובע יוכיח תקיפה, עליו להוכיח את שלושת היסודות, במצטבר: - שימוש בכוח מסוג כלשהו נגד גוף אדם.כוח.1 - במתכוון = רצון להשיג תוצאה.כוונה.2 )של המותקף(.אי הסכמה.3

אם אחד היסודות לא מתקיים, אזי אין כאן תקיפה. למשל: אם יש הסכמה, זו אינה תקיפה. מצד שני, אם אני מחבק אדם מתוך כוונה להראות אהבה וחיבה, אבל המחובק לא מסכים לחיבוק. הכוונה היא

חיובית ועדיין זו תקיפה. החיבוק יכול להיחשב גם כהטרדה מינית, ואז עוברים ל"ספירה אחרת".

בהטרדה מינית ישנו טיפול מיוחד בכל הנוגע לתביעה. אין צורך להוכיח יסודות, אין צורך להוכיח נזק אלף ₪. 50)הנזק יכול להיות גם נפשי(, והפיצוי יהיה עד

ישנן התנהגויות שהן בניגוד לדיני הנזיקין, אבל בכל זאת לא תובעים נגדן )גם ללא התביעות הללו, ישנה הוראה שמתייחסת4העומס על בתי המשפט הוא אדיר(. דוגמה: בפקודת הנזיקין, סעיף

ל"מעשה של מה בכך".

לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות. מעשה של מה בכך. 4סעיף נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך.

. מדובר4טפיחה על השכם במסדרון לא תחשב תקיפה, כי היא נכנסת לתוך הקטגוריה של סעיף ביחס לאדם הסביר, אדם בר דעת ומזג סביר בנסיבות האלו היה חושב, לא התובע. השופט ברק נותן

דוגמה לנזק של מה בכך: אדם עובר בשלולית עם מכוניתו ומשפריץ עלי. אולי הנוהג ברכב יכול היהלמנוע את הנזק, ועדיין אדם סביר לא היה תובע בגין עניין פעוט שכזה.

יסוד נפשי מסוג זדון:זדון עוולות שבהן היסוד הנפשי הוא יסוד של 2

עוולת הנגישה

נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -. נגישה.60סעיף של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת-רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן

את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רקמשום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים.

13

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

היא התנהגות שבאה לפגוע באדם. אדם היוזם הליך פלילי נגד אדם אחר, מתוך כוונה לפגוע אונגישה להרע לאדם האחר, וההליכים אינם מבוססים, או שאותו האדם יוצא זכאי: האדם שנגדו נפתחו

ההליכים יכול לתבוע את האדם שיזם את ההליכים בעוולת נגישה, אבל הוא צריך להוכיח את הזדון.

דוגמה: סכסוך שכנים. השכן האחד מתלונן נגד האחר במשטרה שהשכן האחר הוא "פלשר" )סיפור אמיתי(, מתערטל ברבים. השכן הועמד לדין ויצא זכאי. השכן שהועמד לדין תבע את שכנו בעוולת

נגישה. אם יוכיח שהיה זדון, כלומר: שהייתה כוונה להרע, יזכה בתביעתו. ואולם, אם לשכן המתלונןהיה יסוד סביר לחשוב שאכן השכן שלו מתערטל, אין עילה לתביעה.

דוגמה אחרת: אם השכן יתלונן מתוך זדון שהשכן שלו מעלים מס, ומסתבר שאכן יש כאן העלמת מס)זה אינו הליך נפל(, אזי אין כאן עוולת נגישה, כי ההליך הסתיים בהרשעה.

אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום: "60הסייפא של סעיף הגנה על מוסר מידע לרשות מוסמכת: שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". למשל: לא ניתן לתבוע בנגישה אדם שהגיש תלונה במשטרה.

הרציונל: אפילו אם נמסר לרשות מידע לא מבוסס, החוק מניח שהרשות המוסמכת תבדוק את המידע ותעריך אותו לפני שתנקוט צעדים לפיו. המשמעות היא שהאחריות לפתיחת הליך החקירה מוטלת על המשטרה )ולא על

חלה אפילו אםהמודיע( וממנה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו, אם פעלה ברשלנות. ההגנה על מוסר המידע )ספר מחשבות(.התלונה כללה מסירת מידע כוזב ובזדון.

יש כאן האיזון: מחד, הגנה על הנאשמים ומאידך, לא לגרום לאנשים לפחד מהגשת התלונות.

עוולת שקר מפגיע

. שקר מפגיע. 58סעיף )א( שקר מפגיע הוא פרסום הודעה כוזבת בזדון בין בעל-פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעסקו של אדם,

למשלח-ידו, למקצועו, או לטובין שלו או לזכות-קנין שלו; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום כזה אלא אםסבל על ידי כך נזק-ממון.

-.1965 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה2)ב( "פרסום", לענין סעיף זה - כמשמעותו בסעיף

לשון הרע לא דורשת זדון, וכאן יש כוונת זדון. דוגמה מפס"ד אנגלי: בעל בית שהשכיר חנות לשוכר. השוכר הפעיל עסק. הכל היה בסדר מבחינת התשלומים, אבל השוכר לא רצה את הדייר יותר. בעל

הבית אמר לרשות הדואר לא להעביר דואר לאותו אדם )השוכר(, והלך לספקים ואמר שאותו אדם הוא פושט רגל. כמובן שהפרסומים של בעל הבית היו במטרה לפגוע בדייר, לגרום לו באמת לפשוט רגל

כדי שיוכל לפנותו מהחנות. הדייר תבע את המוכר בעוולת "שקר מפגיע".

רצון של התובע "להשיג תועלת אישית מהתביעה, שהוא לא רצון לפגוע - אינו זדון.

הערה חשובה: שתי העוולות היחידות בפקודת הנזיקין שדורשות זדון הן העוולות נגישה ושקרמפגיע, והשימוש בהן הוא נדיר, כלומר שכמעט ולא קיימות תביעות בגין העוולות הללו.

הערה: הצעת חוק דיני ממונות )הקודקס האזרחי( מבקשת לקחת את כל החוקים הקיימים בנושא הזה, לרכז אותם ולעדכן אותם. נושא שקר מפגיע הוצא מהקוד. עוולת התקיפה נשארה כמו שהיא, וכן

עוולות נוספות אולם נושא הנגישה ושקר מפגיע נבלעים.

עוולת התרמית באמיתותה או מתוךבאין אמונה שהיא כוזבת או בידיעה תרמית היא הצג כוזב של עובדה . תרמית.56סעיף

שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם איןובכוונה למציג אם אמת היא או כזב, כשלא איכפת, קלות-ראש להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו

וסבל על ידי כך נזק-ממון.

רשימת היסודות הנפשיים:

14

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ידיעה.1אי אמונה.2קלות ראש.3לא אכפת.4ובכוונה.5

התובע יכול לבחור את אחד מהיסודות של עוולת התרמית )ידיעה שהיא כוזבת, אי אמונה, קלות ראש(.הקורבן צריך להוכיח ש: א. הוא הוטעה על ידי המטעה, וש- ב. המטעה עשה את זה בכוונה.

זוהי עוולה שהשימוש בה אינו נרחב: מלבד היסודות הנפשיים )הדורשים בין היתר מהתובע להוכיח את כוונת המציג שהמוטעה על ידי המצג יפעל על

ידו(, הוכחת הקש"ס בין המצג לנזק והעובדה שחייבים להוכיח נזק ממון הן חלק מהסיבות שהופכים עוולה זו במידה וההיצג הכוזב נעשה מתוך התרשלות, לא קמה אחריות בתרמית, אך אין בכך לשלוללנדירה. מצד שני,

אחריות בגין היצג רשלני במסגרת עוולת הרשלנות, שכן עוולת התרמית אינה כוללת הסדר שלילי לעניין אחריות למצגים כוזבים שאינם מקיימים את יסודותיה. לפיכך, בהתקיים יסודות עוולת הרשלנות, אין סיבה שלא להטיל

אחריות ברשלנות על יוצר המצג )עיריית ירושלים נגד גורדון(.

רמות אחריותבדיני נזיקין ישנן שלוש רמות אחריות: רגילה, חמורה, מוחלטת.

הניזוק )הקורבן( צריך להוכיח שהמזיק לא היה בסדר. נטל. רמת אחריות רגילה, הנמוכה ביותר.1 ההוכחה מוטל על הניזוק )"המוציא מחברו עליו הראיה"(. אם יוכח שהנתבע אשם, אז התובע יזכה

בתביעה. באחריות רגילה אין אינטרס להגן על הניזוק. גם הניזוק וגם המזיק שווים. אם הניזוק יצליח – התנהגותיש בה אשםלשכנע שהמזיק לא היה בסדר, הוא יוכל לקבל פיצויים. האחריות הרגילה

שהיא בניגוד ליסודות העוולה. באחריות רגילה בודקים גם את ההתנהגות וגם את התוצאה, ואת הדרךעד לתוצאה.

אחריות שמטילה על המזיק חובה לשלם פיצויים כאשר נסיבות . רמת אחריות חמורה )בינונית(.2 התנהגותו הן נסיבות של התנהגות מסכנת / יוצרת סיכון. התובע צריך להוכיח שהוא נפגע באותן

נסיבות חריגות או כתוצאה מאותם חפצים מסוכנים. עקרונית, הוכחה כזו מספיקה, והתובע לא צריך להוכיח כוונה או זדון, אלא רק את הקשר בין הנסיבות או החפצים לפגיעה. האחריות היא חמורה אך

לא מוחלטת משום שהנתבע יכול להוכיח שלמרות שהוא זה שגרם לנזק, הוא לא אחראי. זכות הנתבעלהתגונן, ובעצם האפשרות להתגונן יש כדי לנטרל את התביעה. )הסבר מפורט ודוגמאות, בהמשך(.

מטילה אחריות על עצם התוצאה, כאשר האופן . . רמת אחריות הגבוהה ביותר, אחריות מוחלטת3שבו נגרמה, או היסוד הנפשי, לא מעניין. התוצאה היא שמטילה את האחריות הנזיקית על הפוגע.

, מכיוון שזו הדרך האפקטיביתתאונות הדרכיםהנושא היחידי שיש בו אחריות מוחלטת הוא נושא היחידה שיש לנו להילחם בנזקי הגוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי.

יש המון מפגעי גוף בתאונות, והמון דרכים להילחם במפגעים אלו. דוגמאות: הענשת נהגים במשפט הפלילי. הניסיון למזער את כמות התאונות באמצעות ענישה. מסתבר.1

שזה לא מספיק מרתיע. אין מספיק שוטרים, וגם מכיוון שאנשים חושבים שלא יתפסו אותם)אין פחד להיתפס(.

תשתיות – יותר כבישים, יותר טובים, בטוחים ורחבים. גם התשתית לא מונעת תאונות..2מכוניות - יותר בטוחות. פחות נזקי גוף. .3

15

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

)אם הדברים הנ"ל היו מתקיימים, ללא ספק היו פחות נזקי גוף(. המסקנה היא שתעבורה יבשתית היא חיונית ובסיסית, ומצד שני, אין דרך יעילה למנוע את נזקי הגוף בתאונות הדרכים,21במאה ה-

חוק הפלת"ד - חוק הפיצויים 1976ולכן הדבר היחידי שנותר הוא פיצוי הניזוקים. על כן חוקק בשנת . לנפגעי תאונות דרכים

החוק קובע אחריות מוחלטת בכל התחום של תאונות הדרכים. כלומר: כל מי שנפגע פגיעת גוף בתאונה, זה לא משנה מה גרם, מי גרם ואיך – אם נפגעת, אתה זכאי לפיצויים. האחריות המוחלטת

היא של הנהג.

כל מי שמשתמש ברכב מנועי חייב לבטח את עצמו כנגד החובה לשלםפקודת ביטוח רכב מנועי: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים )ביטוח חובה(. על פי הפקודה הנ"ל, אסור לי לעלות על הכביש אם אין

לי ביטוח. מי שמכוסה במסגרת הביטוח, זה קודם כל הנהג עצמו )אם ינזק תוך שימוש ברכב(, והנוסעים ברכב )שוב, לא משנה מה הייתה הסיבה - הנהג הוא האשם. גם אם הנהג עמד ברמזור

, צריך לפצותשנפגעאדום, ומישהו נכנס ברכב מאחור והנוסע שליד הנהג נפצע, אזי הנהג של הרכב את הנוסע. הנוסע תובע את הנהג ברכב שנפגע ואת חברת הביטוח, כי לא משנה מי אחראי לתאונה.

ביטוח החובה מכסה גם את הולכי הרגל שיפגעו על ידי הרכב. גם במקרה זה התביעה תהיה כלפי הביטוח של בעל הרכב, גם אם הולך הרגל נפגע כתוצאה מכך שרכב שני פגע ברכב הראשון והעיף את

הרכב הראשון על הולך הרגל - עדיין התביעה היא כלפי הנהג של הרכב הראשון.

המקרה היחידי שבו יש בחירה: כאשר שני רכבים מתנגשים ויש הולך רגל באמצע, הולך הרגל יכוללבחור את איזה משני הנהגים לתבוע.

מאחר ומדובר באחריות מוחלטת, עצם הפגיעה מזכה את הנפגע בפיצויים. אנחנו מחייבים את הנהג לבטח את עצמו. אחריות מוחלטת היא מעין אחריות מלאכותית. הרעיון הוא פיזור הנזק. לפצות את

הנפגע מבלי להיכנס לשאלות האחריות.

. אם נהג כזה מעורב בתאונה: אם הוא בעצמונהג שנוהג בלי ביטוח חובה עובר עבירה פלילית יפגע, הוא לא יקבל פיצויים מאף אחד )אם יש לו משפחה, הם נשארים ללא תמיכה פרט לטיפול רפואי

חברתחינם מתוקף חוק בריאות ממלכתי(. אם ישב לידו נוסע ונפגע, הוא יכול לתבוע את הנהג ואת = חברת ביטוח ממשלתית שמבטחת את המקרים שבהם אין את מי לתבוע )כאשר לא היהקרנית

(.של הולך רגלביטוח, או בתאונות פגע וברח

אם נפגעתי בתאונת דרכים, והפוגע נסע ללא ביטוח, זה לא מעניין אותי, כי יש לי ביטוח חובה.

אם הנוסע ליד הנהג יודע שלנהג אין ביטוח, הוא לא יכול לתבוע את קרנית וגם לא יכול לתבוע אתהנהג. הוא יוכל לתבוע רק במקרה שהוא לא יודע או לא יכול היה לדעת.

התחום היחיד שיש בו אחריות מוחלטת הוא מצב של נזקי גוף כתוצאה משימוש של רכב מנועי. באחריות מוחלטת אין היפוך של נטל ההוכחה. באחריות מוחלטת המזיק לא יכול להתגונן כנגד

התביעה, כי אין כאן שאלות של אשמה או אחריות, רק שאלות של מקור הנזק והיקף הנזק.

ישנם שלושה סוגים של נזק כתוצאה מתאונת דרכים:

מכיוון שיש סל שירותי בריאות, ההוצאות הרפואיות בגין טיפוליהוצאות הטיפול הרפואי..1החירום ימומנו על ידי המדינה.

דוגמה לטיפולים שאינם בסל הבריאות, והנפגע יצטרך לתבוע את ההוצאות: טיפולי שיניים, מימון של כיסא גלגלים או להתאים את הבית לשימוש בכיסא, אם הוא זקוק לעזרה. כל הנ"ל

הם הוצאות שבמסגרת נזקי הגוף עליהם הוא יקבל פיצוי כספי. אין הגבלה על גובה הפיצויים.

16

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

פעמים השכר הממוצע במשק. למשל: אם השכר הממוצע3יש הגבלה: עד אובדן השתכרות. .1 50 אחוז מכושר ההשתכרות, אם הרוויח לפני 100הוא ששת אלפים שקלים. והאדם איבד

אלף, יקבל את מלוא שכרו.15 אלף. אם היה מרוויח לפני 24אלף שקל, לא יוכל לקבל יותר מ- כאב וסבל הוא נזק שאינו ממוני. מכיוון שזה נזק שקשה לכמת אותו, יש כאןכאב וסבל. .2

ומעלה, מפחיתים לו מהפיצויים )כי יש לו30 שקלים. אם אדם הוא בן 150,000הגבלה: עד פחות שנים לסבול(.

אחריות מוחלטת בחוק הפלת"דלחוק: 2סעיף חוק הפלת"ד לא אומר על עצמו שהאחריות היא מוחלטת, אולם על פי

על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבהחייב לפצות את הנפגע( הנוהג"המשתמש ברכב מנועי )להלן - מעורב הרכב."

מכאן שהאחריות היא מוחלטת, למרות שזה לא נאמר במפורש, רק בגלל החובה לפצות.

ייחוד עילה בחוק הפלת"ד. ייחוד העילה8סעיף

(2)א()3)א( מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף , זולת אם נפגעלא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף)ד( לפקודת הביטוח, 3ובסעיף

..בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון.

הרעיון מאחורי ייחוד העילה: העילה היחידה שיש לאדם שנפגע בתאונת דרכים היא על פי חוקהפלת"ד. אדם ירצה לשלב בין מספר חוקים בגלל שהפיצויים יהיו גבוהים יותר.

אם תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, אז ניתן לבחור את המקור לפיצוי: חוק הפלת"ד או חוקהביטוח הלאומי. בכל מקרה, הוא לא יכול לתבוע בעוולה אחרת.

הערה: רק כאשר מדובר בחיילים הם יכולים לבחור אם לתבוע על פי הפלת"ד או על פי חוק הנכים. לאנרחיב בנושא.

חוק האחריות למוצרים פגומיםחוק שיש בו אחריות חמורה )או רגילה(, אבל לא מוחלטת הוא חוק האחריות למוצרים פגומים.

אחריות היצרן.. 2סעיף ואין נפקא מינה אם את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר )להלן - הנפגע(, חייב לפצות)א( יצרן

.היה או לא היה אשם מצד היצרן

בסעיף זה, לכאורה מכניסים את הנושא של האחריות המוחלטת, כי כותבים "ואין נפקא מינה...", אולם ישנן הגנות רחבות. אם יש אפשרות להתגונן, אזי האחריות היא לא מוחלטת. אם החוק15בסעיף

מתיר להתגונן, האחריות יורדת ברמה, ואז היא אחריות רגילה או חמורה.

הבדל נוסף בין חוק זה לחוק הפלת"ד הוא שאין ייחודיות עילה: הנפגע יכול לתבוע מכוח פקודת הנזיקיןאו מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים.

סקירה היסטורית קצרה בנושא סוגי האחריות: שנה )הרי פקודת הנזיקין מבוססת על הדין האנגלי(, לתקופה האגררית300אנגליה, לפני כ-

)החקלאית(. ישנם אנשים שגרים בערים, אבל מרבית הפעילות היא עדיין בחקלאות, ולכן ההגנותהעיקריות שאדם זקוק להן הן על גופו ועל רכושו. עיקר העוולות היו התקיפה, גזל, השגת גבול.

כאשר מדובר בתקיפה, צריך להוכיח יסוד נפשי של כוונה. בהשגת גבול אין צורך להוכיח כוונה, עצםהחדירה לשטחו של אחר ללא רשות. העוולות הבסיסיות הללו הספיקו.

17

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

חלה המהפכה התעשייתית: יש תנועה של אנשים מהכפר אל העיר, ויש יותר19בסוף המאה ה- מוצרים שנוצרים באמצעות תעשיה ופיתוח של אמצעי הובלה המוניים. זה פוטנציאל גדול יותר לגרם

נזקים: גם ליצרנים, וגם למשתמשים, וגם לנפגעים מאמצעי השינוע )רכבות וכדומה(.

התעשייה הייתה בחיתוליה, ולכן על מנת להגן על היצרנים, לא הטילו אחריות חמורה על מפעילי אמצעי השינוע ועל היצרנים, אבל מצד שני רצו להגן על המשתמשים ולכן אפשרו להם לתבוע. זוהי

ההתפתחות של עוולת הרשלנות.

בתחילה, עוולת הרשלנות הייתה בעיקר של אורחים במלון שנפגעו בזמן השהיה. עוולת הרשלנות לא הפלתה לרעה לא את הניזוק ולא את הקורבן. הקורבן לא היה צריך להוכיח יסוד כוונה, אלא רק להוכיח

שהפוגע היה לא זהיר.

שנה( התעשייה התייצבה, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה60באמצע המאה הקודמת )לפני כלכלית ואמצעי התחבורה נעשו מפותחים. במצב זה אפשר להגן על הקורבנות יותר מאשר על

התעשייה, ואז עברנו מרמת אחריות רגילה לרמת אחריות חמורה: כבר אין "תיקו" בין המזיק לניזוק. המזיק נמצא בעמדת חולשה מול הניזוק, אולם המזיק יכול ליצור לעצמו את הבסיס הכלכלי בשתי

מהמחיר של המוצר יהיה עבור קרן לתשלום8.5%( לתמחר את המוצר, כאשר לדוגמה 1דרכים: ( היצרן מתמחר המוצר מראש על פי פרמיית הביטוח שעליו לשלם. זהו מצב של פיזור הנזק2פיצויים.

על פני החברה כולה, על מנת להגן על הקורבן, הצד החלש.

דרך נוספת להגן על הקורבן: להעלות את רמת האחריות לרמת אחריות חמורה - עצם הנזק יפצה אתהניזוק בפיצויים.

אחריות חמורהאחד משני מצבים: מהי אחריות חמורה?

עצם גרם הנזק, בנסיבות בו הוא נגרם, הוא הבסיס להטלת אחריות על המזיק..1הפעילות שגרמה לנזק, היא פעילות שחושבים שראוי שתפצה את מי שנפגע ממנה..2

הוא חוק שיש בו אחריות חמורה. היצרן מייצר את המוצרים,חוק האחריות למוצרים פגומיםדוגמה: . הוא יכול בתהליך הייצור לצמצם ביותר את הנזק. במשוואה, היצרןמונע הנזק היעיל ביותרולכן הוא

הוא הגורם החזק – יותר קל למזיק לפצות, כי יש לו הכסף לפצות.

אולם, לא כל פגם במוצר ולא כל שימוש מטיל אחריות כי יש הגנות. ישנן נסיבות בהן, מעצם התרחשות הנזק באותן הנסיבות, יש מקום להטיל אחריות על יוצר הנזק. דוגמה: אם הבית שלי נשרף

כתוצאה מאש שפרצה אצל השכן. הנסיבות שבהן נפגעתי הן נסיבות שמטילות אחריות חמורה עלמקור הנזק )השכן יכול היה למנוע את התפרצות האש(. הגורם לנזק שולט באמצעי שגרם לנזק.

לא הניזוק צריך להוכיח שהמזיק לא היה בסדר,הרעיון של אחריות חמורה הוא היפוך נטל ההוכחה. אלא המזיק צריך להוכיח שהוא כן היה בסדר. המזיק כדי לפטור עצמו מאחריות צריך להוכיח שהוא לא

אשם. הניזוק רק צריך להראות / להוכיח את מקור הנזק )לא צריך להראות שהיצרן לא היה בסדר(.

באחריות חמורה המזיק והניזוק אינם שווים. הנטל לשלול את האחריות מוטל על הנתבע. אם בסוף המשפט לא ברור אם הנתבע אחראי או לא, התובע זוכה. אם הנתבע לא הצליח להוכיח

שהוא לא אחראי, המשמעות היא שהוא אחראי. באחריות רגילה, רמת האחריות הנמוכה ביותר, הניזוק צריך להוכיח שהמזיק לא היה

.בסדר. נטל ההוכחה היא על הניזוק.באחריות מוחלטת, תמיד המזיק יהיה חייב לפצות את הניזוק מעצם הנזק

18

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

יש כאן שיקוף תפיסה חברתית, שנועדה למשוך מבעל הכסף. ברמת אחריות רגילה כולם שווים, אין אינטרסים מוגנים. ברמת אחריות חמורה, הקורבנות שווים יותר מעצם זה שהם נפגעו, כמובן בתלות

למקור הפגיעה ולנסיבות.

- בתאונות דרכים לא בודקים את האשם, משום שעצם הפגיעה היא שמטילה אתאחריות בת אשםהאחריות.

עוולות מסגרת ועוולות פרטיקולאריות. מרביתישנן שני סוגים של עוולות במסגרת פקודת הנזיקין: העוולות הן פרטיקולאריות אבל מרבית העניינים מכוסים על פי עוולות מסגרת. עוולה פרטיקולארית

מסדירה תחום ותו לא. דוגמאות: עוולת התקיפה - מגינה על הגוף מפני תקיפה מכוונת, עוולת הנגישה- מגנה עלי כנגד פתיחת הליך שווא בזדון, עוולת הסגת גבול - מגינה על השטח מפני פלישה.

הערה: לעניין שטח, ישנם שלושה סוגים של אנשים שנכנסים לשטח:מוזמן..1 בר רשות. למשל: שכן שמגיע אלי הביתה לבקש כוס סוכר. לא הזמנתי אותו, אבל הוא לא.2

משיג גבול.משיג גבול. אדם יכול להיות משיג גבול מבלי לדעת שהוא משיג גבול. .3

19

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

היקף העוולות הפרטיקולאריות הוא מוגבל. לעומת זאת, עוולות המסגרת מגנות על אינספוראינטרסים:

רשלנות - מי שגורם את הנזק לזולתו על ידי הפרת חובת הזהירות, צריך לפצות..1הפרת חובה חקוקה..2

יסודות עוולת הרשלנות: חובת הזהירות. .1הפרת החובה..2גרם נזק. .3

הרשלנות לא מוגבלת לגוף או לכל דבר אחר. היא יכולה להיות מוחלת על גוף, מטלטלין, מקרקעין וכו'. מספיק שהוכח הנזק והוכח שהוא נגרם מרשלנות. רשלנות מחייבת נזק )לעומת עוולת התקיפה

שמקדמת את האוטונומיה האישית, ולכן לא דורשת נזק(. טבלה לסיכום ההבדל בין תקיפה ורשלנות:

אין נזקיש נזק יש

כוונהתקיפהרשלנות או תקיפה

איןכוונה

רשלנות

שיעורי בית:

פס"ד מאוד קשה ומעניין של השופט ברק.243/83לקרוא עיריית ירושלים נ' גורדון. ע"א . ועקנין נ' מ.מ בית שמש.145/80ע"א ,

המשיב מכר והעביר את מכוניתו לפלוני, והעברת הבעלות נרשמה. עיריית ירושלים נ' גורדון 243/83 ע"א במשרד הרישוי. לאחר יום ההעברה, החל לקבל מהמערערת דו"חות בגין עבירות קנס, שנעברו על¬ ידי בעל

המכונית. את שני הדו"חות הראשונים שילם, אם כי העבירות לא נעברו על-ידיו. עם קבלת הדו"ח השלישי כתב המשיב למערערת, דיווח לה על פרטי העברת המכונית וביקש את ביטול הדו"ח. לאחר מכן נמסרו למשיב דו"חות

חדשים. היועמ"ש של המערערת הודיעו, כי המערערת נזקקת לשירותים הממוכנים של משרד התחבורה ואלה אינם מעודכנים. הוא התנצל על כך שיכול שגם בעתיד יוצאו נגד המשיב דו"חות וביקשו לפנות אליו בכל מקרה כזה לביטול הדו"ח. לאחר מכן הוטלו על המשיב קנס נוסף וצו מאסר עקב אי-תשלום הקנס. המשיב הפנה את

תשומת לב המערערת לחשש שייאסר וביקשה לטפל בעניין. המערערת ניסתה לעכב את ביצוע פקודת המאסר, אולם מסיבות לא ברורות בוצעה פקודת המאסר. המשיב נעצר ושוחרר רק לאחר ששילם את הקנס. המשיבתבע פיצויי נזיקין. המחוזי קיבל את הערעור. מכאן הערעור ברשות לבית המשפט העליון. שאלות משפטיות:

מה היחס בין הוראותיה של פקודת הנזיקין בגין עוולת הנגישה לבין הוראותיה בגין עוולת הרשלנות?.1 האם עפ"י המבנה הכללי של פקודת הנזיקין אין לומר, כי כל עוולה "משתלטת" על "תחום מחייה".2

מסוים, כך שתחום זה מוסדר על-ידיה בלבד, ואין תחולה לעוולות האחרות?

העוולות בפקודת הנזיקין אינן "איים" שלהערעור נדחה. בית המשפט העליון פסק )מפי השופט ברק(: אחרות, שכל המוצא עוגן על אחד מהם אינו יכול, בעת ובעונה אחת, להטיל עוגן גם באי אחר. הן גם אינן

מגנטים של אחריות, באופן שכל הנמצא בתחום המשיכה של אחת העוולות מוצא ממילא מתחום המשיכה של עוולה אחרת. העוולות בפקודה הן רשתות רשתות, המוטלות, זו על גבי זו, על מערכת

עובדות נתונה על-ידי רשת אחת בלבד. לעתים היא נתפסת על-ידי מספר רשתות והכול על-פיאינטנסיביות השתי והערב ברשתות השונות.

לא פעם עשוי אותו אינטרס לקבל הגנתו הן על-ידי עוולה פרטיקולארית או מספר עוולות פרטיקולאריות, והן על-ידי עוולת מסגרת, כגון הרשלנות. העוולות הפרטיקולאריות הן בעיקרן עוולות "סגורות" )עם פתח מסוים

בדמות ביטוי כגון "כדין"(, ואילו עוולות המסגרת, ובעיקר הרשלנות, הן עוולות "פתוחות", המבוססות על יסודות "משפטיים", המבטאים מדיניות משפטית והמשתרעים על מערכות משתנות של מצבים, כשרשימת המצבים,

עליה משתרעת הרשלנות, לעולם אינה סגורה.

20

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

בעובדה, שלעתים יש באירוע עובדתי מסוים כדי לקיים את יסודותיה של עוולה אחת ורק חלק מיסודותיה של העוולות השונות אינן כוללות סביבן חגורות של הסדרים שליליים, ולפיהןעוולה אחרת, אין ולא כלום.

אפילו לא מתקיים יסוד זה או אחר של עוולתנשללת תחולתן של עוולות אחרות )פרטיקולאריות או מסגרת(. הנגישה, עדיין יש מקום לבחון, אם אין מקום לגבש אחריות בנזיקין על-פי עוולות אחרות, כגון איסור לשון הרע או

רשלנות.

)א( לחוק העונשין הוא אינצידנטאלי להליך הפלילי ואינו שולל הגשת תביעה בנזיקין בגין80ההליך הקבוע בס' התרשלות.

קפץ קפיצת ראש למים רדודים של בריכה אשר15 נער בן . ועקנין נ' המועצה האזורית בית שמש 145/80 ע"א הייתה בבעלות המשיבה ונוהלה בפועל ע"י חברה. כתוצאה מהקפיצה נחבל ראשו של הנער בקרקעית הבריכה

בעוצמה רבה והוא נפגע בצורה קשה. תביעתו התבססה בין היתר על עוולת הרשלנות.

השאלה המשפטית: מהם התנאים לקיומה של עוולת הרשלנות?

תביעתו של הנער התקבלה. בית המשפט העליון פסק )מפי השופט ברק(:

( האחריות האזרחית ברשלנות נקבעת עפ"י שלוש שאלות:1 האם המזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק – עפ"י מבחן הצפיות הכולל שני היבטים: ההיבט העקרוני, בו.1

נבחנת השאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית; וההיבט הספציפי, בו נבחנתהשאלה האם ביחס לניזוק ספציפי, בנסיבות העניין, קיימת חובת זהירות קונקרטית.

האם המזיק הפר את אותה חובת זהירות המוטלת עליו – האם סטה מסטנדרט ההתנהגות המוטל.2עליו?

האם הפרת החובה היא זו שגרמה לנזק - קשר סיבתי..3

– האם אדם סביר "צריך היה" לצפות אתמבחן הצפיות( קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע עפ"י 2 התרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו, וזאת במקרים בהם קיימים שיקולים של מדיניות

משפטית השוללים את קיומה של חובת הזהירות.

( במסגרת האיזון בין אינטרסים שונים, על בית המשפט להתחשב בשיקולים שונים, כגון: הצורך להבטיח חופש3 פעולה מצד אחד, והצורך להגן על הגוף והרכוש שמנגד. כמו כן, יש להתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו,

בהשפעת החלטותיו על דרכי התנהגות בעתיד ובמעמסה הכספית שתוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים.על פי שיקולים אלו ואחרים קובע ביהמ"ש את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית.

קיומה של חובת זהירות מושגית הוא תנאי הכרחי, אך לא מספיק לגיבושה של אחריות בעוולת( 4 תנאי נוסף הוא קיומה של חובת זהירות קונקרטית: חובת זהירות בין המזיק הספציפי, לניזוק הספציפיהרשלנות.

בגין הנזק הספציפי שהתרחש: חובת הזהירות המושגית, עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים )יצרנים, מעבידים, מורים( ושל ניזוקים.1

)צרכנים, עובדים, תלמידים( ומנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי. לעומתה, עוסקתחובת הזהירות הקונקרטית בעובדותיו המיוחדות של המקרה.

חובת הזהירות הקונקרטית, כמו חובת הזהירות המושגית – נקבעת עפ"י מבחן הצפיות: האם אדם סביר.2יכול היה לצפות )בנסיבות העניין( וצריך היה לצפות )כעניין שבמדיניות( את התרחשות הנזק.

( חובת זהירות קונקרטית מוטלת רק בגין סיכון בלתי סביר. לא כל נזק צפוי הוא נזק שיש לצפותו. כשמדובר5בסיכונים טבעיים סבירים ורגילים בפעולת אנוש מקובלת, אין מתגבשת חובת זהירות קונקרטית.

( אחריותו של מזיק החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, איננה אחריות של מבטח; חובתו היא לנקוט אמצעי6זהירות סבירים, ורק אם לא נקט אמצעים אלה מתגבשת לו אחריות בגין הנזק.

( רמת הזהירות הראויה נקבעת ע"י אמות מידה אובייקטיביות של האדם הסביר. אדם סביר זה אינו אלא7 השופט, והשאלה המנחה אותו היא איננה האם המזיק נקט בכל אמצעי המונע נזק, אלא האם עשה את כל מה

שסביר לדרוש בנסיבות העניין )מבחן אובייקטיבי(

( במסגרת קביעת רמת הזהירות הראויה, על ביהמ"ש לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין8האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וזאת על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות.

21

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

)מתוך אתר הסיכומים "עולם המשפט"(

22

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש ואח'.145/80ע.א.

, בבריכת השחייה העירונית שבבית שמש. הבריכה היתה15 התרחץ המערער, בהיותו נער בן 1976בקיץ בבעלות המועצה המקומית והפעלתה היתה בידי המשיבה השניה, עפ"י הסכם עם המועצה, לתקופה של שנה

אחת. לאחר שהייה של מספר שעות בבריכה קפץ המערער קפיצת ראש לתוך הבריכה במקום שהמים היו רדודים, ראשו נחבל בקרקעית הבריכה בעצמה רבה ונגרמו לו שברים ושיתוק חלקי של ארבעת הגפיים.

עילות: הפרת חובת זהירות בנזיקין; הפרת3המערער תבע את המשיבות לפיצוים כשהוא מבסס את תביעתו על חובת זהירות בחוזים; היפר חובה חקוקה. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתו של המערער והערעור על כך

נתקבל.

עמודים דן השופט ברק בחיובים הנובעים משלוש העילות הנ"ל. הוא הגיע40בפסק דין מקיף המשתרע על כ- למסקנה כי יש לחייב את שתי המשיבות הן בגין העילה של הפרת חובת זהירות בנזיקין והן בגין העילה של היפר

חובה חקוקה.

לענין הפרת חובת הזהירות בנזיקין - דן השופט ב"חובת הזהירות המושגית" כשהמבחן הוא אם אדם סביר צריך היה לצפות להתרחשות הנזק, ואם צריך היה לצפותו - האם המזיק חב חובה זהירות לניזוק, וההיבטים השונים

לענין "חובת הזהירות הקונקרטית" באשר למקרה המסויים שמדובר בו, מבחן הצפיות, היינו אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, הסיכון הסביר והטבעי שאין לפצות בגינו לעומת

הסיכון הבלתי סביר, החבות של בעלת הבריכה והחבות של מפעילת הבריכה. ביהמ"ש העליון קבע, בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי, כי מדובר בסיכון לא סביר, כי אין לומר שהמערער לא שם לב לסיכון שכל אדם מבוגר מבין אותו ויודע להעריך אותו, כי בעל הבריכה ומפעיל הבריכה צריכים היו לצפות להתרחשות נזק בקפיצת ראש

למים רדודים, והשניים הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם.

אשר לעילה של הפרת חוזה - לא היתה הוראה מפורשת בחוזה שבין הצדדים בדבר חבותה של המשיבה השניה כלפי הניזוק ובנסיבות אלה ניתן להסיק את חבות המשיבה השניה רק מכללא עפ"י מה שנראה סביר וראוי

בנסיבות הענין. תניות מכללא אלה משקפות את המדיניות המשפטית הראויה ובהיעדר נסיבות מיוחדות אין כלטעם להטיל על הצד החוזי מכללא חובות חמורות מאלה שעל פי דיני הרשלנות מוטלות עליהם במפורש.

אשר להיפר חובה שבחוק - עפ"י תקנות רישוי עסקים צריך להציב שלטים כי קפיצה למים מותרת רק מהדופן הצר של הבריכה בצד העמוק ושלט כזה לא היה. לענין זה עמד ביהמ"ש העליון על מהות העוולה של היפר חובה

חקוקה והתנאים לחייב על פיה והגיע למסקנה שגם בגין עילה זו ניתן לחייב את שני המשיבים.

. )בפני השופטים: ברק, ד. לוין, גב'33%עם זאת החליט ביהמ"ש העליון להטיל על המערער רשלנות תורמת של )מאגר(. 9.11.82נתניהו. החלטה - השופט ברק. עו"ד מ. גלעד למערער, עוה"ד מ. זליגמן וש. גנסין למשיבים.

סביר(.

23

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(4 )שיעור 22.2.2011

דיון בפסק דין כרמלי: יש חוק חדש לטיפול בחולי נפש, שהחליף את החוק91מדובר באישה שאושפזה באשפוז כפוי. משנת

. שני החוקים מאפשרים אשפוז כפוי. על פי החוק כיום יש קושי רב יותר לאשפז אדם אשפוז55משנת כפוי, החוק הוא פחות פטרנליסטי.

ימים. אם לא הוארך הצו על פי5, ההוראה הראשונית של האשפוז מוגבלת ל-55על פי החוק משנת הפסיכיאטר המחוזי, צריך לשחררה )היום צריכים אישור וועדה(. הנהלת בית החולים השאירה את

האישה באשפוז ללא הארכה.

ביום התשיעי פנו להארכה, והאישור התקבל אחרי שחרורה )אישור למפרע(. בתקופת הביניים לא ביקשה האישה להשתחרר )מאידך, אדם הנמצא במוסד שכזה, סביר להניח שחלק מהרצון החופשי

שלה נפגע, או שהיא נתונה לטיפול תרופתי(. האישה הגישה תביעה נגד משרד הבריאות ונגד הרופאיםשהורו על אשפוזה.

כאשר אדם מגיש תביעה, הוא מפרט את טענותיו בכתב התביעה. כתבהערה פרוצדוראלית: . לא מפרטים בכתב התביעה טענות משפטיות. למשל: אם אני רוצהעובדות בלבדהתביעה מפרט

לתבוע בעילה של כליאת שווא, נכתוב: בתאריך כך וכך נלקחתי נגד רצוני, ועד תאריך כך וכך הייתי כלוא וכו'. כאשר בונים את כתב התביעה, בונים אותו כך שהעובדות יענו על היסודות של העוולה עליה

מתבססים.

לפקודת הנזיקין: 26 הגדרת עוולת כליאת שווא, סעיף

כליאת-שוא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא-כדין, למשך זמן כלשהו,. כליאת שוא.26סעיף באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל-סמכות.

הערה: לכליאת שווא אין זמן מינימום. ניתן לכלוא כליאת שווא, גם לחצי שעה. מצד שני, גם למנוע מאדם לצאת ממקום לזמן ממושך אינה כליאת שווא בהכרח: צריך לבדוק את הנסיבות. מאידך, כליאה

בבית חולים לחולי נפש ללא הצדקה, הוא אב טיפוס של כליאת שווא.

( מפרט את ההגנות לנתבע:3 )27סעיף

( התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, ושלילת חירותו היתה, או נראה שהיתה, נחוצה3)באופן סביר להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים ובוצעה בתום-לב ובלי זדון;

כלומר: הייתה הצדקה רפואית. היה הרצון להגן על החברה או להגן על האדם מפני עצמו. הרופאים שנתבעו על ידי גב' כרמלי, נתבעו על כליאת השווא החל מהיום השישי, משום שלא היו לה טענות כנגד

הצו המקורי.

כליאת שווא = שלילת חירות וללא סמכות. אם קיימתנתייחס לעובדות המקרה בהתאם לעוולה: סמכות, זו לא כליאת שווא. הסמכות מתחלקת לשני מרכיבים: יש לאדם הסמכות המקצועית ולהחליט,

וכן ההחלטה הייתה סבירה ותקינה.

( מנטרל את העוולה.3 )27על פי דעתו של בית המשפט העליון, סעיף

. זוהי עוולת מסגרת "עוולת סל" אשרהפרת חובה חקוקההעוולה השנייה בגינה תבעה כרמלי היא אינה מוגבלת למערכת עובדתית נתונה.

ובכך השוני בין עוולת הרשלנות ובין הפרתאינה מוגבלת להפרה של חוק עוולת הרשלנות הערה: חובה חקוקה. דוגמה: פקודת הבטיחות בעבודה קובעת הוראות לנקיטת אמצעי בטיחות בכל תחום.אם המעביד לא נקט באותם אמצעי בטיחות, העובד יכול לתבוע בעילה של "הפרת חובה חקוקה".

24

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

השופטת נתניהו טענה בדעת מיעוט, שאם לא פעלו על פי החוק לבצע את הארכת האשפוז, אז יש כאן ( אינו מנטרל את העוולה. כלומר: שכרמלי יכולה להצליח בתביעתה3)27הפרת חובה חקוקה וסעיף

על בסיס הפרת חובה חקוקה. בסופו של דבר, לטענת השופטת נתניהו, אם הטיפול עזר או לא זה לא משנה, העיקר הוא הפרה החובה החוקתית. זו הייתה דעת המיעוט, אך אין ספק שאם המקרה היה

נידון לאחר חקיקת חוק היסוד של כבוד האדם, דעת הרוב הייתה מזכה את כרמלי בפיצויים.

כאשר מדברים על עוולה פרטיקולארית )כליאת שווא( ועוולת מסגרת )הפרת חובה חקוקה(, אם יש חפיפה מלאה, התובע בוחראנחנו רוצים לבדוק כיצד שתי העוולות הללו מתקיימות יחד:

על פי ההלכה בפסק דין כרמלי, גם אם קיים סעיף שמנטרלעל פי איזו עוולה הוא רוצה לתבוע. את העוולה הפרטיקולארית, ניתן עדיין לתבוע בעוולת המסגרת, זוהי המציאות המשפטית של

, אולם בפסק דין כרמלי זו הייתה דעת המיעוט.2011שנת

מדוע כרמלי לא יכלה לתבוע בעילת הרשלנות? רשלנות היא מצב שבו התובע מוכיח שהפעולה שנעשתה כנגדו הייתה לא סבירה או לא ראויה. אבל מכיוון שהטיפול עזר לה, אזי אין הצדקה לעילת

הרשלנות.

דיון בפסק הדין עיריית ירושלים נ' גורדון:מצב שבו אין חפיפה בין עוולת מסגרת לעוולה פרטיקולארית.

על מנת להוכיח את עוולת הנגישה יש להוכיח:פתיחת הליך פלילי..1בזדון..2זיכוי..3

הנגישה נופלת כי לא היה זדון, לכן על פי עיריית ירושלים, לא בוצעה עוולה, אולם ניתן בהחלטלהאשים אותם בעילת הרשלנות.

על פי ברק: אין לשום עוולה מונופול על מערכת עובדתית נתונה. התובע יכול לתבוע באיזה עילה שהוארוצה, והנתבע לא יכול לומר שהעובדות תואמות רק עוולה מסוימת, שעליה מתקיימת הגנה.

גורדון הוכיח לעירייה שהוא מכר את הרכב, והעירייה הבטיחה לו שהוא פטור מלשלם, אך משלא . כאשר משלמים את הקנס, זוהי הודאהברירת קנסשילם, עצרו אותו. הסבר: ישנן עבירות שיש בהן

בביצוע העבירה. המשלם מוכן לשאת בעונש הקבוע )לשלם(. זוהי הברירה: לשלם את הקנס = להודות, או לא לשלם = ללכת לבית משפט, ובית המשפט יכול לתת כל עונש. אם הנקנס לא מתייצב

בבית המשפט, השופט דן אותו בהיעדר. גורדון לא התייצב למשפט, והשופט החליט שלא בנוכחותו שהוא קונס אותו ולחילופין עונש מאסר. מאחר ואמרו לגורדון שהוא לא צריך לשלם, הוא גם לא שילם

את הקנס שפסק השופט, ולכן העירייה שלחה שוטרים לאסור אותו.

מה שטוען גורדון, שגם אם זו לא נגישה, אפשר לתבוע את עיריית ירושלים בעילה של רשלנות. לדבריהעירייה, אם יש כאן טענת נגישה שנפסלה, לא ניתן לטעון לרשלנות.

עוולות המסגרת לא מוגבלות למערכת עובדתית נתונה, והן: רשלנות והפרת חובה חקוקה. למעלה מ- מהתביעות מבוססות על עוולות המסגרת. עוולות פרטיקולאריות מוגבלות למערכת עובדות90%

נתונה.

הכל נתון לשיקול הדעת של התובע, ואין לפסול עוולה אחת בשל אי תכולתה שלברק, בהלכת גורדון:עוולה אחרת. זכותו של התובע גם להחליט אם לתבוע על פי דיני החוזים או על פי דיני הנזיקין.

כאשר החוזה אוסר הגשת תביעה בנזיקין, אז הצד בחוזה אינו יכול להגיש תביעה בנזיקין. כאשר יש הגבלה לסכום הפיצויים והתובע לא מוכן להיות מוגבל ועל כן רוצה להגיש תביעה בנזיקין, הוא לא יכול,

משום שהוא מוגבל בחוזה.

25

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

הערה: מעשה בית דין = אי אפשר לתבוע את אותו האדם פעמיים על אותו העניין.

עוולות, אבל העוולות שנמצאות בשימוש הן בעיקר: הסגת גבול, מטרד, תקיפה,30יש בסך הכל כ- כליאת שווא. בהצעת החוק דיני ממונות )הקודקס(, כל שאר העוולות יורדות, כי מרבית העוולות מציגות

באנגליה.30את שנות ה-

יכולה להיות חפיפה בין שתי עוולות מסגרת, ולא יכולה להיות חפיפה בין שתי עוולות נניח שהתובע הוכיח שבוצעה גם עוולה פרטיקולארית וגם עוולת מסגרת, התובעפרטיקולאריות.

כמובן לא יוכל לקבל כפל פיצויים, כי הנזק הוא יחיד. רק בתאונת דרכים יש ייחוד עילה מכוח חוקהפלת"ד, אך בכל שאר התחומים ניתן לבחור.

אם אדם נפגע בתאונת דרכים, ובבית החולים הייתה רשלנות רפואית. על פי מה הוא יתבע? בפס"ד נדיה שוקיר, לצעירה שהייתה מעורבת בתאונת דרכים נעשה צילום רנטגן, והיא לא נשאלה אם היא בהריון. כתוצאה מהלחץ הנפשי שהעובר נפגע, היא הפילה ונכנסה לבי"ח לחולי נפש. בית המשפט

פירש את ייחוד העילה, ולכן צריך לתבוע לפי תאונת דרכים. אם הרשלנות היא לא חמורה מאוד, צריךלבסס את הכל על חוק הפלת"ד.

)מהאינטרנט( נאדיה שוקיר נפגעה בתאונת דרכים בהיותה בשלבים ראשונים של הריון. היא הועברה לחדר המיון של בית החולים רמב"ם . שוקיר לא נשאלה אך גם לא מסרה מיוזמתה לאיש בבית החולים על הריונה. לפיכך

נערכו לה חמשה צילומי רנטגן ללא כיסוי בטן. כאשר תפסה את הסכנה שבחשיפת ההריון לצילומי הרנטגן, נכנסה שוקיר למצב נפשי קשה של חרדה. בידי הרופאים לא היתה אפשרות לאשר לה כי ההריון תקין והעובר

בריא. לכן העדיפה שוקיר לבצע הפלה באישור הוועדה לעניני הריון. ההפלה רק החמירה את מצבה הנפשי עד כדי אשפוז משך מספר חודשים במחלקה הפסיכיאטרית. שוקיר הגישה תביעה לפיצויים עבור נזקיה נגד חברת צו-ר שמיר שביטחה את הרכב בו נהגה ונגד בית החולים רמב"ם. התביעה נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה

בפני השופטת טובה שטרסברג-כהן.

אין ספק, קובעת השופטת, כי הנזק הסופי שנגרם לשוקיר הוא חוליה: חוליה בשרשרת כרונולוגית וסיבתית אחרונה בשרשרת אירועים כרונולוגית וסיבתית שתחילתה בתאונת הדרכים. אלמלא התאונה לא הייתה שוקיר

נזקקת כלל לטיפול רפואי ומשנזקקה לו התגלגלו הדברים בדרך נפתלת עד לתוצאה המצערת.

במקרה בו מתערבת רשלנות רפואית במהלך טיפול בנפגע תאונת דרכים, כשהצורך בטיפול נובע מן התאונה אין הקשר הסיבתי נפסק עקב הרשלנות הרפואית. זהו המצב המשפטי, מוסיפה השופטת וקובעת, כל עוד רשלנות

הרופאים, כמו במקרה זה, אינה מגעת כדי רשלנות גסה או חמורה. זהו אחד הסיכונים והאינטרסים שחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים - הקובע חבות ללא אשם - בא להגן עליהם. מטרת החוק לפצות את הנפגעים עבור כל

עלילותיו של הנזק, לרבות הסתבכויות וטיפול רפואי שלא כהלכה. חברת צור-שמיר חויבה לפיכך בתשלום עבוררשלנותו של בית החולים רמב"ם.

בפס"ד גורדון, כאשר הוא לא יכול להגיש תביעה בעילת נגישה, זה לא אומר שכל מערכת היחסים בינולבין העירייה היא חוקית ובסדר. העילה יכולה להיות רשלנות.

רשלנות חלה על אינספור מצבים. יסודות עוולת הרשלנות: . אין חובת זהירות כלפי כולם, כלומר: חובתחובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע.1

הזהירות היא לא כלפי כולי עלמה אלא רק של הנתבע כלפי התובע. התפיסה הליברלית היא זהירות כלפי כמעט כל אחד, אבל בפועל זה רק הנתבע מול התובע. ישנה בעייתיות למצוא

אינטרס התובעמיהו הנתבע שחב את חובת הזהירות. חובת הזהירות היא היסוד העיקרי. להוכיח שיש חובת זהירות, ואינטרס הנתבע להוכיח שאין. התובע צריך למצוא את

הנסיבות בהן קיימת חובת הזהירות..הפרת החובה.2 רק ההתנהגות הבלתי ראויה שגורמת )קשר סיבתי בין ההפרה לנזק(. נזק כתוצאה מההפרה.3

לנזק תהיה רשלנות.

26

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

חובת הזהירות של העירייה כלפי תושביה מתבטאת בדרכים שונות: חובת העירייה לספק מדרכות סבירות, כך שאם אני נופל בגלל מדרכה פגומה, זו הפרת חובת הזהירות. גם דוחות שווא הם הפרה

של חובת הזהירות.

הנזק מתואר בפקודת הנזיקין בצורה מאוד רחבה: שלילת החופש היא גם נזק. אם הנזק הוא לא כספי, זה לא אומר שאין כאן נזק. למשל: אדם שישב בבית הכלא, אפילו מספר שעות, ללא הצדקה, יש כאן

:2נזק. הגדרת הנזק על פי פקודת הנזיקין, סעיף

"נזק" - אובדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאיםבאלה;

28.2.2011 ( 5שיעור )

עוולת הרשלנותשלושת היסודות של עוולת הרשלנות:

חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע..1הפרת החובה..2

)קשר סיבתי בין ההפרה לנזק(נזק..3

. חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע1 בחורה בבית קפה שגילתה חילזון במשקה שלה. היא(.1928פס"ד דוניגיו נ' סטיבנסון )אנגליה,

הגישה תביעה בגין הנזק שנגרם לה, למרות שלא ממש היה ברור מה הנזק. לא הייתה לה עילה חוזית, כי לא הייתה זו שהזמינה את המשקה. יש לאותה בחורה קושי גדול לשכנע את בית המשפט שהופרה

כלפיה חובה.

האם ליצרןלמזלה, בבית הלורדים נמצא אדם בשם אטקינס, שחושב שיש להטיל אחריות בגין הנזק. בעקרון לדברי אטקינס, יש ליצרן חובת זהירות שמקורה המשקה יש חובת זהירות כלפי הבחורה?

האם הנתבע, הוא המזיק הפוטנציאלי, יכול לצפות שכתוצאה מחוסר הזהירות שלו, מישהוהצפיות:יפגע.

נקודת המוצא של הלורד היא בביטוי העתיק: "ואהבת לרעך כמוך", כאשר מפרשים את זה כ"אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך". לדברי הלורד: "אל תפגע בשכן שלך". אתה חייב לנקוט בזהירות סבירה למנוע

מחדלים או מעשים שאתה יכול לצפות שהם עלולים לפגוע בשכן שלך.

השכן שלך הוא זה שעלול להיפגע באופן ישיר על ידי המעשים. מיהו אותו השכן? אדם שהוא קרוב, ומושפע באופן ישיר על ידי המעשים. אדם שיש להחזיק בצפיות סבירה שהוא יושפע מהמעשים, כאשר

המעוול ממקד את המחשבה שלו על המעשים או המחדלים, שהם נשוא הסיפור.

עיקרון הצפיות.

.עקרון השכנות משולב יחד עם עיקרון הצפיות

עיקרון השכנות - השכן שלי הוא אותו אחד שאני צריך לצפות שאם לא אזהר, הוא יפגע. מדובר ב"שכןרעיוני" )שכנות רעיונית ולא שכנות גאוגרפית, או מבחינת זמן או קרבה משפחתית(.

מדברים בעקרונות אלו על שתי נקודות עקרונית:

27

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

.יכול לצפות - דבר פיזי. האם פיזית ניתן לצפות את הנזק. כושר אובייקטיביצריך לצפות - דבר נורמטיבי. רמת התנהגות נורמטיבית מסוימת, שתמנע נזקים לזולת. כושר

סובייקטיבי.

באנגליה, ואח"כ האנגלים פיתחו את זה לשני המבחנים.60התפיסה הזו רווחה עד תחילת שנות ה- ברק פיתח את התפיסה האנגלית, והפך אותה לתפיסה מקורית ישראלית בשורה של פסקי דין,

וביניהם פס"ד גורדון ופס"ד ועקנין.

מי שצריך לצפות, יאמר עליו שהוא גם יכול לצפות, אלא אם כן קיימים שיקוליםעל פי ברק: נזק שניתן לצפות אותו פיזית, יש חובת זהירות שלא לגרום אותו, אלאששוללים את החובה להיזהר.

אם כן יש שיקולי מדיניות ששוללים את החובה. נקודת המוצא היא, שאם הנזק ניתן לצפייה )יכול . כלומר: עצם העובדה שפיזית אנחנו יכוליםהאפשרות הפיזיתלצפות(, אז צריך לצפות. הבסיס הוא

להעלות על דעתנו, אז גם נורמטיבית אפשר היה לצפות.

, ולכן גם ברק "קצת נבהל"שכמעט כל נזק שאני גורם, מטיל עלי אחריותהמשמעות היא אלא אם קיימים שיקולים מדיניות ששוללים את הצורךמההרחבה של בסיס האחריות ולכן מסייג: "

".לצפות

זהו הבסיס לתפיסה עד היום.

שיקולי מדיניות הם שיקולים חברתיים, כלכליים או משפטיים.

לא צריךכאשר מדברים על צפיות, לא מדברים על תהליך הגרימה, אלא רק על התוצאה. כמו כן, . למשל: אם לא יעשה טיפול לרכב, צריך לצפות שרכבלצפות את ההיקף או את אופן גרימת הנזק

יתקלקל ותקרה בעקבות כך תאונה. עקרון הצפיות אומר שהחובה עלי לצפות שתקרה תאונה)התוצאה(, ולא רק את התהליך )תהיה תקלה ברכב(.

העניין הבעייתי: החובה המוטלת עלינו במסגרת עוולת הרשלנות היא חובה שכמעט אי אפשר לעמודבה. נקודת המוצא היא שאנחנו אחראים על כל נזק שנגרם, אלא אם בית המשפט יקבע אחרת.

ברגע שהתובע הוכיח שיכול היה הנתבע לצפות את הנזק, נטל ההוכחה עובר לנתבע ואז הוא צריךלהראות את השיקולים )שיקולי המדיניות( ששוללים את חובת הזהירות.

מפתח את התיאוריה. חבר'ה שחצו מסילת ברזל, ואחד מהם נהרג. השאלה186/80פס"ד יערי ע"פ הייתה האם נהג הקטר היה יכול לצפות את זה מראש. ברק אומר שכן חלה חובת זהירות: מבחינה מהותית, בדרך כלל צריך האדם הסביר לצפות את התוצאה המזיקה. נהג הקטר אחראי לכל אדם

שנמצא על המסילה, אלא אם יש נסיבות מיוחדות, למשל: יש עיקול במסילה ואז פיזית הוא לא יכול לראות את האנשים. במקרה הקונקרטי של פס"ד יערי נקבע שהנהגים לא יכלו לצפות קיומו של אדם

למרות שבמקרים מסוימים צריך )ואפשר(על המסילה במיקום שבו התרחשה התאונה. כלומר: לצפות, ישנם שיקולים השוללים את החובה.

המנוח שמואל אלבוכר וחברו ביקשו לראות מקרוב הטסת ...נדרס ע"י הרכבת. בימ"ש, יערי נ' מ"י. 186/80ע"פ השלום קבע כעובדה כי שני המערערים היו נהגי הקטר שגרם לתאונה והערעור על כך נתקבל. השאלות

שהתעוררו בבתי המשפט דלמטה היו אם מוטלת אחריות על המערערים בגין הדריסה הקטלנית, אם הם חבו חובת זהירות למנוח שהיה משיג גבול על הפסים, אם ניתן היה לצפות לנוכחותו של המנוח על הפסים ואם התאונה היתה בלתי נמנעת. בימ"ש השלום קבע כי אילו הסתכלו המערערים לנעשה על הפסים היו יכולים לראות את המנוח וכי המערערים עצמו עיניהם מראות את המנוח במקום שצריכים היו ויכולים היו לראותו

וביהמ"ש המחוזי קבע כי הופעת אדם על פסי רכבת צפויה אפילו הוא משיג גבול ועל כן מוטלת על נהג הקטר לצפות לנוכחותו. ביהמ"ש העליון קבע כי הקביעות הנ"ל אין בהן כדי להוות תשובה מניחה את הדעת לטיעוני

המערערים עברו במקום אלפי פעמים ומעולם לא נתקלו באנשים החוצים את המסילה ולפיכךהסניגור. אין בסיס עובדתי לקביעה כי המערערים עצמו עיניהם מראות ואין גם בסיס עובדתי לקביעה כי הופעת

28

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אדם על הפסים צפויה. דבר זה יתכן ונכון בתחומי עיר אך אינו נכון במקום התאונה דנן. זאת ועוד, אפילו ניתן לצפות לנוכחותם של משיגי גבול על המסילה עדיין הבעיה היא אם צריך לצפות לנוכחות זו.

בפסק דין מקיף סקר השופט ברק בהרחבה את חובותיו של אדם בישראל כלפי משיג גבול אשר נוכחותו במקום הסיכון אינה ידועה, השוני שחל בענין זה עם תיקון פקודת הנזיקין וההתייחסות לשאלה זו על פי דיני הרשלנות

מבחן הציפיות מתחלק לצפיות מהותית אם בדרך כלל צריך האדם הסביר לצפותהכלליים ומבחן הצפיות. את התוצאה המזיקה והצפיות הטכנית אם במקרה הקונקרטי צריך היה לצפות וניתן היה לצפות את

התוצאה המזיקה. באשר למבחן הצפיות המהותית הגיע השופט ברק לכלל מסקנה כי גם כלפי משיג גבול קיימת חובת זהירות ואין כל יסוד עקרוני כדי לשלול קיומה של חובה זו. מאידך באשר להיבט

הספציפי הרי במקרה דנא לא יכולים היו המערערים לצפות את התוצאה המזיקה. בכל שלבי גישתו של המנוח למסילה לא יכלו המערערים לראותו בטרם נדרס ומכאן שהמערערים לא חבו, בנסיבות הענין, כל

חובת זהירות למנוח ואין להרשיעם בגרימת מותו. כיון שהמסקנה היתה שהמערערים לא יכלו לצפות לנוכחותו של המנוח על המסילה ממילא לא דן ביהמ"ש בשאלה מה היה הדין ואם המערערים יכלו

לראות את המנוח אילו הסתכלו כל הזמן קדימה ולא עשו כן. שאלת חובת ההסתכלות קדימה היא שאלה )תקציר מאגר סביר(.סבוכה והכרעה בה מחייבת נתונים שלא נבדקו בהליך זה.

הערה: מאחר ואנחנו מטילים אחריות על מי שיכול היה, אבל לא עשה זאת זה משמש אמצעי לחינוךהציבור )שילמד להיזהר(.

אם למשל, הניזוק חצה אתלא פותרים מאחריות את המזיק, אבל גם לא פותרים את הניזוק. הכביש שלא במעבר חציה )בהנחה שלא קיים חוק הפלת"ד(, יופחתו הפיצויים של הניזוק בשל חוסר

האחריות שלו.

בפסק דין שניתן בבית המשפט הגבוה של מדינתפס"ד אמריקאי, ארה"ב נ' חברת הגרירה קרול. ניו-יורק, על ידי השופט לאונרד הנד שנחשב לאחד השופטים הטובים ביותר בארה"ב. המשפט דיבר

על התנגשות בין שתי ספינות. הספינה הנפגעת טען שהבעלים של הספינה הפוגעת התרשל. התפיסה הייתה זהה לזו שקיימת בארץ: אם יכולת לצפות, אז היית צריך לצפות, אולם החידוש של הנד היא

נוסחה שאותה המציא:

- שיקול מדיניות ששולל את החובה. אם הסיכוי שייגרם נזק כפול העלות של מניעת הנזקנוסחת הנדעולים על היקף הנזק, אז אין חובת זהירות.

ההסתברות להתרחשות הנזק - הסיכוי - P for Probability.שיעור הנזק הצפוי - הנזק - L for Loss. = עלותו החברתית של הסיכוי להתממשות הנזק(PL)עלות מניעת הנזק - התועלת החברתית בהתנהלות כפי שהיא - הנטל - B for Burden.

(, אזי מדובר בנזק בלתי יעיל שיש למנעוPL > Bכאשר תוחלת הנזק גדולה מעלות מניעת הנזק ) מהנזק עצמו כפול הסיכויקטנהכאשר עלות מניעת הנזק וההתנהגות תחשב להתרשלות. כלומר:

.להתרחשותו, אז יש אחריות

(, אזי מדובר בנזק יעיל, ואין טעם לקבועPL < Bלעומת זאת, כאשר תוחלת הנזק קטנה מעלות מניעתו )כי המזיק התרשל.

יתרונה של נוסחת הנד הוא בכך שקל להפעיל אותה, על ידי הצבת מספרים. חסרונה הוא בכך שהיא לא כוללת את המרכיב הנפשי, ומתייחסת בעיקר לנזקי רכוש. כאשר מדובר בפגיעה בגוף אדם, אז

אלף, והנזק שנגרם50השיקול הכלכלי הוא משני לחלוטין. לדוגמה: פס"ד ועקנין. הצבת מצילים תעלה אלף, ועדיין זו לא סיבה לפסול את הטלת האחריות. 10לועקנין הוא

29

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ולא למניעת אחריות )מטרתה המקורית(.להטלת אחריותנוסחת הנד תשמש אותנו כלומר: נשתמש בנוסחת הנד המקורית רק כשמדובר בנזקי רכוש.

חובת זהירות מושגית וקונקרטית חובת הזהירות המושגית היא נושא נוסף שברק ייבא לישראל. ברק רוצה לתת לביהמ"ש כללים

לבדיקת מצבים נתונים על מנת להביא לתוצאה יותר הוגנת ויותר אחידה. הוא מעוניין לפשט אתעבודת בית המשפט, ולתת לציבור כלי יותר נוח.

ישנם מצבים שמראש ברורעל פי חובת זהירות מושגית, במקום לבדוק כל פעם מחדש מצב נתון, . רשימת המצבים הם המצבים שבהם קיימת חובת זהירותשקיימת חובה לצפות אותם כעניין טכני

מושגית.

דוגמאות:

היצרנים כעניין טכני/פיזי יכולים לצפותיצרנים לבין המשתמשים במוצרמערכת יחסים בין . שאם לא יזהרו במהלך הייצור או האריזה הם עלולים לפגוע במשתמשים.

מקורה של חובת הזהירות: אנחנו מדמים אתקבוצת המורים מול קבוצת התלמידים . המורה, להורה. ואפשר להרחיב את זה ולומר שמאחר שהמורה הוא בעמדה טובה יותר למנוע

נזק, המורה הוא ה"חזק" והשולט יותר – ולכן יש לו חובת זהירות מושגית. זאת בהנחהנהג כלפי נהגים אחרים, כלפי הולכי רגל וכלפי הנוסעים אצלו ברכבחובת .

שלא קיים חוק פלת"ד או במקרים שבהם אין נזקי גוף, אלא רק נזקי רכוש. עקרונית: לנהג ישחובת זהירות מושגית.

למעביד יש חובת זהירות מושגית כלפי העובד, משום שהוא קובע מה,מעבידים מול עובדים . איפה ואיך לעשות, והוא מוסר את האמצעים ויוצר את הסביבה שבה העובד פועל.

גם כאן אנחנו יוצאים מנקודת מוצא שהרופא, מבחינהקבוצת הרופאים כלפי המטופלים . טכנית, יכול לצפות שאם לא ינקוט באמצעי זהירות – המטופל יפגע. כל מה שהמטופל צריך

לעשות, זה לומר: "למטפל יש חובת זהירות". המטופל לא צריך להראות, המטפל היה צריך אויכול היה לצפות. כל שהוא צריך לומר: "יש למטפל חובת זהירות".

אם הקבוצה אליה משתייך המזיק, חבה חובת זהירות אל הקבוצהבפסק דין ועקנין אומר ברק: אליה משתייך הניזוק, ביחס לסיכון שבו מדובר וביחס לסוג הנזק שאירע, כי אז קיימת חובת

זהירות מושגית.

זוהי תפיסה רעיונית. זה לא אומר שבנסיבות הספציפיות באמת המפר הפר את חובת הזהירות, ולכןיש לבדוק גם את חובת הזהירות הקונקרטית.

היא השלב השני. בודקים את הרופא הספציפי מול הפעולה הספציפיתחובת הזהירות הקונקרטיתוהמטופל הספציפי. למשל: לרופא יש חובת זהירות מושגית, אבל הרופא הוא בכלל לא הרופא שלי.

אומרים ששני השלבים יוצרים כפילות וסיבוך, אבל ברק אומר, שאם אין חובת זהירות מושגית, אז לאבודקים אם יש קונקרטית, עבור המקרה הספציפי. בבדיקה הקונקרטית בודקים אם יכול היה לצפות.

הערה: השיקול הכלכלי מצוי בנוסחת הנד, אולם כאשר הנזק הוא נזק גוף לא נתייחס לשיקוליםהכלכליים כשיקול עיקרי.

שיקולי מדיניות המזיק הפוטנציאלי יהיה אחראי אם יכול לצפות, וצריך לצפות, אלא אם קיימים שיקולי מדיניות

רשימה של שיקולי מדיניות שאם הם חלים, אז אין חובה:ששוללים את האחריות.

הערה: לדברי ברק, בפסד ועקנין, בית המשפט מתחשב בסוג הנזק, ובדרך התרחשותו. ברק מפנה באופן עקיף לנוסחת הנד ואומר שבית המשפט שוקל את המעמסה הכספית על המזיק ועל הניזוק,

30

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ומתחשב בצרכי החברה המשתנים. בית המשפט הוא זה שקובע את צרכי החברה על ידי כך שקובעאת היקף חובת הזהירות.

זהו אחד משיקולי המדיניות. הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון / שגרמה לנזק.1 המשמעותיים. בודקים את החשיבות והתועלת בפעילות מסוימת מול הנזק שעלול להיגרם כתוצאה

מקיומה של הפעילות.

, שחשוב שיקיימו פעילות גופנית מחוץ לבית ולכן חשוב שילכו לגן6-7דוגמה: ילדים קטנים, בני שעשועים, וחשוב שתהיינה עבורם נדנדות. ברור שכאשר ילד עולה לנדנדה יש סיכון לנזק לילד אולילדים בסביבה. האם הסיכון מבטל את התועלת שבפעילות? עד כמה ההורים צריכים להיזהר?

פעילות של ילד בגן שעשועים היא דבר חיוני וחשוב. אין ספק שיש סיכון בפעילות. אם ילד נפגע, צריך לשאול האם מישהו אחראי לנזק? אם נפל כתוצאה מפגם או בעיה בנדנדה אזי יש חובת זהירות

מושגית של היצרן כלפי המשתמש, או של בעל השטח כלפי מי שמשתמש בשטח.

האם עצם הפגיעה אומרת שהעירייה אחראית אוטומטית? אומנם יש חובת זהירות מושגית, אבל לאהופרה חובת זהירות קונקרטית, כי הנזק לא מבטל את התועלת שבפעילות, הוא הערך החברתי שבה.

באותה מידה, בריכות שחיה הן מסוכנות כי אפשר לטבוע או ליפול, אבל יש בהן תועלת חברתית.

רמות:3דוגמה נוספת: טיולים של תלמידים בארץ. נחלק את אחריות המורה ל-

בכיתה, אין ספק שיש למורה חובה זהירות כלפי התלמיד. האופן שבו ניתן לשלוט על התלמידים הוא אופטימאלי.

בהפסקה. חשוב להוציא את התלמידים, למרות שהסיכון בחצר גדול יותר מהכיתה, אבל זה ערך חשוב מבינה חברתית. אם יש מפגע )גם אם ילד משתולל ופגע בילד אחר, אז יש חובה

כלפי המורה שלא מנע את הפגיעה... אבל לא כך הדבר אם סתם רץ ונפל, לא בשל מפגעכלשהו(.

בטיול. הסיכון הוא יחסית גדול. חובת הזהירות בטיול היא שונה מחובת הזהירות בכיתה ובהפסקה. נבדוק את התועלת החברתית מול הסיכון. צריך להשגיח אחרת, או לתכנן מסלול

אחר, אבל לא להפסיק את הפעילות.

הערך החברתי של הפעילות יוצרת הסיכון הוא שיקול המדיניות, שיכול להפחית מרמת האחריות.

מי בעמדה טובה יותר למנוע את הסיכון.. מונע הנזק היעיל ביותר.2

אם הניזוק לא מנע את הממששות הסיכון, אז לא נטיל את האחריות על המזיק ובלבד, שהגענו למסקנה שהוא היה היעיל ביותר. דוגמה: חסר בית שנכנס לבית נטוש, והתמוטט עליו קיר. האם בעל הבית שלא אטם את הבית כאשר נעזב צריך לשאת באחריות? ואם ההומלס נכנס לבית למרות היותו

אטום, אז נגיד לבעל הבית שהאיטום לא היה מספיק טוב...ואין לזה סוף.

בפס"ד אנגלי, הומלסים נכנסו לבית נטוש והדליקו מדורה אשר יצאה מכלל שליטה, והשריפה שרפה בתים מסביב. השכנים טענו שבעל הבית אחראי שלא מנע מהפולשים להבעיר אש. כעניין טכני: בעל

הבית היה יכול לצפות את הנזק. אם צריך היה לצפות, או לא: כאן נכנסים שיקולי המדיניות, השיקוליםהחברתיים.

זה פיתוח של השיקול "הערך. מי הפיק את התועלת הרבה ביותר מהפעילות שגרמה לסיכון. 3 החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון". אם הניזוק הפיק תועלת רבה מהפעילות יוצרת הסיכון, יכול

להיות שזה שולל את אחריות המזיק )פעילות כזו אי אפשר לסגור ברשימה מסודרת – כל פעילותוהתועלת שלה ואחריות בכל פעילות היא שונה מהאחרת(.

31

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

דוגמה הפוכה: המטופל הוא המרוויח העיקרי מהניתוח, התועלת היא יותר של המטופל, אבל זה לאפותר את הרופא מחובת הזהירות.

גם שיקול ערכי, וגם שיקול כלכלי.. רמת הזהירות שאחרים היו נוקטים מול סיכונים דומים. 4 השיקול הערכי: למה להטיל אחריות על אחד, כאשר גם האחרים לא בסדר )ומבחינה כלכלית: אם גם

האחרים נוקטים באותה רמת זהירות, למה שאותו האחד ישא באחריות?( זה שיקול בעייתי כי זו לא הגנה לנתבע )אי אפשר להשתמש בהגנה: "גם אחרים עושים ככה"(. מצד שני, יכול להיות שאם

הנתבע פועל באותה הדרך כמו כולם, רמת האחריות שתוטל עליו היא מופחתת.

. אם נטיל אחריות על הנתבע, הנתבע יפסיק את הפעילות המסוכנת או הגורמת לנזק,. הרתעת יתר5 וגורמים נוספים יפסיקו את הפעילות שלהם – ואז החברה תפגע הרבה יותר מתוצאת קיומה של אותה

פעילות.

דוגמה: אם נטיל אחריות על הרופאים בכל פעם שמטופל נפגע, אז הם לא יקיימו את הפרוצדורה יותר. לצורך העניין: אין משהו חלופי, והפרוצדורה היא משהו שבדר"כ מצליח, אבל הסטטיסטיקה אומרת

שיש מקרים בהם זה לא מצליח. נתאר מקרה )קרה בניו יורק( שבו הרבה רופאים הפסיקו לעסוק בתחום של גניקולוגיה בגלל הרתעת יתר, ואז יש פחות רופאים, והפרמיות של הביטוח מאוד גבוהות,

ואז יש פגיעה כללית בחברה: עלויות מאוד גבוהות של טיפולים, ובפן אחר, וחמור יותר: הרופאיםיחששו מכל דבר, ולכן יעודדו הפלות.

מהו האינטרס, והאם נפגע האינטרס שרצינו להגן עליו, או אינטרס אחר. למשל:. האינטרס המוגן. 6רצינו להגן על שלמות הגוף, ונפגע האינטרס הרכושי. יכול להיות שזה ישלול אחריות.

שיקול בעייתי. אם יכירו בתביעה, אז אלפים יגישו תביעה ואז בתי המשפט לא. הצפת בתי המשפט.7יוכלו לספק את הסעד. זהו שיקול שבדר"כ לא מתקבל.

כל השיקולים שאמורים להיות שיקולים שוללי אחריות, משתמשים בהם "בהפוך על הפוך". למשל:התובע אומר: גם אם יכירו בתביעה, זה לא יציף את בתי במשפט, או "אני לא מונע הנזק היעיל ביותר".

בית המשפטהתובעים מראש משתמשים בשיקולי המדיניות על מנת להראות שכן יש אחריות. .בדר"כ מכיר בשלילת האחריות בגין שיקולי מדיניות, רק כאשר מדובר בנזקי רכוש

מיהו הנושא היעיל ביותר בנזק. האם יותר קל לניזוק לשאת בתוצאות, או למזיק. זה יכול. פיזור הנזק.8 להיות שיקול שישלול את האחריות. למשל: כשעובד גורם נזק למעביד, מבחינת פיזור הנזק יותר קל

למעביד לשאת בנזק.

. האנגלים אומרים לתובע שהוא צריך לשכנע את ביתהוגן, צודק וסבירלאנגלים יש שיקול נוסף: המשפט שהטלת האחריות היא הוגנת, צודקת וסבירה. בארץ עדיין אין את השיקול הזה, ולכן אצלנו קל

יותר להטיל אחריות. בהצעת חוק דיני ממונות אחד העקרונות הבסיסיים במבוא הוא, שהסעד הניתןיהיה הוגן, צודק וסביר.

: אם ניתן לצפות את הנזק כעניין טכני, אז חייבים לצפות אותו. כלומר:לסיכום התפיסה הישראלית יש אחריות אלא אם הנתבע משכנע את בית המשפט שקיימים שיקולי מדיניות ששוללים את האחריות.

בהרבה מאוד מצבים ישנה חובת זהירות מושגית, קבוצה שחייבת מול קבוצה אחרת. במצביםמסוימים גם תפיסת העולם של השופט תהיה חשובה.

. יסוד ההפרה2 אנחנו צריכים לשאול: מתי המעשה או המחדל מהווים את ההפרה? השאלה האם יש חובה, היא

השלב ראשון לעיל. השלב השני: האם החובה הופרה?

32

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

- מעשה או מחדל שאדם סביר באותן נסיבות לא היה עושה. מדובר ב"התנהגות בלתיהפרת החובהסבירה".

בית המשפט הוא זה שיוצר את "האדם הסביר" = האידיאל שמכווין את ההתנהגות שלנו. אם ביתהמשפט מסיק שפעילות יוצרת הנזק היא לא ראויה, אז הוא מטיל את האחריות.

הבעיה: הפסיקה היא בדיעבד, ואז אנחנו לא יודעים מראש אם הפעילות סבירה או לא. כשמדובר באנשי מקצוע, יכולים לבוא הנתבע והאחרים במקצוע ולטעון שזה לא מקובל במקצוע, ואז בית

המשפט יכול לקבוע שלמרות שזה מקובל, זה לא סביר. לכן זה בעייתי, כי כמעט כל דבר יכול להיחשבבעיני השופט כהתנהגות בלתי סבירה.

דוגמה שבאמצעותה ננסה להבין את רעיון "חובת הזהירות" ואת רעיון ההפרה היא פס"ד אנגלי: הולכת אישה בהריון ברחוב, ורואה אופנוע. האופנוע מנסה לעקוף בצורה מסוכנת, נפגע ונהרג. היא

צופה במחזה המחריד ובעקבות כך מפילה. האישה תובעת את עזבונו של האופנוען, על כך שהפר את חובת הזהירות שלו כלפיה, כהולכת רגל. נקודה חשובה: האופנוען לא עשה פעולה ישירה מולה, הוא

רק מימש את סכנות היומיום. אם היה פוגע בה, הוא היה אחראי לנזק.

עקרונית, ניתן לצפות מקרה כזה, אך נורמטיבית יש לבחון אותו. יש אפשרות לשלול את האחריות של ". בגין סכנות כאלו, שהן תוצאה מהאופן בו אנו חיים, אין חובתסכנות שבחיי היומיוםהאופנוען בשל " אין בתופעות שאנחנו רואים ברחוב, אין כדי להטיל חובת זהירות. לא כל סכנהזהירות. כלומר:

שגורמת לנזק מטילה אחריות.

בפס"ד ועקנין אומר ביהמ"ש העליון: מי שהולך לבריכה, יש סיכוי שיחליק. זה חלק מסכנות היומיום. איןאחריות למפעיל הבריכה על החלקה.

. מרצ'לי נ. מ.י2061/90ע"א אנא קראו ש.ב:

בטיול של בי"ס תיכון לבנות הוסעו התלמידות, וביניהן אילנה מרצלי נ' משרד החינוך. 2061/90 ע"א המערערת, באותה עת תלמידת כתה ט', בטיולית. במהלך הנסיעה באותו טיול נפתח מעצמו החלק העליון של

הדלת האחורית. התלמידות לא הצליחו לסוגרו תוך כדי נסיעה, והוא המשיך להיות פתוח ומיטלטל. בסיום הנסיעה, ירדה התובעת דרך הפתח האחורי. מאחר שלא הוצב סולם מן הטיולית אל הקרקע, דחפה המערערת

את גופה קדימה אל עבר הקרקע. טבעת שהייתה על אצבעה הסתבכה בזיז שבלט מדופן הטיולית, ובעתקפיצתה מהטיולית נתלשה האצבע ונעקרה עד לשורש כף היד.

שאלות משפטיות:?האם חבה המדינה חובת זהירות "מושגית" כלפי התובעת?)"האם ניתן היה לצפות את הנזק שנגרם בפועל לתובעת )"צפיות טכנית?"האם נתקיימו בנסיבות העניין "צפיות נורמטיבית" ו"חובת זהירות קונקרטית

הערעור התקבל. בית המשפט העליון פסק )מפי השופט חשין(:

מושג המפתח בקביעתה של "חובה מושגית" נמצא בתיבה "ראוי", והשאלה הנשאלת היא: האם ראוי.1להטיל חובה על סוגי פלונים כלפי סוגי אלמונים בסוגי נסיבות אלו ואחרות? אלה הם "יחסי הרעות".

החלוקה הדיכוטומית בין חובה "מושגית" לבין חובה "קונקרטית" אינה כל כוללת, ועלולה היא אף לעורר.2 קושי תיאורטי לעניין רמת ההפשטה בשאלת קביעת חובה "מושגית" בנסיבות אלו ואחרות. חובות

"מושגיות", שההלכה הכירה בהן בתורת שכאלו, אינן מצויות כולן באותה רמת הפשטה "מושגית":נ ישמהן המוצאות מקומן ברמת הפשטה גבוהה, ויש מהן המוצאות מקומן ברמת הפשטה שאינה כה גבוהה

ראוי ומדויק יותר לא לדבר על חלוקה דיכוטומית של חובות זהירות מושגיות מזה ועל חובות זהירות.3 קונקרטיות מזה, אלא על מדרג חובות - חובות המצויות אלו מעל אלו, אלו תחת לאלו, ואלו בצד אלו -

בפירמידה שעניינה עקרון חובת הזהירות איתורם של השיקולים היוצרים חובה )המגבירים חובה, הממעטים מחובה או השוללים חובה( הינו תנאי.4

חשוב בקביעת החובה המושגית. שיקולים אלה נופחים רוח חיים בחובה ומעמידים אותה על רגליה.בקביעתה של חובת זהירות מושגית משמשים בערבוביה יסודות לבר משפטיים ויסודות משפטיים

33

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

חובת הזהירות של מורה כלפי תלמידו נבנית על חובת הזהירות של אב כלפי בנו. חובה זו היא בהשגחה.5 על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני )חי או דומם( הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני

פגיעה של הקטין בעצמו היקפה של חובת הזהירות המוטלת על המורה תלוי בגילו של הקטין ובקווים מאפיינים אחרים של.6

הקטין. בנוסף יש להתחשב בחומרת הסיכון אליו נחשף התלמיד. חובתו הכללית של מורה כלפי תלמידו כוללת חובת משנה לנקוט מבעוד מועד אמצעים סבירים למניעת נזק צפוי. ככל שנקיטת אמצעים אלה

ואחרים היא קלה יותר ופשוטה יותר, כן תגבר חובת המורה לנקוט אותם. בהתוויית גבולותיה של חובת הזהירות המושגית אותה חב מורה לתלמידו, חובה ליתן את הדעת לצורך.7

להגן על הקטין מזה, ולשאיפה להקנות לו חופש פעולה נרחב ככל הראוי מזה. יש סיכונים נחזים שאינם גוררים בעקביהם חובה, והוא במקום שהאינטרס לקיום אותה פעילות גוררת סיכון משרת מטרה

חברתית, שערכה רב מאותו סיכון יש להתחשב בנושא הקצאת המשאבים. ככל שיוקצו יותר משאבים של כסף ושל כוח אדם, כך תגדל.8

רמת הפיקוח, וכן יקטן מספר התאונות. מן העבר האחר, הקצאה גדולה של משאבים תבוא בהכרח על חשבון תחום אחר בחיים, למשל החינוך עצמו. מאידך גיסא, כשניתן למנוע סכנה באמצעים קלים

ופשוטים, נדרש מאדם לעשות כן במקרה דנן, יכולות היו המורות לצפות, כמורות סבירות, כי אם תקפוץ המערערת מאותו מקום שקפצה,.9

כי אז עלול להיגרם נזק כלשהו לגופה. חבלה קשה ¬בקפיצה בלתי מבוקרת מן הטיולית - הייתה בגדריהצפיות הטכנית

"צפיות טכנית" מוליכה, כעיקרון, ל"צפיות נורמטיבית", כלומר - להכרה בקיומה של חובה. מקום שניתן.10 לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית,

השוללים את החובה.

)"עולם המשפט"(.

34

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

1.3.2011 ( 6שיעור )

ניתוח פסק הדין מרצ'לי קבוצה של תלמידות נוסעת לירושלים בטיולית. הטיולית היא כלי להובלת נוסעים, כאשר הנהג מנותק

(, ולכן מי שנפגע ורצה להיפרע,76מהנוסעים היושבים מאחור. התקופה היא לפני חוק הפלת"ד )השתמש בעוולת הרשלנות.

יורדות מהמשאית. חלקן מהדופן15-16משך הנסיעה הוא שעה. המשאית עוצרת, והתלמידות בנות האחורית, וחלקן מהדלת הצידית. אחת הבנות כאשר קפצה מהדופן האחורית, הטבעת שלה נתפסה

בזיז והאצבע שלה נתלשה. היא תובעת את הנהג ואת משרד החינוך. עיקר הדיון היה סביב שאלתהאחריות של משרד החינוך.

כלפי התלמיד. משווים את מעמדו של המורה למעמדו של ההורה,חובת זהירות מושגיתלמורה יש חובת הזהירות המושגית היא בשל החולשה הגופנית וחוסר הניסיון של הילד לעומת המורה.

התובעת מבססת את תביעתה על שני נדבכים: חובת הזהירות המושגית )רקע שהוא מובן וידוע( וחובת הזהירות הקונקרטית בנסיבות המקרה אשר נבחנת על פי מבחני הצפיות: האם המורה יכלה

לצפות, והאם קיימים שיקולי מדיניות שמטילים או שוללים את האחריות של המורה.

העלות של מניעת הנזק שואפת לאפס: המורה בכל מקרה מקבלת את שכרה, ולאיישום נוסחת הנד: צריכים לשכור שירותים נוספים שיפקחו על התלמידות. האמצעים למנוע את הנזק הם פשוטים וקלים:

המורה תעמוד מאחור, ותאסור על התלמידות לרדת, או לחילופין לומר להן מראש לרדת רק מהצד. , שחוש האחריות שלה לא לגמרי מפותח )למרות שלא15האמצעים הללו לא ננקטו. מדובר בילדה בת

שוללים לגמרי את חוש האחריות(, על כן המורה הייתה צריכה לצפות.

הצפיות לא מתייחסת לתהליך הגרימה, אלא רק את מה שיכול להיגרם אם לא ינקטו אמצעי המורה הייתה צריכה לצפות שאם לא תשגיח, אחת התלמידות עלולה אף למות מהקפיצה.הזהירות.

חובת הזהירות היא פונקציה של הנסיבות, אבל לא ממוקדת מול התהליך המדויק שגרם לנזק, אלא רקמול סוג הנזק שאירע.

בנוסף יש את אחריות הנהג שצריך לדאוג לתקינות כלי הרכב. גם לנהג וגם למורה יש חובת זהירותמושגית.

כאשר בודקים את חובת הזהירות של המורה, נאמר שהיא התנהגה בצורה בלתי סבירה, כי המורה בית המשפט הוא שמחליט,מהי התנהגות סבירה?הסביר היה מפקח על הירידה. נשאלת השאלה

, אלא הוא מחליט על ידי שילוב של סובייקטיביותY למורה Xוהוא לא עורך השוואות בין מורה ואובייקטיביות מה היה נדרש מהמורה. ביהמ"ש משווה את המורה לאדם הסביר, ואם השופט היה

בנעליו של הנתבע, מה היה עושה. מה ניתן לדרוש מהמורה כתוצאה משיקולים שונים שאותם בוחן בית המשפט.

התנהגות סבירה היא לא התנהגות מקובלת.

דוגמה: אם מעבידים נותנים לעובדים שלהם לעבוד בתחום שיש בו סכנה לעיניים ולא מספקים משקפי מגן. אם אחד העובדים נפגע, והמעביד טוען שלא מקובל לספק משקפי מגן, זוהי טענה שלא

תתקבל בבית משפט. גם ברפואה: כאשר טוענים שרופא הפר את חובת הזהירות, הטענה שהוא פעל כמו כל הרופאים )התנהגות מקובלת( לא מתקבלת בפסיקה. המטרה היא שבית המשפט קובע את

ההתנהגויות הסבירות בהתאם לסטנדרטים שהוא רוצה לקבע.

בית המשפט קובע גם אם סיכון כלשהו הוא סביר או לא סביר. סיכון לא סביר הוא סיכון שמולו ישלנקוט באמצעי זהירות. מה שקובע את ההבדל בין סיכון סביר ולא סביר הם שיקולי מדיניות.

35

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

סיכון שהנתבע לא יצר אותו, אבל יכול היה למנוע את התוצאות שלו: אני נוסע כל בוקר באותו מסלול בדרך למכללה. באחד הצמתים יש קבצן שפונה לכל הנהגים. אני רואה שמצבו של הקבצן הולך

ומתדרדר ובסופו של דבר הוא מת. האם אפשר לומר שלא מנעתי את מותו בכך שלא נתתי נדבה? כענין טכני, בוודאי שיכולתי לצפות שהוא יגווע ברעב ללא נדבות. חובת הזהירות היא פונקציה של

הצפיות. כלומר, שאכן יש כאן מחדל שלא תואם את חובת הזהירות. שאלה נוספת תהיה, למה דווקא ? תחושת הבטן היא שלא ראוי להטיל אחריות על הנהג, אולם מהו הנימוק המשפטי?Y ולא נהג Xנהג

. זה מסויג בכך שיש יחסי שכנות, קרבהכאשר אנחנו אומרים שאחריות מקורה בצפיות,

מי שלא נוקט באמצעי הצלה, על פניו לא נחשב לרשלן. חובת העזרה מוסדרת בחוק "לא תעמוד על דם רעך". החוק מדבר על מצב שבו אדם נתקל במצב מסכן חיים של אדם אחר, הוא צריך לפעול

במסגרת המגבלות שלו על מנת להציל את האחר )במסגרת המגבלות: לא להציל בעצמו, אבללהתקשר לרשויות(.

משמע: אין הצדקה לא משפטית ולא רעיונית להטיל על אותו הנהג אחריות.

מול הקבצן, מערכתכאשר אין חובת זהירות מושגית, כיצד נקבע שיש )או שאין( חובת זהירות? . במצב שבו המזיק הפוטנציאלי יכולהתשובה מצויה בעיקרון הצפיותהיחסים היא לא של "קרבה".

לצפות שאם לא יזהר עלול להיפגע הניזוק, מכך שלא ננקטו אמצעי זהירות, אזי המזיק יצר סיכון לא סביר. הסיכון הלא סביר הוא זה שהחברה דורשת שכנגדו ינקטו אמצעי זהירות. ניתן להחיל מצב זה על

אינספור מערכות עובדתיות, ואכן את עוולת הרשלנות ניתן להחיל כמעט על כל מערכת עובדתיתנתונה.

פניה של הגניקולוגים )יועץ גנטי שאומר להורים שילדם יוולד בריא, וילדם נולד עם מום(. פס"ד זיידוב לבית המשפט לצמצום האחריות: לא הרופא גרם למום, הוא רק שלל מההורים את האפשרות להחליט

אם להפיל אותו לא.

בפס"ד זיידוב נחלקו דעות השופטים: דעת הרוב אמרה שבעיקרון יש להם עילת תביעה. יש לרופא חובת זהירות כלפי ההורים. בן פורת אמרה שרק אם זה מום "גדול". באותה מידה הרופא אחראי אם

ההורים מתייעצים איתו עוד בטרם הם נכנסים להריון.

האם יש עילת תביעה לתינוק? האם יש יחסי קרבה בין הרופא לתינוק? על פי ברק: הרופא חב כלפי הילד חובת זהירות מעצם לידתו כפגוע. יש לילד הזכות להיוולד בריא ושלם, ואם לא נולד כך הוא זכאי

לפיצויים. אם היקף הפגיעה גדול ביותר, אולי היה עדיף לו לא להיוולד. מצד שני, יש דיעה שאומרתשאילולא התרשל הרופא, לא היה נולד ובכך הוא חב לו את חייו.

נדבר על מספר מצבים נוספים שקשה לנו לדעת לגביהם אם יש חובת זהירות או אין:

( תבעתי אדם בשל כך שהוא חייב לי כסף. התביעה נדחתה. האם אותו אדם יכול לתבוע אותי בשל1 כך שהגשתי נגדו תביעה )כי למשל: הוצאות המשפט שנפסקו לו עדיין לא פיצו אותו על הנזק שנגרם(,

בשל הפרת חובת הזהירות שלי כלפי אותו אדם? טכנית, ניתן היה לצפות את הפגיעה בנתבע, אך האם יש שיקולי מדיניות? האם זה מספיק שעצם הגשת התביעה היא עניין לגיטימי? שיקולי המדיניות

יהיו הצפת בתי המשפט, וגם הרתעת יתר: אנשים יפחדו להגיש תביעה.

העליון פסק בשני מקרים, שכאשר מוגשת תביעה ובמקביל התובע מבקש סעד זמני כביטחון לכך שהתביעה תשולם במקרה והתובע יזכה, אבל הוא מפסיד, ניתן לקבל את התביעה הנגדית. דוגמה:

נניח שאני תובע חצי מיליון שקל, ומקביל אני מבקש סעד שיוציאו צו שהנתבע לא יכול למכור את מיליון שקלים, אז התרשלתי בכך שדרשתי ביטחון שהוא הרבה5דירתו. אם דירתו של הנתבע שווה

מעבר למה שנזקקתי לו בפועל. במקרה זה, בית המשפט מאפשר את התביעה הנגדית.

36

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

( אני מזמין עד למשפט, והוא מעיד עדות שקר. האם אני יכול לתבוע את העד, על כך שהפסדתי2 במשפט? התפיסה אומרת שלעד אין חובת זהירות כלפי בעלי הדין. אפשר לנקוט כלפי העד השקרן

בהליכים פלילים, אבל אין סנקציה אזרחית.

שיקולי המדיניות בעניין זה הם, שההליך הנזיקי לא יגרום להתרעה מפני שקר )ההליך הפלילי עושה אתהעבודה(, ומצד שני לא רוצים לגרום להתרעת יתר )שאנשים לא ירצו להעיד(.

( בפסק דין ועקנין, נער קפץ לבריכה רדודה, נפגע בעמוד השדרה והפך משותק. הוא תובע את3 מפעיל הבריכה. נקודת המוצא שהפעילות בבריכה היא חשובה, ובמסגרת הפעילות ישנם סיכונים:

השחייה היא מסוכנת, למרות היותה חיונית לציבור. מאחר והמפעילים היו מודעים לסכנה, הם הציבושלטים, ומציל.

מפעילי הבריכה טוענים שהיו שלטי אזהרה. כנגד טוען השופט ברק: על פי נוסחת הנד, אפשר היה להציב עוד גורם על יד המים הרדודים שיוודא שאנשים נשמעים להוראות. ניתן לעשות זאת בצורה יעילה, והעלות קטנה מהסיכון, ומכאן שמפעילי הבריכה הפרו את חובת הזהירות. מי שקונה כרטיס לבריכה, הוא מוזמן או בעל רשות, ולכן אי אפשר להתחמק מאחריות כלפיו בשל התנאים בכרטיס

)דוגמה נוספת לאותו עניין דובר בפסק הדין לגיל טרמפולין(.

הבסיס לאחריות, הוא הבסיס להחלטה של ברק: מפעיל הבריכה היה יכול לצפות שיגרם נזק, אם הילדים יקפצו ראש לבריכה. ברק אומר שמים הם דבר מטעה, ולכן אדם שעומד על שפת הבריכה, לא

יכול לדעת מה עומק המים. הילד שקפץ ראה ילדים אחרים שקופצים. מפעילי הבריכה היו צריכיםלמנוע את הקפיצות.

. בריכה בדימונה עם מגלשה. אחדסבג נ' אמסלם( שנים ספורות אחרי פסד ועקנין, ניתן פס"ד 4הגולשים פגע באחד האנשים שהיו בבריכה.

טען בית המשפט העליון. עצם השימוש במגלשה, הוא לא דבר חיוני אבל גם לא מזיק. מי שמפעילמתקן כזה צריך להשתמש במשלח. המשלח באותו עניין, לא היה מרוכז בגולשים.

השופטת דורנר טענה שהנזק כשלעצמו יוצר חזקת רשלנות, אולם ברק לא הסכים עימה. צריך לדבריולהראות שהייתה הפרה של חובת זהירות: כל עוד לא הוכח אחרת, אז הנתבע לא אשם.

לסיכום:

.חובה קיימת רק מול גורם קונקרטי, ולא כלפי כולי עלמא.החובה היא מול צפייה של הנזק.)חובה שקיימת בין שכנים )יחסי קרבה בין הפוגע לנפגע.אם ניתן לצפות, צריך לצפות, אלא אם יש שיקולי מדיניות.אם יש חובת זהירות מושגית < בודקים את חובת הזהירות הקונקרטית

:שיעורי בית

"הדבר מעיד על עצמו" ודברים מסוכנים: נוימן נ' כהן.4/69ד"נ ישראליפט נ' הינדלי.241/89ע"א יער זאב נ' הסנה.4473/93ע"א כהן נ' שבאם.801/89ע"א

קשר סיבתי משפטי: סימון נ' מנשה. 23/61ע"א בן שמעון נ' ברדה.576/81ע"א

37

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אגבריה נ' המאירי.704/71ע"א

ישראליפט נ' הינדלי. 241/89 ע"א

בעלה המנוח של המשיבה נפל למותו בפיר של מעלית בבית מגוריו. המערערת היא יצרנית המעלית וכן הנותנת לה שירותי אחזקה ותיקונים. התאונה אירעה כאשר המנוח ניגש למעלית כדי לרדת בה מקומה ג' לקומת הקרקע.

דלת המעלית הייתה סגורה, אך לא נעולה. המנוח פתח את הדלת והתקדם כדי להיכנס לתוך המעלית, אולםהמעלית הייתה באחת הקומות העליונות יותר, כך שהמנוח דרך לתוך חלל ריק ונפל אל מותו.

השאלה המשפטית: האם כאשר מצליח הנפגע לשלול את האפשרות שהנזק נגרם עקב התערבותו של אדםאחר, ייחשב כמי שהוכיח שלנתבע הייתה שליטה מלאה בנכס המזיק?

בית המשפט העליון פסק )מפי השופט מצא(:

מותנית בהוכחתם של שלושה לפקודת הנזיקין, 41", לפי סעיף הדבר מדבר בעדותחולת הכלל ".1 תנאים מצטברים:

האחד - "כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמולמקרה אשר הביא לידי הנזק";

השני - כי "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו"; והשלישי - כי נראה לבית המשפט "שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא

נקט זהירות סבירה מאשר עם מסקנה שהוא נקט זהירות סבירה...". נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של

עודף ההסתברויות. אין צורך להוכיח כי הנתבע שלטכדי לקיים את התנאי השני לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" .2

השליטה הנדרשת היא מן הסוג שהוא רלוואנטיבנכס שגרם לנזק, שליטה שהיא רצופה ובלעדית. לאירוע התאונה. קיומה, הלכה למעשה, נבחן ביחס לזמן התאונה; והמבחן לקיומה הוא שאין לייחס

למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרוםלהתרחשותה

תכליתו של תנאי השליטה, לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו", היא לזהות את הנתבע - לאור היותו.3 אםבעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק, כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק. יוכח כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק, תימצא

. אך תנאי השליטה עשוי להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקהבכך ראיה איתנה לשליטתו בנכס הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר )למשל, במועד

הרלוואנטי להתרשלות( אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית.4

בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי גמיש, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. יכולת זו צריכה לנבוע

מהסוג ומההיקף של החזקה שיש לנתבע בנכס במועד הרלוואנטי, לפי העניין, למעשה הרשלנות או להתרחשות הנזק. אם ניתן לקבוע עפ"י מאזן ההסתברויות כי לנתבע הייתה היכולת האמורה, כי אז

ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק בהצבעה על אפשרות בלבד, שהנזק נגרם בהתערבות של צד שלישי, אין כדי לשלול את שליטת הנתבע..5

רק אם, על-פי מאזן ההסתברויות, האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית הינה לפחות שקולה לאפשרות שניתן לייחסה לרשלנות שהנתבע נושא באחריות עליו, ייחשב התובע כמי שנכשל

בהוכחת שליטתו של הנתבע בנכס. פשיטא שאם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי בפועל הצד השלישי לא התערב, יכולתו הערטילאית והבלתי ממומשת להתערב איננה שוללת את שליטתו של

הנתבע ככל שחולף זמן רב יותר בין התקנת המיתקן שגרם לנזק לבין קרות התאונה, יקשה יותר על התובע.6

לשכנע את ביהמ"ש שמתקין המיתקן הוא האחראי לתאונה בשל התרשלותו, אולם זהו קושי של דרכי ההוכחה ואין בו כדי לגרוע מהקביעה העקרונית אם השליטה בנכס המזיק הייתה ונותרה בידי אותו

נתבע במקרה דנן, למערערת הייתה "שליטה אפקטיבית" במעלית. התערבות גורם אחר היא תיאורטית ואין.7

לקחתה בחשבון. אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהמערערת התרשלה מאשר עם המסקנה כי היא נקטה זהירות סבירה. טענת המערערת כי התאונה אירעה עקב הפעלה ידנית של המעלית בידי

38

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

צד שלישי נדחתה, והמערערת לא נשאה בנטל השכנוע שרבץ עליה לשכנע את בית המשפט כי התאונהלא אירעה עקב התרשלות שהיא נושאת באחריות לה.

סימון נ' מנשה. 23/61 ע"א

העובדות: נהג הסיע נוסעים בטנדר, ללא מעקה בטיחות. כדי להיכנס לשביל צדדי, היה עליו לנסוע לאחור ובכךחסם חלק מן הכביש הראשי. משאית שהגיעה, לא העריכה נכון את מרווח העקיפה ופגעה בו.

ההלכה, מפי השופט אגרנט: המונח סיבה, שעה שהוא משמש לגבי העוולה האזרחית של רשלנות, מכיל בקרבו שני יסודות, אשר אחד מהם הוא יסוד עובדתי מדעי, ואילו היסוד השני הנו בעל אופי משפטי. היסוד הראשון

מתקיים כאשר הוכח כי ההתנהגות הרשלנית היוותה, מבחינה פיסית סיבה הכרחית, סיבה בלעדיה אין לקרות התוצאה המזיקה. אולם לא די ביסוד זה, אלא דרוש גם – וכאן היסוד השני – כי היחס העובדתי, הקיים בין אותה

התנהגות לבין התוצאה המזיקה, יהיה כזה הנחשב בעיני החוק, כמספיק לשם חיוב המזיק באחריות למשגהו.הבעיה הספציפית היא ריחוק התוצאה המזיקה.

המבחן המקובל, לפחות במידה שהמדובר בקביעת הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לבין התוצאה.1המזיקה המיידית – הוא זה של "צפיות סבירה".

מבחן נוסף קובע כי הקש"ס מתקיים אם התוצאה המזיקה הייתה "בתחום הסיכון", שיצרה התנהגות.2 הנתבע - אם התוצאה הייתה שייכת לסוג הסכנות שהיו מסתברות ממנה ואשר בגללן יש לראותה

כרשלנית. מבחן זה הנו הכללה של מבחן הצפיות הסבירה. "מבחן השכל הבריא". לפי מבחן זה יש לשאול האם כל התכונות המציינות בפועל את התנהגות הנתבע.3

כרשלנית, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה? אם התשובה חיובית הרי שנתקיים קש"ס רלבנטי בין המעשה הרשלני לתוצאה. ובלבד שלא התערב גורם זר משלושה סוגים: בלתי טבעי, התרמיות

ומעשים רצוניים.

מעשהו הרשלני של המזיק השני )שגרם במישרין לתאונה(, אין בו כדי לנתק את הקש"ס בינו לבין המעשה הראשון, אם עובדת קרות התאונה היא עצם הדבר שעלול היה לקרות עקב רשלנותו של זה ואשר מחובתו היה לחזותו מראש. יש להבדיל בין מקרה בו למעשהו של המזיק יש אופי של סתם רשלנות, לבין המקרה בו התכוון

להביא לתוצאה המזיקה, או יחס של אי אכפתיות לתוצאה. אלה הם מעשים מזיקים אשר המזיק הראשון לא היה חייב לחזותם מראש שעה שיצר סיכון, ולכן מנתקים את הקש"ס. ניתן לכלול ברשימת המעשים המזיקים,

הנחשבים כגורם זר ושוללים את קיום הקש"ס, גם מעשה שהתבטא ברשלנות בדרגה גבוהה.

אין מקום לכלל ההזדמנות האחרונה בסוג עניינים זה. תוכנו של הכלל הוא: כאשר במשפט בין ניזק למזיק, נקבע כי לפי התאונה היה אחד הצדדים מודע או שהיה עליו להיות מודע, למצב המסוכן שיצר הצד השני ברשלנותו, ולאחר מכן יכול היה למנוע את התאונה באמצעים סבירים, ולא עשה כן, תוטל עליו אחריות מלאה לנזק, ואילו

אם התובע היה מי שלא ניצל את ההזדמנות האמורה, תיפול רק על שכמו האחריות לה והנתבע יהיה פטור.

הכלל האמור נחלק לשני יסודות:

רשלנותו של אחד הצדדים הייתה מאוחרת יותר. .1בזמן התאונה, היה אחד חופשי לפעול והשני חסר יכולת. .2

בישראל קיים הסדר תחיקתי, לפיו ניתן לחלק את הנזק בין צדדים רשלניים, ולפיכך אין מקום לכלל זה שמטרתו להטיל את כל האחריות על מזיק אחד עיקרי. לשם קביעת חלוקת אשמה נכונה, יש לשקול ולהעריך, מבחינה

מוסרית, את התנהגותם הרשלנית של כל צד.

39

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(7 )שיעור 7.3.2011

הדבר מעיד על עצמו בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא. חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו.41סעיף

היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע

הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

כלל זה מעביר את נטל ההוכחה אל הצד שכנגד - אל הנתבע. מדובר באחריות חמורה )מצב שבו עלהנתבע לשלול את אחריותו(, הנתבע צריך להוכיח שהוא לא אשם.

התנאים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" הם שלושה תנאים מצטברים:

נגרם נזק על ידי נכס שבשליטת הנתבע..1התובע לא יודע ולא יכול לדעת כיצד נגרם הנזק..2 מסקנת האירוע שהנתבע התרשל. כלומר: הנסיבות שבהן נגרם הנזק הן כאלו שהמסקנה.3

המתבקשת היא שמדובר ברשלנותו של הנתבע )שניסיון החיים מלמד שלולא רשלנותו, לאהיה נגרם נזק(.

הדוגמה הקלאסית שתרמה לגיבוש הכלל היא של אדם ההולך ברחובמתוך סיכום אגודת הסטודנטים: ופתאום נופל עליו עציץ. בתוך שלושת היסודות של "הדבר מדבר בעדו":

העציץ הוא בשליטת הנתבע..1התובע לא יודע ולא צריך לדעת כיצד נפל עליו העציץ..2המסקנה המתבקשת היא שמדובר ברשלנות הנתבע..3

מתוך שמתמלאים שלושת האלמנטים, הנתבע צריך להוכיח שאינו אשם בתאונה על ידי כך שיוכיח שזאת לא הייתה רשלנות שגרמה לנזק או שיוכיח שמישהו אחר אחראי לתאונה. אם לא יצליח להוכיח זאת, עליו לפצות את

התובע בגין הנזק.

דוגמאות: .פס"ד אנגלי על אדם שנכנס לניתוח באצבע. הוא יוצא מהניתוח פגוע בעוד מספר אצבעות

הוא אינו יודע כיצד זה קרה היות והיה רדום בעת הניתוח. הוא לא יודע איך התנהל הניתוח, הוא לא יכול לדעת איך זה קרה, אך הנסיבות מלמדות אותנו שמשהו לא היה תקין

. הנסיבות נמצאות אצל הנתבע, שבדרך כלל יטען כי הוא לא אחראיוכנראה הרופא התרשל ולא ימסור את המידע לתובע. בגלל הנסיבות המיוחדות האלה אנו נחיל את הכלל על ידי כך,

. מאחר והאחריות היא לא מוחלטת, אנוהנזק נגרם ע"י נכס שבשליטת הנתבעשנטען גם כי נותנים הזדמנות לנתבע לבוא ולהציג טענותיו.

לפני חוק הפלת"ד(. משאית מעיפה מכונית, והמכונית שהועפה פוגעת נוימן נ' כהן.4/69ד"נ( בנוימן שיושב במכוניתו. הוא לא יכול לדעת ולא יודע כיצד נגרם הנזק. הנזק נגרם על ידי נכס

שנמצא ברשות הנתבע. נכון לרגע התאונה הנפגע לא ידע מה קרה. דורשים מהנתבע להוכיחכי לא התרשל.

כדי להוכיח שהנתבע אחראי אנחנו קושרים אותו עם. נזק על ידי נכס שבשליטת הנתבע . נגרם 1 הנכס שגרם לנזק. מדובר בנכס שהוא מיטלטלין או מקרקעין, נכס יכול להיות אמצעי כולל רכב ויכול

השליטה לא חייבת להיותלהיות גם מבנה. השליטה קושרת את הנתבע עם הפעילות המזיקה. פיזית, או ממשית, השליטה היא האפשרות למנוע את הנזק: הגורם שבידו האפשרות

האפקטיבית לשלוט בנכס שתימנע פגיעה עקב השימוש בנכס.

40

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

חמוטל רז נולדה בביה"ח אלישע ושוחררה לביתה יומיים לאחר רז נ' בית חולים אלישע.206/89ע"א היוולדה. כשהגיעה לביתה היא הקיאה ואשפזו אותה בבית חולים אחר. התברר שבביה"ח שבו היא

נולדה היה זיהום, והיא נדבקה מהזיהום והתייבשה. היה צורך לחבר אותה לעירוי. עשו לה עירוי דרך היא תבעה את ביה"ח25העקב, ונגרם נזק לעקב שלה בעקבות העירוי ובעקבותיו צליעה לחיים. בגיל

הראשון, בי"ח אלישע. הטענה: נדבקה בזיהום בהיותה בבית החולים. היא לא ידעה כיצד נדבקה בזיהום ולא יכלה לדעת כיצד נגרם הנזק. הנזק נגרם ע"י נכס שבשליטת הנתבע: הזיהום בשליטתו של ביה"ח: מכשור ביה"ח הוא נכס שבשליטת הנתבע ואם הנכס פגע בה בגלל שהיו בו חיידקים מזהמים,

הכלל הראשון הושג.

כאשר יש מזיק פוטנציאלי אשר שולט באמצעים למניעת הנזק, והוא גם בעל הידע באשר לאופן שבו נגרם הנזק, עקרונית הוא גם יכול למנוע את הנזק ולכן יהיה זה מוצדק לדרוש ממנו להוכיח שהוא לא התרשל. לעומת זאת במצב רגיל שלא ידועה סיבת הנזק, אבל לא קיים צד אחד שיש לו יתרון על פני הצד השני בכל הנוגע לידע ולאמצעים - אז אין הצדקה להעביר את הנטל אל הנתבע, במצב כזה זה

הנטל נשאר אצל התובע.

הערה: בדר"כ יוחל הכלל בתחום של רשלנות רפואית משום שאדם הנמצא בניתוח, מחוסר הכרה לא יודע כיצד נפגע והנכס שגרם לנזק הוא כלי הניתוח של הרופא. למרות שלא תמיד מדובר בנסיבות בהן

ברור שהייתה רשלנות, בית המשפט מחיל את הכלל במקרי רשלנות רפואית רבים.

אדם נפל לפיר של מעלית ונהרג )הוא לחץ על כפתור, הדלת ישראליפט נ' הינדלי ואח'.241/89ע"א נפתחה אולם המעלית לא הייתה שם, והוא נפל לפיר(. מדובר על מעלית בבניין מגורים. הדיירים הם

הדירות בבנין מסרבלת את התהליך מאוד, והנתבע27השולטים בנכס. מן הסתם, תביעה של כל המתאים יותר הוא הגורם שלא תחזק כראוי את המעלית. ביהמ"ש העליון אומר כי חברת התחזוקה היא הגורם ששלט בנכס. שליטה שאינה פיזית )הם לא מחזיקים בנכס באופן ממשי(. החברה יכלה

רעיון השליטה הוא למצוא גורם שיכול היהלמנוע את הנזק אם הייתה מתחזקת כראוי את המעלית. . למנוע את התרחשות הנזק

הערה: הנתבע בפסק דין זה טען שלא ניתן להראות מדוע מבחינה אלקטרונית דלת המעלית נפתחהלמרות שהמעלית לא הייתה שם. טענה זו לא מוכיחה פוזיטיבית שהחברה אינה אחראית לנזק.

אם התובע יכול לנסות ולשחזר את האופן שבו. ( התובע לא יודע ולא יכול לדעת כיצד נגרם הנזק2 הוא נפגע, זה לא אומר שהוא יודע איך הוא נפגע. אנחנו בודקים לא רק את התובע הספציפי, אלא

בודקים האם בנסיבות המקרה, גם אדם רגיל לא היה יודע כיצד נגרם הנזק.

בפס"ד ישראליפט התובע לא יכול לדעת כיצד הנזק קרה: הוא לא יכול לדעת כיצד נפל לפיר המעלית.הדגש הוא תמיד על המועד שבו נגרם הנזק.

. כאשר הנסיבות שבהם נגרם הנזק הם נסיבות שניתן להסיק( מסקנת האירוע שהנתבע התרשל3מהן שמדובר ברשלנות.

בפס"ד נוימן, כפי שהוסבר לעיל, נוימן יכול לדעת מה הנכס שהרג אותו, אך הוא לא יודע כיצד. נהג המשאית שלט בנכס שגרם לתאונה. התובע לא יודע מה גרם למכונית לעוף עליו. ברגע שהתובע יוכיח

את שלושת היסודות, הנתבע יהיה צריך להוכיח שלא התרשל. נהג המשאית טען כי עבר טסט לפני מספר ימים, ולכן אינו רשלן. הטענה אינה מספיק טובה עבור ביהמ"ש. נהג המשאית צריך להוכיח

למשל, שהיצרן היה לא בסדר, או שזו תקלה שהתרחשה תוך כדי הנסיעה שבה התרחשה הפגיעה. ביהמ"ש העליון החליט כי הנהג אחראי. ביהמ"ש אומר שאם היה מביא הנתבע את המוסכניק שטיפל

במשאית וזה היה מעיד, יכול היה ביהמ"ש לשנות את דעתו ולהחליט שאינו רשלן.

נעים הייתה מורה למלאכה בבית ספר. יום אחד, נעים נ' משרד החינוך והתרבות.377/85ע"א כאשר היא עומדת מול הכיתה ומאחוריה ארון שבו מאוחסנים החומרים והיצירות של הילדים, נפל

מהארון מוצר והיא נפצעה. היא תבעה את משרד החינוך בגין הנזק וטוענת שחל הכלל שהדבר מעיד

41

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

על עצמו והתקיימו כל התנאים: אין סיבה שסתם כך ייפול משהו מהארון, לכן זה מעיד על רשלנות (. הנכס הוא של משרד החינוך2(. היא אינה יודעת כיצד ואיך נפל הדבר עליה )סעיף 3)סעיף

(. 1ובשליטתו )סעיף

יכול להיות שאין מקום לטענה שהנכס בשליטה של משרד החינוך היות והיא זאת שהניחה את החפצים. יש נקודה נוספת בעייתית: מי האחראי על הארון? הרי מי שאחראי על התחזוקה של המבנה

היא הרשות המקומית. במקרה הזה אומר ביהמ"ש שאינו יודע איך הגיע החפץ שפגע בה לארון, מי הואהשולט בחפץ, ולכן התביעה נדחתה.

על מנת להסביר, צריך קצת להיכנס לדיני ראיות: בהליךהנתבע צריך להוכיח שהוא לא התרשל. אזרחי רגיל חל הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע צריך להוכיח את הכלל "הדבר מדבר

בעדו". ברגע שהוכיח, הוא בעצם העביר את הכדור לנתבע. התובע, ברגע שהוכיח את שלושת את תביעתו.הוכיח לכאורההחלקים של הכלל, הוא

התובעהשלב השני הוא זכותו של הנתבע לשכנע את ביהמ"ש שהוא לא אשם או לא אחראי. צריך להוכיח את טענתו ברמה של מאזן ההסתברויות )יותר מסתבר שהוא צודק, מאשר שהוא לא.

(. כאשר מדברים על הכלל, ברגע שהוכח הכלל "הדבר מדבר בעדו" ברמה של מאזן51%רמה של ההסתברויות, הוא עדיין לא זכה במשפט. כעת הנתבע צריך לאפס את המאזניים על ידי כך שהוא

מראה שזה לא רשלנות שלו.

באופן כללי, הנתבע יכול לאפס את המאזניים. על פי התפיסה האנגלית והאמריקאית: אם הנתבע החזיר את המאזניים למצב אפס. התובע מפסיד, כי אצלם אין מצב שנטל השכנוע עובר לנתבע.

נטל השכנוע עובר אל הנתבע, ואם לא הצליח לשכנע, או הצליח רק לאפס. התובעבישראל, זוכה.

השופט אגרנט: "הנתבע חייב להוכיח את חוסר רשלנותו. ההצדקות:

גורם הצדק הדיוני המתחשב באי ידיעתו של התובע, בשל חוסר האמצעים לדעת את הסיבה.1 המדויקת לתאונה, בשעה שהתרחשה, לעומת יתרון הידיעה, או של האמצעים לדעת שהיו בידי

הנתבע.העובדה כי החפץ המזיק היה בשליטתו המלאה של הנתבע..2גורם ההסתברות של רשלנות הנתבע העולה מן הניסיון האנושי הכללי..3המגמה להשיג או לקדם תוצאה סוציאלית רצויה..4

שמגר, בפסק הדין רז נ' בית חולים אלישע מצטט את אגרנט, מסכים איתו לחלוטין ואומר גם: "העברת הנטל מבטאת את ההיגיון הנובע - גם אם לא באופן בלעדי - מן הנגישות למקורות מידע.

טמונה בכך גם - נוסף לכך ומעבר לכך - מגמה של חסכון בהוצאות המשפט, שביטוייה בהפניית הנטללמי שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתם בפני הערכאה השיפוטית."

כאשר קיים ספק שקול לגבי התוצאה הנכונה, אין סיבה להעדיף צד אחד על משנהו. יש סיכוי שווה לטעות משפטית, בין אם בוחרים להטיל את הסיכון על התובע או על הנתבע. גם הנזק בשני המקרים

שווה, לכן הסיכון של אי הוכחה מוטל על כתפי התובע. ההנחה היא שלא צפוי כל רווח במישור שלמניעת תאונות או מניעת טעויות משפטיות בהעברת הסיכון מהתובע לנתבע.

תובע שיודע שאין בידיו להוכיח טענותיו ימנע משימוש במערכת המשפט, אבל לכלל הנ"ל חריג והחריג הוא בקיומו של הכלל. כאשר המדיניות המשפטית שואפת להקטנת מספרן של טעויות משפטיות,

אפשרות של טעות כזו יכולה לחול בנסיבות שכל העובדות הרלוונטיות מצויות בידי הנתבע. יש להטיל את הסיכון על הצד הנמצא בעמדה הטובה לשקול תוצאות מעשיו ואשר יוכל בהתאם לשנות התנהגותו

ולמנוע התרחשות תאונות בלתי רצויות. צד שיוטל עליו נטל השכנוע יהיה מודע לכך שעליו מוטללהוכיח שנקט אמצעים סבירים וזה יתמרץ אותו לנקוט באמצעים למניעת הנזק.

42

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

כאשר יש מזיק פוטנציאלי ששולט באמצעים למניעת הנזק, יהיה זה מוצדק לדרוש ממנו להוכיח שהוא לא התרשל, במיוחד כשקשה לדרוש מהתובע להוכיח רשלנות, אולם במצב רגיל שאנחנו לא יודעים

את סיבת הנזק, ואין יתרון של צד אחד על פני הצד השני, אז אין הגיון להעביר את נטל ההוכחהלנתבע.

אישה מגיעה לסופר ומחליקה לפני דוכן מוצרי חלב על שאריות גביע יוגורט שמישהופס"ד אנגלי. הפיל ושוברת את רגלה. היא תובעת את הסופרמרקט, ואומרת שחל הכלל שהדבר מעיד על עצמו.

היא מבקשת שהרשת תשכנע שהיא לא התרשלה. אומרת האישה שזה לא ניהול נכון של רשת סופרמרקטים אם יש גביע על הרצפה. אומרים ברשת: לא ניתן למנוע מצב כזה, כי לקוחות מפילים

מוצרים...זה קורה, וזה לא הגיוני כלכלית לשים אדם לפקח, ואי אפשר לוודא באופן אבסולוטי שהמקוםנקי.

בית המשפט מגיע למסקנה הבאה משיקולי מדיניות: נכון שזה לא הגיוני או כלכלי להחזיק אדם, אבל אתם צריכים להראות לנו כל כמה זמן צריך לבוא לנקות. אם הרשת תשכנע שניקיון כזה צריך להיעשות

פעם ב, ושאתם באמת עשיתם את זה, אזי אתם פטורים מאחריות.

. גם אם תגידו שכל רבע שעה צריך2. לא שכנעתם אותנו כמה פעמים צריך לנקות. 1ביהמ"ש אומר: להיות מנקה, וזה פותר מאחריות, כי אתם צריכים לדאוג שכל פרק זמן מסוים תיערך ביקורת ניקיון.

אם סביר שרק פעםברשת לא היו נהלים שהמנקים חותמים על איזשהו טופס שהוא ניקה. כלומר: ברבע שעה צריך לנקות, זה עדיין לא פותר מאחריות, אלא אם כן יוכיחו בסופרמרקט שאכן

.הגיע עובד ניקיון כל רבע שעה

הערה: התובע שטוען שחל הכלל, צריך להיות ערוך להוכחת רשלנותו של הנתבע, כי הוא לא יודע אםיקבלו את הטענה שחל הכלל.

התובע מביא את ההוכחות שלו. לאחר מכן, הוכחות הנתבע מנסות לשלול את ההוכחות של התובע. השלבים הם רצף. אין הפסקה בין השלבים. השופט מחליט בסוף המשפט אם חל הכלל או לא חל

הכלל )אם התובע לא הראה שחל הכלל, הוא יפסיד( היו שופטים שניסו לקבוע אם הכלל חל באמצע,ולא בסוף.

אם יש קושי להוכיח את התביעה, והנסיבות מביאות לידי מסקנה שהנתבע התרשל, אבל לא הוכח פוזיטיבית רשלנות, והנתבע הוכיח שהוא לא התרשל, אז הגענו למצב של תיקו. אם ביהמ"ש חושב

שצריך לתת לתובע לזכות, הוא יגיד "חל הכלל". כשהמצב הוא שחור או לבן לגמרי, פוסקים לפי טענותהתובע או הנתבע, אבל אם המצב הוא אפור, בית המשפט יכריז שחל הכלל, ונתבע לא עמד בנטל.

נקודה בעניין הדבר מדבר בעד עצמו: גם כאשר חל הכלל, אנחנו נמצאים בתחום הרשלנות, רק שנטל ההוכחה מתהפך. למה זה חשוב? כי אנחנו נמצאים בתחום שבו אומרים לנתבע שהוא יכל למנוע את

הנזק, ולכן גם אם מחמירים את האחריות על ידי הפיכת הנטל, עדיין בידי הנתבע האפשרות הפוטנציאלית למנוע את הנזק. אם היינו עוברים לרמת אחריות מוחלטת, המשמעות היא שאי אפשר

למנוע את הנזק, ועוברים לפיצוי הנפגעים.

היפוך נטל ההוכחה 38-41יש מספר מצבים נוספים בתחום הרשלנות שבהם מעבירים את הנטל לנתבע, אלו הם סעיפים

לפקודה. הסיבה העיקרית להיפוך נטל ההוכחה היא שמדובר במצבים שבהם קשה לתובע להוכיחרשלנות, או שמדובר בנזק של דברים לא מקובלים.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים38סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר

העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר -על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

43

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

במילים אחרות, יש כאן שני מצבים:נגרם נזק על ידי דבר מסוכן..1נגרם נזק על ידי דבר שנמלט )לא חייב שיהיה מסוכן(..2

בשני המקרים אומרים לאחראי על הנכס שיוכיח שלא התרשל. אם לא יוכיח, הוא יהיה אחראי.

מהו דבר מסוכן? דבר שמעצם מהותו הוא מסוכן, למשל: כלי נשק חם או קר, רעל, מכונית. לכן דורשים שינקטו אמצעי זהירות. אם בכל זאת משהו נגרם, אז מי שאחראי על הנכס צריך למנוע את

התממשות הסכנה.

הפסיקה התערבה במשמעות הסעיף והוסיפה כמה אלמנטים:

אם הנכס הוא תמים, אבל נעשה איתו שימוש לא מקובל, זה לא הופך את הדבר הלא . מתי כן נכס תמים הופך למסוכן? כאשר יש פגם בייצור. למשל: כיסא הוא נכסמסוכן למסוכן

תמים, אבל אם ישתמשו בו כדי להכות, זה לא הופך אותו למסוכן. מאידך, אם יש פגם בייצור של הכיסא ובשל כך הוא פגע, היצרן צריך להוכיח שלא התרשל )כלומר: הנפגע רק צריך

להוכיח שנפגע(. מבחינת הייצור יש חוק נפרד של אחריות למוצרים פגומים.אם נטיל אחריות חמורה על כל דבר שנגרם כתוצאה מדבר מסוכן, נגרום לאחריות חמורה

: רק אם הדבר ננטש או נעזבהפסיקה מצמצמת את הסעיףכמעט על כל דבר ולכן ברשלנות, או נמסר ברשלנות למי שלא היה רשאי להחזיק בו. דוגמה: אם יש לי אקדח, ואני

משתמש באקדח באופן לא זהיר וכדור נפלט. במקרה זה לא יכול הכלל של העברת נטל ההוכחה. אולם, אם אעזוב את האקדח במכונית )או שאתן את האקדח למישהו לא כשיר(, ומישהו ייקח את האקדח ויגרום איתו נזק, ניתן יהיה לבוא אלי בטענות ואני אצטרך להוכיח

שלא הייתה רשלנות )הנטל עובר לנתבע, למרות שהוא לא זה שעשה את הנזק(. ?הדבר שנמלט לא חייב להיות מסוכן, צריך רק להוכיח שהדבר שנמלטמהו דבר שנמלט

למשל: המלטות של מים משטח אחד,יצא מהתחום הרגיל וחדר לתחומו של האחר. , אנחנו38והצפה של שטח אחר. )לא אש ולא בע"ח(. ברגע שמבקשים להפעיל את סעיף

מקלים על התובע, אשר לא צריך להוכיח איך או למה הדבר נמלט.

. חקלאי שהשקה את החלקה שלואשכנזי מפי נ' 302/67ע"א אחד מפסקי הדין בעניין זה, הוא השקיית יתר, והמים זלגו לחלקת השכן והרסו את הגידולים.

הנתבע אמר שהוא השקה את הכמות הדרושה, וקיים את הוראות משרד החקלאות. לטענתו, מאחר ולא השקה יותר ממה שצריך, לא התרשל. אומר בית המשפט: זה לא משנה שזו הייתה כמות מותרת,

גם אם היית משקה פחות ממה שצריך, זה לא היה משנה. החובה שלך היא לשמור שהמים לאנמלטים מהחלקה שלך ולא יגרמו נזק לחלקה הסמוכה.

מצד שני, לא כל מים שנמלטים יוצרים היפוך נטל. דוגמה: במצב של גשם, כאשר המים מגיעים ישירות מהגשם וגם נמלטים מהשכן, כי המפלס שלו גבוה יותר. במקרה כזה אין טעם להטיל אחריות

של בעל החלקה הגבוהה ביותר.

במקרה של ילד שהתחשמל מחוט38היה ניסיון של בית המשפט העליון להרחיב את ההיקף של סעיף . הילד התנדנד על זיאד נ' חברת החשמל מזרח י-ם(7877/02ע"א חשמל רופף שניתק ונפל לרצפה )

נדנדה מאולתרת, שפגעה בחוט חשמל רופף. בית המשפט אמר: חוט חשמל זה דבר מסוכן, אבל הילד לא הוכיח שהוא נפגע מחוט החשמל, ולכן התביעה נדחתה. השופטת פרוקצ'יה: לא צריך שהדבר

יינטש. החידוש הזה זכה להתעלמות, משום ש: היא לא התייחסה להלכה הקיימת. .1 כל פסק הדין היה אוביטר. היא הרי קבעה שהוא לא נפגע, אז כל ההתייחסות למצב שאולי היה.2

נפגע הוא לא רלוונטי.

44

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

בסופו של דבר, ההלכה שנשארה היא שהוסבה לעיל )שיש צורך להוכיח שדבר מסוכן ננטש או הועבר(.

איזה דברים נוספים יכולים להימלט? חומרי גלם שנשפכים.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי אש39סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה

אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלאהיתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.

עצם ההוכחה שאדם נפגע מאש, לא תעביר את נטל ההוכחה. נטל ההוכחה עובר רק כאשר האשעוברת מתחומה.

אם קורבן ההצתה לא יכול היה לדעת שהולכים להצית לו את הרכוש, הוא גם לא יכול לנקוט באמצעים כנגד ההצתה, אז הוא יכול להוכיח שהוא לא היה רשלן. אבל אם איימו עליו, והוא לא נקט אמצעי

זהירות, אז הוא רשלן.

שמאיימים עליו. בית המשפטלא ידעבמקרה מסוים, שרפו קש על מנת להתנכל לבעל החברה, אשר פטר אותו מאחריות.

בפסקי דין נוספים, אומרים הנתבעים, שהאש היא תוצאה של קצר שלא ידוע איך נגרם. השופט חשין אומר: מאחר והנתבע לא יודע כיצד נגרם הקצר, הוא לא עמד בנטל ההוכחה שהוא לא התרשל. אם היה יודע והיה מסביר כיצד נגרם ומדוע בנסיבות הוא לא אחראי, אז אפשר היה לזכות אותו )הנתבע

צריך להוכיח פוזיטיבית שהוא לא התרשל(.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה40סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:

( הנזק נגרם על ידי חיית-בר או על ידי חיה שאינה חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה1)עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;

( הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה -2)על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה.

בסעיף קיימת דרישה של שני תנאים מצטברים:

ההתייחסות לחית בר או לחיה מועדת מקורה במנהגי הבריטים שהיו מביאים כל מיני חיות בר.1 היא חיה שיש לה נטייה לפגוע או להזיק, גם אם היא לא חייתחיה מועדתלאחוזות שלהם.

בר. למשל: חתולה שכל אדם שמתקרב אליה היא מתנפלת ושורטת. אם היא מועדת, נטלההוכחה על הנתבע. אם זו חתולה רגועה שפתאום קפצה על אדם, ההוכחה היא על התובע.

הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה..2

סוס מיוחם לא מסורס אשר מגיע לחווה, משתולל ופוגע בבעל החווה וילדו. בעניין בפסק הדין כהן נ' שבם, השאלה האם סוס הוא חיה מועדת, אומר ביהמ"ש שלא רק פרט ספציפי יכול להיות מועד אלא גם גזע בכללו

)סוסים( עלולים להיות חיה מועדת ולכן העובדה כי הסוס לא היה בעייתי בעבר לא מוסיפה, שכן כל הסוסים הלא מסורסים בנסיבות מסוימות )ליד סוסות( עלולים להיות חיות מועדות ולכן על בעליו של הסוס להוכיח כי לא

התרשל.

על פי הפסיקה, חיה מועדת נחשבת ככזו גם אם יש לה רק פוטנציאל להיות כזו. למשל: אם הסוס היה נוהג להשתולל, אבל עד הפגיעה לא פגע באף אחד. עצם העובדה שהוא נהג להשתולל, היא ההופכת

את הסוס לחיה מועדת )פס"ד כהן נ' שבם(.

א. נזקים שנגרמו על ידי כלב41סעיף בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע )להלן -

הבעלים( לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

45

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ב. הגנות41סעיף בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה -

( התגרות של הניזוק בכלב;1)( תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;2)( הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים3)

תוקן לפני כמה שנים, בגלל המקרים הרבים ומטיל אחריות כמעט מוחלטת. עצם זה שנגרם41סעיף נזק גוף מכלב, הנפגע זכאי לפיצויים מבעל הכלב. מאידך, המחוקק החליט בכל זאת להכניס שורה

ב(: אם הנזק נגרם בשל התגרות בכלב, תקיפה של הניזוק את הבעלים או41קצרה מאוד של הגנות )את קרוביו או הסגת גבול.

הסייגים הם בעירבון מוגבל, כי נכנסת כאן פקודת הכלבת. אם שטח הוכרז כמוכה כלבת, אז כלב חייב להיות מובל ברצועה ועם מחסום. כלומר: עקרונית, אם הכלב לא קשור ואין מחסום, הבעלים עובר

עבירה, גם אם הייתה התגרות.

גם כאשר הכלב בתוך החצר, הוא חייב להיות קשור. אם אדם ששם שלט זהירות על שער חצרו, לדברי ברק, הצבת השלט רק מוכיחה שהבעלים ידע שהכלב מסוכן והיה צריך לנקוט באמצעי זהירות. אורך

הרצועה צריך למנוע מהכלב גישה למי שנכנס לחצר ונכנס לבית.

בהצעת חוק דיני ממונות מבטלים את ההפרדה לסעיפים, ומכניסים הכל תחת סעיף של נזק מבעליחיים. מצד שני, צריך לפעול באופן שיחמיר את אחריות בעלי הכלבים, ואיחוד הסעיפים מקל איתם.

הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות חזרה: יסודות עוולת הרשלנות הם: חובה, הפרתה וגרם נזק. צריך להוכיח קשר סיבתי בין הפרת

החובה לגרם הנזק. בכל עוולה צריך קשר בין הסיבה לבין התוצאה. זה נקרא גם סיבתיות, או באנגליתCausation,אם לא מצליחים להוכיח את הקשר, הנתבע לא יהיה אחראי )אם העוולה לא גרמה לנזק .

הנתבע פטור(.

דוגמה בסיסית להמחשת הצורך בקשר: בפס"ד אנגלי, אדם חזר מהעבודה והרגיש מאוד לא טוב )הקיא והיה לו חום(. בחדר מיון הרופא בדק ולא מצא את מקור הבעיה, ולכן שלח אותו הביתה עם

משככי כאבים והוראה ללכת ביום למחרת לרופא המשפחה. האיש חזר לביתו, "על אקמולים" ומת.

האישה תובעת את הרופא של המיון. הרופא לא עלה על הבעיה, אולם התברר שגם אם היה מוצא את הבעיה, לא יכול היה להציל את אותו האדם, משום שבמצב שבו הגיע למיון, כבר לא היה ניתן להציל

אין קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק,אותו )הוא נחשף בעבודתו לחומרים רעילים(. המשמעות: ניתן להעמיד את הרופא לדין משמעתי אבל במישור הנזיקי, לא בוצעה עוולה.ולכן הרופא פטור.

ילד הלך לקייטנה והלך מכות עם ילד אחר.. עירית פתח תקוה נ' צרפתי785/80ע"א דוגמה נוספת: כתוצאה נאלצו לכרות לילד את הכליה. צרפתי הגיש תביעה נגד עיריית פ"ת, שלא מנעו את

ההשתוללות בקייטנה, אולם התברר שהכליה של הילד הייתה פגועה, ולכן הרופאים החליטו על כריתה. הילד הגיע אל בית החולים במקרה )בגלל המכות(, אבל לא המכות הם אלו שגרמו לכריתת

הכליה. אומנם האחראים על הקייטנה לא מנעו את המכות, אבל אין קשר בין המכות לכריתת הכליה)התוצאה(.

על מנת להוכיח קשר סיבתי יש לבדוק שני תנאים מצטברים:

46

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

האם עובדתית יש קשר בין המעשה לבין התוצאה. נבחן באמצעותקשר סיבתי עובדתי..1 . מבחן זה בודק "האם אלמלאמבחן הסיבה שאין בלתהבשמו הנוסף: מבחן האלמלא,

המעשה הייתה נגרמת התוצאה. אם התוצאה הייתה נגרמת בלי הסיבה, אז אין קשר. . האם ההתנהגות שגרמה לתוצאה היא התנהגות שיש להטיל אחריותקשר סיבתי משפטי.2

בגינה. נבדקת ההצדקה להטלת האחריות. יש צורך תחילה להוכיח את הקשר העובדתי, אםהוא לא קיים לא ממשיכים לבדוק את הקשר המשפטי.

קשר סיבתי משפטיניתן לבדוק באמצעות אחד משלושה מבחנים )די להוכיח אחד(:

)המבחן הצר( מבחן הצפיות..1מבחן הסיכון..2מבחן השכל הישר..3

: 23/61סימון נ' מנשה, ע"א ציטוט של השופט אגרנט בפס"ד

כידוע, המונח "סיבה", שעשה שהוא משמש לגבי העוולה האזרחית של רשלנות, מכיל בקרבו שני יסודות, אשר אחד מהם הוא יסוד עובדתי מדעי, ואילו היסוד השני הינהו בעל אופי משפטי. היסוד הראשון מתקיים כאשר

הוכח שההתנגדות הרשלנית היוותה, מבחינה פיסית, סיבה הכרחית - בלשון השופט זילברג: "סיבה בלעדיה אין" - לתוצאה המזיקה... אולם, לא די ביסוד זה אלא דרוש גם - וכאן היסוד השני - כי היחס העובדתי, הקיים בין אותההתנהגות לבין התוצאה המזיקה, יהיה מהמין הנחשב, בעיני החוק, כמספיק לשם חיוב המזיק באחריות למשגהו.

כלומר: הקשר המשפטי רחב יותר מהקשר העובדתי כי הוא כולל את הרעיון שההתנהגות )היסודהעובדתי( העוולתית )היסוד המשפטי( תרמה או גרמה לתוצאה.

בסימון נ' מנשה נפגעו אנשים בתאונה לפני חקיקת חוק הפלת"ד. בטנדר בעל ארגז פתוח נסעו שלושה אנשים. הטנדר הגיע לנקודה שבה היה צריך לפנות ימינה, והיה צריך לתמרן עבור הפניה. בשל

התמרון, הטנדר עומד באמצע הכביש. משאית מתנגשת בטנדר. חלק מהנוסעים נפצעו וחלק נהרגו.

אין ספק שנהג המשאית אחראי )הוא ראה את הטנדר, והיה צריךהאם נהג המשאית אחראי? מנסים לקשור את נהג הטנדר על מנת לחייב גם אותו באחריות.האם נהג הטנדר אחראי? להאט(.

נהג הטנדר לא היה מתמרן באופן בו הוא תימרן, האם היה ניתן למנוע את התאונה? זהו מבחןאילו האילמלא )הסיבה שאין בילתה(. התשובה לשאלה זו היא שלא היה ניתן למנוע את התאונה.

( האם1 )האם הנתבע יכול היה לצפות שאם לא יזהר עלול להיגרם נזק(. מתחלק ל: מבחן הצפיות ( האם ייתכן נזק כתוצאה מגורם זר מתערב. אם הגורם2עלול להיגרם נזק כתוצאה מהמעשה שלו.

הנוסף היה רשלן, אפשר לומר שנהג הטנדר יכול היה לצפות שמישהו נוסף יהיה רשלן. כלומר: באמצעות מבחן הצפיות, ניתן לומר שקיים קשר סיבתי משפטי )לא צריך לצפות כיצד ייגרם הנזק, אלא

רק את עובדת האפשרות שיגרם נזק(.

במועדון גדנ"ע בבית שאן אוחסנו רובים אשר שימשו לירי, 576/81ע"א פס"ד בן שמעון נ' ברדה, במסגרת פעילות המועדון. בסוף הפעילות היו נועלים את המועדון, והמדריך החזיק במפתחות.

המדריך הבחין שאחד החלונות פרוץ. הוא ניסה לסגור את הפתח באמצעות קרשים וחוטי תיל, וחשב שכך ימנע כניסה לא מורשית למועדון. התברר שהחסימה לא עזרה, והמועדון נפרץ. גם כלי הנשק לא

היו נעולים או קשורים.

פרצו למועדון, לקחו את הרובים והחליטו לירות על אחד מחבריהם במסגרת15שלושה נערים בני כמובןמי יכול להיקבע עובדתית ומשפטית כאחראי לפציעת הבחור?משחק. החבר נפצע קשה.

שהחברים )היורים( הם אחראים: הם הפרו את חובת הזהירות כלפי הפצוע. הקשר העובדתי: הירילכיוונו. הקשר המשפטי: בוודאי שיכלו לצפות את פגיעתו.

47

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

מצד שני, אין טעם לתבוע את הילד אשר ירה, כי אין לו כסף לשלם, וגם אם יפסוק בית המשפט שעליו לשלם פיצויים, יהיה עליו לעבוד שנים רבות על מנת שיוכל לשלם. במקרה כזה התובע סובל מכך

שהוא לא מקבל פיצויים, ולכן צריך לחפש גורמים בעלי "כיס עמוק". משתמשים במבחן הקשר הסיבתי על מנת להרחיב את מעגל הנתבעים. המדריך הוא עובד של משרד הביטחון )הכיס העמוק(. המטרה

היא להגיע דרך המדריך למשרד הביטחון.

מבחינה מסוימת, המדריך ניסה לסתום את הפתח. מצד שני, מכיוון שראה את הפתח, הוא היה מודע לפוטנציאל הנזק והאמצעי שנקט לא היה יעיל מספיק. האם ניתן לייחס לו אחריות בגין הפציעה? נכון

שהמדריך לא היה זהיר, אבל לא הפרת חובת הזהירות גרמה את הנזק, אלא מעשה הילדים, אשרניתק את הקשר בין הפרת החובה של המדריך לבין הנזק.

בית המשפט קבע: התנהגות הילדים ניתקה את הקשר בין חוסר הזהירות של המדריך לנזק )כמובמקרה של הרופא והחולה שנחשף לחומרים רעילים(.

הילד מערער לביהמ"ש העליון. ברק הופך את ההחלטה, מייחס למדריך אחריות על ידי כך שהואמשתמש בשלושה מבחנים חלופיים.

: האם המזיק היה צריך לצפות שלחוסר הזהירות שלו יצטרף חוסר זהירות של מבחן הצפיות.1גורם נוסף.

: ברגע שהמדריך אפשר את השימוש שלא כדין בנשק מבחן מתחם הסיכון )מבחן הסיכון(.2 )קיים חוק שמחייב אותו לדאוג שהנשק נעול(, אזי הנזק אירע בתוך מבחן הסיכון. אילו היה

נגנב רובה ומשמש למטרות רצח, זה לא במתחם הסיכון. – האם התערבותו של גורם זר שוללת מבחינת ההיגיון את קיומו של הקשר מבחן השכל הישר.3

הסיבתי.

ברק אומר ששלושת המבחנים מתקיימים, ובשביל להוכיח צריך רק מבחן אחד.

בית המשפט העליון פסק )מפי השופט ברק(: תנאי לאחריותו של המזיק הוא שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. יש צורך בהוכחת קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. מבחניו של הקשר הסיבתי מצויים בסעיף

הסיבה( לפקודת הנזיקין, הקובע כי אין להטיל אחריות על המזיק כאשר אשמו של אדם אחר היה "2)64" לנזק. המכרעת

המבחנים לקביעת "הסיבה המכרעת":

. מבחן הצפיות – על פי מבחן זה, הקשר הסיבתי מתקיים אם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות כי1 התרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות העניינים מתערב גורם זר, השאלה היא האם התערבותו

של אותו גורם זר היא בגדר הצפיות הסבירה.

. מבחן הסיכון – על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה2התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה עקב התערבותו של גורם זר.

. מבחן השכל הישר – על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים כאשר כל התכונות, המציינות את הרשלנות3 שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להיווצרות התוצאה המזיקה. במידה שהתערב גורם זר, השאלה היא האם

התערבות זו שוללת, מבחינת הגיון, את קיומו של הקש"ס.

הצפיות הנדרשת אינה צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע, אלא די בכך שהמזיק היה צריך לצפות את ההתערבות בקווים כלליים. האירועים הספציפיים, משחקי המלחמה, שהובילו לפגיעה בילד היו אומנם בלתי

, קרי משחקים בנשק, היה צפוי. לפיכך בעל המועדון נושא באחריות. )מתוך ספרסוג האירועצפויים, אבל "מחשבות"(.

רשלנות של גורם מתערב לא מנתקת את הקשר הסיבתי:

48

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

מורה וקבוצת תלמידים שיצאו לצפון. אחת התלמידות שנבהלה .402/75ע"פ פס"ד אלגביש נ' מ"י, מהטלטולים, החליטה לעבור לסירה אחרת. היא קפצה, טבעה ומתה. העמידו את המורה בעוולת גרם מוות ברשלנות. המורה טענה: התנהגות הילדה חתכה את הקשר הסיבתי. הילדה מתה כי היא קפצה

למים. עובדה: אף סירה לא טבעה.

על פי בית המשפט: התנהגותה של הילדה הייתה רשלנית, והמורה הייתה צריכה לצפות שלרשלנותשלה )נתנה להם לצאת עם סירות במזג אוויר סוער( תצטרף רשלנות של אחר.

התערבות של כוח עליון:

כמו רשלנות של קורבן, גם כוח עליון לא תמיד ינתק את הקשר הסיבתי.

במפעל באזור באר טוביה ארעה תקלה בשער חשמלי ובעלי:2757/93, ע"א ORSפס"ד שרון נ' המפעל הזמינו את החברה שמתחזקת שיבואו לתקן. מגיעים שני עובדים ומחליטים לפרק אותו

שעות, ופתאום פרץ רוח עז מעיף את השער על5ולהשעין אותו על הגדר. השער מונח על הגדר במשך אחד העובדים והוא נמחץ למוות )אין מחלוקת על כך שהרוח העזה שנשבה במהלך התאונה היא בין

הגורמים, ולולא הרוח לא הייתה מתרחשת תאונה(. האלמנה תובעת את המעביד.

המעביד טען שאכן יש חובת זהירות כלפי העובד, אבל קיים "גורם מתערב זר", פרץ רוח, וזהו "כוחעליון".

ביהמ"ש בדק שאלות בעניין פרץ הרוח – האם הוא בלתי צפוי? אילו באותו המקום מעולם לא הייתה כזו עוצמת רוח, אז לא ניתן לצפות דבר כזה ואז המעביד לא הפר חובת זהירות, כי ההפרה היא רק נגד

גורם צפוי. אולם אם ידוע שרוח כזו עלולה לנשוב באזור הזה, אז המעביד היה צריך לנקוט באמצעים על מנת למנוע את ההשלכות שעלולות לנבוע מהתפרצות של רוח שכזו. ולכן הוטלה עליו אחראיות

הרוח לא מנתקת את הקשר בין רשלנות המעביד לבין הנזק שנגרם לעובד. במקרה שכזה.

קיבל את טענת המעביד שיש כאן גורם מתערב זר, שמי הרג את העובד זה "כוח עליון",המחוזיבית המשפט (. לכן פטר המחוזי מאחריות בנזיקין את בעלי חברת1)64כלומר: "מקרה טבעי בלתי רגיל" על פי מובנו בסעיף

כוח האדם, ומכאן הערעור לעליון.

על פי ביתהאם קיימת לנתבעים טענת הגנה בדבר "כוח עליון"?ביהמ"ש העליון דן בשאלה המשפטית: המשפט העליון, המעביד )דרך העובד הבכיר( היה צריך לצפות שיהיה פרץ רוח, ולהניח את השער על הרצפה.

בפסק דין זה מזכירים פסק דין אחר )פרשת אמזלג(, שבו עובד נפגע מחלק של גג שהתפרק. בפרשה זו נקבע כי ( מתייחס ליסוד הקשר1)64 רישא לפקודה מתייחס ליסוד האשם וליסוד הקשר הסיבתי, בעוד ש-64סעיף

( במקרה בו ניתן לייחס לנתבע אשם, אשר בעטיו של מאורע1)64הסיבתי בלבד. לפי גישה זו תקום הגנה מכוח טבעי פוסק הקשר הסיבתי בין האשם לנזק.

פרשנות זו מעוררת קושי רב, משום שאם התרחש אירוע שאדם סביר לא יכול לצפות או למנוע את תוצאותיו, אזי אין כאן ניתוק הקשר, אלא מצב שבו הקשר לא קיים מלכתחילה. מכאן יוצא שהחלת ההגנה של "מקרה טבעי

בלתי רגיל" היא מיותרת בתביעות המבוססות על עוולת הרשלנות. מקומה הראוי של טענה ביחס לאיתני הטבעהוא במישור הקשר הסיבתי, המהווה את אחד מיסודות העוולה.

היה דיORSעל מנת לקבוע קשר סיבתי משפט יש לבדוק האם עוצמת הרוח היא כה חריגה ונדירה? בעניין בעוצמה פחותה בהרבה מזו שבפרשת אמזלג על מנת לגרום לתאונה. הייתה חשיבות רבה לדרך שבה הושען

השער על הגדר. האחראים להנחת השער היו צריכים לצפות, שאם יופעל כוח פיזי עליו, לרבות רוח הוא ייפול. מתקיימת ההנחה כי עקב הרשלנות בהנחת השער קרתה התאונה, והרוח העזה שנשבה ביום המקרה אינה

עובדת טבע שלא ניתן היה וצריך היה לצפותה.

הטענה בדבר "כוח עליון" נדחתה, והמשפט הוחזר למחוזי. )תמצית מספר "מחשבות"(

49

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

שיעורי בית )מהאתר( כיתן נ. וייס350/77סיבתיות משפטית אנא קראו: ע"א לאון נ. רינגר12/63עקרון הגולגולת הדקה אנא קראו: ד"נ קופ"ח נ. פתאח231/84, ע"א   נגר נ. וילנסקי285/86בנושא קשר סיבתי עובדתי: ע"א

50

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

לא נכחתי בשיעור.( 8 )שיעור 14.3.2011

כוח עליון יכול לנתק את הקשר אם הוא בלתי צפוי )כמו צונאמי(. העובדה כשלעצמה, שמדוברחזרה: בכוח עליון אין בה כדי לנתק את הקשר. צריך לבדוק האם היה צפוי.

מקרים שכן מנתקים את הקשר הסיבתי: לעיתים התנהגות הקורבן עצמו כל כך לא צפויה, ואז התנהגותו תגרום. התנהגות הקורבן עצמו.1

לניתוק הקשר. בפסק הדין בו הילדה קפצה לכנרת, התנהגות הקורבן הצטרפה לרשלנות המורה, ולכן התנהגותה לא ניתקה את הקשר הסיבתי. במקרה אחר, תלמיד שהורחק מבית הספר התאבד לאחר

מכן. ההורים טענו שהוא התאבד בעקבות ההרחקה, ולכן מדובר ברשלנות של בית הספר. בית המשפט קבע שההתנהגות שלו הייתה כל כך לא צפויה, כל כך לא מובנת וכל כך חריגה, שזה ניתק את

עזבון המנוח ויצמן נ' סלע – לא7021/99הקשר הסיבתי בין המחדל המקורי לתוצאה הסופית )ע"א בסילבוס(.

. תאונת דרכים בה נהרג התובע. בית המשפט אמר שהתנהגותו הייתה כל כך לא צפויהפס"ד גאבר ולא מובנת שהיא ניתקה את הקשר הסיבתי. מדובר בתאונה שאירעה באיזור גני התערוכה, בזמן שלא

היה רמזור, רק שלט שאמר שצריך להיזהר כשפונים שמאלה, צפונה לכיוון גני התערוכה. הגיעה משאית שרצתה לפנות צפונה בצומת, היא החלה לפנות צפונה, ואז הגיע רכב פרטי ובעצמו ניסה

לפנות צפונה לתוך המשאית. בית המשפט לא הבין כיצד נכנס הנהג דווקא בתוך משאית שאותה היה ניתן לראות מרחוק, בשעה שהכביש היה ריק. התנהגות הנהג במקרה זה ניתקה את הקשר הסיבתי.

ברגע הניתוק, הנפגע עצמו אחראי לתוצאה, ולא הצד השני שהתייחסו אליו כרשלני.

דוגמה לקשר. גורם זר מתערב )צד שלישי( המנתק את הקשר הסיבתי. פס"ד כיתן נ' וייס.2 סיבתי שנותק. שומר בסניף כיתן בבית שאן לקח בסוף המשמרת את אקדחו שניתן לו לצורך תפקידו,

ורצח באמצעותו את עורך הדין שלו, אשר טיפל בתביעת הנזיקין שבה נהרג בנו בתאונת דרכים)השומר חתם באמצעות עו"ד וייס על פשרה באמצעותה יקבל פיצויים על מות בנו(.

אלמנת עורך הדין מחליטה לתבוע את כיתן, משום שהתרשלה שסיפקה נשק לאדם הלא נכון ולא הקפידה על נהלי שמירה על הנשק )אין לה טעם לתבוע את היורה, משום שהוא אדם קשה יום המרצה

את עונשו בכלא(.

בית המשפט טען שלא הייתה מניעה להחזיק את הרוצח בתפקיד שומר ואין בכך התרשלות, אולם קיימת רשלנות בכך שלמרות שבסוף כל משמרת, כל שומר היה צריך להחזיר את הנשק לכיתן, הנשק

של אותו שומר לא הוחזר – לא הייתה הקפדה על נהלי הבטיחות. יתרה מכך: היה ידוע שאותו אדםלוקח לעיתים את הנשק שניתן לו הביתה. בית המשפט טען שבעניין זה, אין ספק שזוהי רשלנות.

שמגר אומר שהתנהגותו שלנשאלת השאלה: האם ניתן לייחס לכיתן קשר לרצח עורך הדין? השומר ניתקה את הקשר הסיבתי בין הרצח לבין רשלנות כיתן, משום שמדובר בהתנהגות מכוונת, חריגה. בהיותה -)התנהגות רצונית שהיא כל כך נדירה וכל כך בלתי צפויה )חורגת לגמרי ממתחם

הנורמטיביות(, לא ניתן היה לצפות אותה, ועובדה זו היא שמנתקת את הקש"ס בין הרשלנות לתוצאה.

אילו היה מתבטאת באיזו שהיא צורה כוונתו של השומר לרצוח את עורך הדין שלו, אזי היה ניתן להטיל אחריות, כי אז היה ניתן לומר שכיתן ברשלנותה איפשרה לו לבצע את זממו. זאת בהנחה שידעה על

התוכנית שלו )למשל: אם היה מספר, או שהיה מגיע אליהם מידע כלשהו בעניין(. מאחר והם לא ידעווזו התנהגות חריגה מאוד, אומר הנשיא שמגר שההתנהגות המכוונת פלילית הזו מנתקת את הקש"ס.

חייל שהיה טבח לקח מהבסיס בו שירת רימון יד וזרקפס"ד אביטן – דוגמה לקשר סיבתי שנותק. אותו לתוך דיסקוטק בנתניה. רבים נהרגו. תבעו את מדינת ישראל אשר נתנה לאותו חייל נגישות

למחסני נשק, ואיפשרו לו להוציא את רימון היד מהבסיס. גם כאן אמר בית המשפט שהתנהגותו של

51

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אביטן הייתה כל כך חריגה ובלתי צפויה שלא קיבלו את העובדה שצה"ל התרשל. עוד נאמר: התנהגותהטבח ניתקה את הקש"ס.

משרד הביטחון לא התרשל..1 גם אם נאמר שמשרד הבטחון אכן התרשל, עדיין אי אפשר היה לצפות את התנהגות אביטן,.2

ולכן היא ניתקה את הקש"ס לתוצאה.

דוגמה לרשלנות שבה הקשר הסיבתי לא נותק. בש השאיר מקרר בחצר ביתו. שני ילדיםפס"ד בש. ששיחקו נכנסו לתוכו ונחנקו. בית המשפט קבע: השארת המקרר בחצר הבית היא רשלנוץ. לרשלנותו

של בש הצטרפה רשלנות הילדים שנכנסו לתוכו, וכך: מאחר ולא ניתק הקש"ס, רשלנותם מצטרפתלרשלנותו. המשמעות: הרשלנות של בש, הוא ה"רשלן המקורי" – נשארת.

האחראי היחידי במקרה זה יהיה הרשלן הראשון, כי הקורבן לא יהיה אחראי. אילו היה עוד צד רשלן,היו שני אחראים לתוצאה.

הדבר שיש לצפות אותו זו התוצאה, ולא תהליך הגרימה.

עקרון ריחוק הנזקהאם יש חבות..1האם יש קשר סיבתי..2על איזה חלק מהנזק מפצים?.3

פס"ד אנגלי. אדם שנפגע פגיעת ראש בתאונת דרכים. כתוצאה מפגיעת הראש חל אצלו שינוי באישיות, הוא הפך אלים, ביצע אונס ונשלח לבית סוהר. הוא תבע פיצויים על פגיעת הראש שלו, ועל

כך שריצה שלוש שנות מאסר.

בית המשפט קיבל את התביעה שלו, ואמר שאותו נהג שהפר את חובת הזהירות, פגע בו, וגרם לפגיעת הראש שבעקבותיה הוא אנס וישב בכלא. כאשר התקבלו הפיצויים לנאשם מאותו הנהג, קורבנות האונס תבעו את האנס על הנזק שנגרם להם, והוא תבע שוב את הנהג שפגע בו – עבור

הפיצויים שעליו לשלם לקורבנות האונס. כאן, אמר בית המשפט, עובר הגבול. על הנהג הפוגע אין חובת פיצויים לנשים שנאנסו. בית המשפט אמר, שאילו אחת הנאנסות הייתה נכנסת להריון, מי היה

משלם לה מזונות? גם כאן ידרשו את המזונות מהנהג הפוגע? זה לא הגיוני ולכן בית המשפט עוצרבנקודה זו.

הובאה על ידי אימה למרפאת שיניים5ילדה בת . 935/95פס"ד רביד משה נ. קליפורד, ע"א באשקלון. רופא השיניים שהיה שם היה ד"ר קליפורד, מתנדב אנגלי שהגיע ארצה במסגרת פרוייקט שבו רופאי שיניים והתנדבו לעבוד בפריפריה. נתנו לו את הציוד באמצעותו הוא יוכל לטפל באנשים.

הוא איבחן את הבעיה אצל הילדה והתחיל לטפל: קודם כל הוא נתן לה זריקת הרדמה מקומית, שאותה נהוג לתת בשתי דרכים: ישנם שני סוגים של מזרקים: מזרק שואב ומזרק רגיל: מזרק רגיל הוא בעל מחט דקה ואיתו יכול הרופא להזריק את חומר ההרדמה. מזרק שואב הוא מזרק שמאפשר לרופא

לדעת, טרם ההזרקה, אם הוא נמצא בתוך כלי דם )ע"י שאיבה – אם יוצא דם, סימן שהמחט נמצאת בתוך כלי דם וצריך לחפש מקום אחר(. ד"ר קליפורד קיבל מזרקים רגילים בלבד. הוא הזריק לה את

החומר המרדים. הילדה נכנסה לטשטוש ואובדן עשתונות, ברחה מהחדר ואח"כ איבדה את ההכרה,אושפזה ונגרם לה נזק כבד.

הילדה תבעה את קליפורד בטענה שהתרשל. בית המשפט בדק האם הנזק הוא הפרת חובת זהירות.שתי השאלות שנשאלו:

52

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

האם קיימת הפרת חובה? כלומר: האם שימוש במזרק רגיל ולא במזרק שואב – האם זו הפרת.1חובת הזהירות?

האם הנזק הוא תוצאה של הפרת החובה? צריך לבדוק את הקשר הסיבתי ואת מבחן הצפיות..2האם ניתן לצפות את הקשר?

נאמר, לצורך הדיון, שהרופא אכן התרשל. האם יכול היה לצפות שכתוצאה מהתנהגותו יגרם הנזק הזה? לא, הוא לא יכול היה לצפות, כי בספרות הרפואית לא היה אפילו מקרה אחד כזה – התגובה

דקות. בשום5הקיצונית ביותר המפורטות בספרות הרפואית היא תחושת טשטוש שנעלמת אחרי מקום לא הייתה מתוארת תגובה כה קיצונית!

כלומר: ניתן לומר שהתשובה של מבחן הצפיות תהיה שלא ניתן לצפות את הנזק, ומכיוון שכך – לאניתן להטיל את האחריות.

דקות זה נזק גוף, והוא5נבדוק כיוון אחר – הרי צריך לצפות את סוג הנזק – נגרם נזק גוף. טשטוש של כן נרשם בספרות, אבל במקרה הזה בגלל היקף הנזק, זה נחשב לבלתי צפוי, ולכן הרופא לא אחראי

לתוצאה. בית משפט מחוזי בבאר שבע דחה את תביעת הילדה – הילדה ערערה. בית המשפט העליוןדחה את התביעה )דעת הרוב(. דעות בית המשפט:

דעה אחת: אין הפרת חובת זהירות. שימוש במזרק רגיל לא מהווה הפרה כי השימוש הוא מקובל.

דעה שניה: גם אם הופרה חובת הזהירות, הרי שהנזק היה בלתי צפוי ולכן אי אפשר להטיל אחריות.

דעת המיעוט של בייניש: היה עליו להשתמש במזרק שואב. זהו נזק גוף שהתפתח ונגרם בעקבותיו נזקמוחי שניתן היה לצפותו, כי גם טשטוש הוא נזק מוחי. לכן ניתן להטיל אחריות.

אמה של הילדה ביקשה דיון נוסף בהרכב מורחב. בדיון הנוסף קיבלו את תביעת הילדה:

דעת המיעוט של השופט אנגלרד: אין לקבל את התביעה בגלל שזהו סוג של נזק שאי אפשר לצפות אותו, ואין הצדקה להטיל אחריות – הרופא לא יכול היה לדעת שזה נזק שיכול היה להיגרם, כי אז יש

להפוך את הרפואה לאחריות מוחלטת כמו בפלת"ד. כל עוד ממשיכים בתפיסה של אחריות כתוצאהמאשם, אי אפשר להטיל אחריות כתוצאה מאשם על הרופא.

דעת הרוב: השימוש במזרק רגיל במקום במזרק שואב = הפרת חובת הזהירות, החומר שעל האריזה שלו היה כתוב שמומלץ להשתמש במזרק שואב, זהו החומר בו השתמש ולכן היה עליו להשתמש

במזרק שואב. כלומר שהשלב הראשון, הוא הפרת חובת הזהירות, קיים. עוברים לשלב הבא הוא שלב הקשר הסיבתי. בחומר המוזרק יש חומר המרחיב את כלי הדם. חומר ההרדמה זרם הפוך, לכיוון המוח

וגרם את הנזק.

בית המשפט טען, שתהליך הגרימה )בו החומר זרם בכיוון הלא נכון(, הוא לא משהו שהרופא היה צריך לצפות, אלא היה צריך לצפות את התוצאה. בית המשפט בדק האם הרופא יכול היה לצפות את

התוצאה של נזק מוחי, מאחר וטשטוש הוא סוג של נזק מוחי, אז אפשר היה לצפות.

כלומר: שהרופא היה צריך לצפות את סוג הנזק, ומה לגבי ההיקף? אומרים שהמזיק צריך לצפות רק את סוג הנזק ולא את היקפו, ולכן ההיקף לא מנתק או שולל את הקשר הסיבתי. בית המשפט שלל את

המסקנה שהרופא לא אחראי וקבע שהוא כן – תקפו את ההחלטה בטענה שהיקף הנזק הוא כה גדול שהוא כן מנתק את הקשר הסיבתי, אבל כנראה שמטרת בית המשפט העליון הייתה פיזור הנזק, עלמנת שניתן יהיה לפצות את הילדה. בנוסף, בית המשפט העליון השתמש בעיקרון הגולגולת הדקה.

53

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

עקרון הגולגולת הדקה יש אנשים שהגולגולת שלהם עבה או דקה יותר מהממוצע. קורבן נזיקין שגולגלתו דקה יותר ולכן הנזק שנגרם לו גדול יותר, האם בשל כך הניזוק לא יהיה זכאי לפיצויים? בית המשפט אומר שלא. גם קורבן

שהגולגולת שלו דקה ולכן נזקו גדול יותר, המעוול צריך לפצות אותו על פי נזקו – מקבלים את הניזוקכמו שהוא.

בחזרה לעניין קליפורד: הילדה הייתה רגישה יותר מהרגיל ולכן הרופא לא יכול היה להגיד שלא יפצה אותה על מלוא הנזק, אלא רק על נזק של קורבן רגיל – אין דבר כזה, בדיוק כמו שקורבן לא יכול לתבוע

על כך שגולגלתו עבה יותר ולכן ניזקו קטן יותר מהפיצוי שהוא דורש.

פס"ד רינגר. נפצע בתאונת דרכים לפני חוק הפלת"ד. קיבל מכה בגב שעוררה אצלו סרטן מאוד נדיר )מתפתח אחד למיליון( רינגר תבע את הנהג שפגע בו בגין נזק הסרטן. הנהג טען שהוא לא אשם, כי

נתן לו מכה בגב ותו לא. גם בערכאה הראשונה וגם בערעור נקבע כי הנהג אחראי לסרטן בגללרק . ואולם, עקרון הגולגולת הדקה מתייחס לנזק שנגרם משוםעקרון הגולגולת הדקהשחל כאן

ש"הגולגולת היא דקה" ביחס לרגיל, וכאן מדובר על נזק שניוני – נזק נוסף. למעשה, פסק הדין הזה מרחיב את עקרון הגולגולת הדקה, וקובע: המזיק אחראי לא רק על הנזק הנגרם אלא גם על הנזק

השניוני, הנוסף. נקבע שהפוגע היה צריך לצפות גם מוות, ולכן אין ספק שהיה צריך לצפות כל דברשהוא פחות ממוות.

מדובר כאן שוב על הנקודה שמעוול צריך לקבל את הניזוק כמו שהוא – שלא תתקבל טענה שרגישותהקורבן היא שגרמה לנזק.

יש להבחין בין עקרון הגולגולת הדקה ובין מצב קיים:

אם יש אדם שהוא כבר פגוע, למשל: חולה במחלה מסויימת, והמעוול החמיר לו את המחלה – המעוול אצבעות, המעוול יהיה אחראי רק3לא יהיה אחראי על הכל, אלא רק על ההחמרה. אם אדם הוא בעל

אצבעות, המעוול אחראי רק על3לפגיעה באותן שלוש אצבעות. אם בעקבות עוולה נכרתו אותן תוצאת העוולה, ושתי האצבעות שלא היו שם גם קודם, אינן קשורות לעניין.

מצד שני, אם מדובר באדם בעל רגישות חמורה, שחמש אצבעותיו נקטעו במצב שאצל אדם אחר, בריא, התוצאה הייתה שריטות קלות והחלמה מהירה – האחריות של המעוול היא על הכריתה, וגם אם

יש נזק נוסף, שניוני: גם הוא באחריות המעוול.

)כמו במקרה קליפורד. היה לילדה נזק ראשוני במרפאה, וזה התפתח לנזק שניוני – הפגיעה במוח(.

המשך - ריחוק הנזקהאם קיימת חבות?.1האם הופרה החובה? )האם קיים קשר סיבתי(..2איזה חלק בנזק הוא בר פיצוי?.3

אם הנזק רחוק מידי הוא לא בר פיצוי – בודקים את מבחן הצפיות כי הוא מיישם שיקולי מדיניות.

. בחור שנתקל במצבה בבת ים, נפל ונחבל ביד ולא מיהר לתבוע. בחורף, כאשרפס"ד מגורי בת ים ביקש לחמם את הבית, עלה לארובה שנסתמה ורצה להוציא משם ענף שסתם אותה. הכאב בידו,

כתוצאה מהנפילה מנע ממנו להגיע לענף והוא איבד שליטה ונפל. הוא תבע אבל בית המשפט דחהאת התביעה. הנזק הנוסף במקרה הזה הוא רחוק מידי, ואין אחריות בגין החבלה.

לדוגמה: אם אדם נוסע בבוקר לראיון עבודה, ומישהו דופק לו את האוטו והם מחליפים פרטים. הוא מגיע לראיון, אבל בגלל שאיחר הוא לא מתקבל, ומפסיד את העבודה שרצה. כאשר הוא תובע את

54

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

בעל הרכב, הוא מכניס גם את העניין של אובדן הסיכוי להתקבל לעבודה – גם זה נזק רחוק מידי ולאיתקבל כחלק מהתביעה.

לעומת זאת, ישנם מצבים שכתוצאה משיקולי מדיניות, בית המשפט יחליט כן לפצות ולא יראה את הנזק כרחוק מידי. דוגמה: פס"ד אנגלי – בחורה שחזרה הביתה וראתה את ביתה עולה באש כתוצאה

מהתרשלות של טכנאים. בעקבות כך נכנסה לדיכאון. בית המשפט הכיר בדיכאון כנזק שנבע ממהשראתה, וקיבל את התביעה לפיצויים.

דוגמאות נוספות לריחוק הנזק:

בחורה שנפגעה בתאונת דרכי, ונגרם לה נזק לא רציני במיוחד מבחינה גופנית אבל היא נכנסה לדיכאון וניסתה להתאבד. הניסיון לא הצליח והיא נותרה משותקת מהצוואר ומטה. בית

המשפט קבע שגם ניסיון ההתאבדות יש לראות בו תוצאה של תאונת הדרכים. שיקולי צפיות בפלת"ד לא קיימים, רק מתחם הסיכון ואז צריך לראות אם ניסיון ההתאבדות הוא חלק

מהסיכון של תאונת דרכים. בית המשפט קבע שכן.באנגליה, אדם שנפגע בתאונת דרכים סבל כתוצאה מהתאונה שינוי באישיות. במסגרת השינוי

הוא התגרש והרכוש חולק לו ולאשתו. הוא תבע מהנהג שאחראי לתאונה שיפצה אותו על מחצית הרכוש שהוא איבד בגירושין. נראה שאין הצדקה להעניק פיצויים על גירושין שהם

תוצאה משינוי אישיות שנבע מתאונת הדרכים, מה גם שזה פותח פתח לעוד המון תביעותדומות.

קשר סיבתי עובדתי קשר פיזי. בודק את השתלשלות העניינים מבחינת מה קרה בפועל, לא את הצד המשפטי בין הסיבה

לתוצאה, אלא את הקשר הפיזי, הטכני. רק אחרי שמגיעים למסקנה שאכן יש קשר סיבתי עובדתי,עוברים לקשר הסיבתי המשפטי.

בודקים את הקשר הסיבתי עובדתי לפי מבחן האלמלא, מבחן הסיבה שאין בילתה: האם אלמלאהדבר הייתה מתממשת התוצאה, והיה נגרם הנזק.

דוגמה: לא תמיד קל לזהות את הקשר הסיבתי העובדתי.

שני ציידים ירו לעבר ציפור. מהצד עמד צייד שלישי ונפגע עקב ירי של אחד מן הציידים, לא ידעו מאיזה רובה נגרם הנזק, ואי אפשר להוכיח בבדיקה בליסטית מאיזה רובה יצא הקליע, ואז בעצם נוצר מצב

שבו הניזוק לא יכול להוכיח את הקשר הסיבתי עובדתי לנזק שנגרם לו. על פניו יש לדחות את התביעה, ואולם דחיית התביעה תביא למצב שבו נגרם לנפגע אי צדק. החוטא יצא נשכר והקורבן נותר ללא

פיצוי.

מכיוון שאין אחראיות קולקטיבית בנזיקין, יש לקשור מישהו עם הנזק שאירע. לא ניתן לקחת קבוצה של אנשים ולהגיד להם שבגלל שהם חלק מן הקבוצה יש להטיל עליהם אחריות. יש להטיל אחריות על

מכוניות. יום אחד הגעתי25אדם ספציפי )דוגמה: במגרש החניה של המכללה יש מקום רק ל- הוא זה שפגע במכונית, אך לא ניתן להטיל25למכוניתי וראיתי שמישהו פגע בה. ברור שאחד מתוך ה-

אחריות קולקטיבית(.

נניח שקיים בית ג' הנמצא בין שני בתים: בית א' ובית ב'. שני הבתים א' ו-ב' נשרפו ואז גם ג' נשרף. ג' תובע את א', אבל א' טוען "אני לא הסיבה שאין בילתה", היות והבית היה נשרף כך או כך בגלל ב'. ב'

עונה באותה הצורה.

55

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

סיפור הבתים שונה מסיפור הציידים, כי שני הבתים הם האחראים לכך שהבית נשרף. בסיפור הבתים ברור שמהבתים יצאה אש ואפשר לבדוק שאומנם משני הבתים יצאה אש, אבל ניתן גם לבדוק מי

מהם הוא הסיבה העיקרית ואז ניתן להטיל עליו אחריות. ניתן להטיל אחריות על א', על ב' או עלשניהם יחד.

במקרה הציידים, הנפגע לא יכול היה להוכיח מאיפה ירו עליו. הדבר היחידי שהוא יכול להוכיח הוא, אשר מתבטא ביכולתו המוגבלת להוכיח מי אשם )לא רק נזקלנזק ראייתי,שרשלנותם הם גרמו לו

גופני(.

שמי שגורם לנזק ראייתי, נהפוך לגביו את נטל ההוכחה – הציידים היוריםבית המשפט אומר, צריכים להוכיח שהם אינם אשמים.

כמו שהצייד לא יכול להוכיח מי ירה את הירייה הפוגעת, כך גם הם לא יכולים להוכיח את זה שהם לא אחראים. )זאת בניגוד לדוגמה של מגרש המכוניות – אף אחד חוץ מהנהג שפגע וגרם לנזק פיזי, אף

אחד לא גרם לנזק ראייתי(.

אם מטילים על הציידים את הנטל לשלול את האחריות, והם לא מצליחים לשלול, אז שניהם אחראים, שניהם רשלנים, שניהם גרמו לו לנזק הראייתי. כאשר מטילים על שניהם אחריות לפצות את הצייד

השלישי, ולא ניתן לקבוע מי אחראי ומי לא, אז כל אחד מהם משלם חמישים אחוז מן הפיצויים, לפחות % אי צדק והקורבן עשו איתו50יוצרים חמישים אחוז נזק מהצד של הפוגעים. מבחינת המעוולים נגרם

% צדק.100

בי"ח כרמל נ. עדן מלול.4693/05אנא קראו למחר את תמצית ד"נ

, כשהיא סובלת משיתוק מוחין ומפיגור שכלי. בתביעת נזיקין שהוגשה כנגד בית1992עדן מלול נולדה בשנת החולים וקופת החולים, קבע בית המשפט המחוזי כי המחלה יכולה הייתה להיגרם משני גורמים אפשריים – עצם הפגות מחד, והתרשלות בשל עיכוב בהבאת האישה לניתוח קיסרי מאידך. בשאלה כיצד להתמודד עם העמימות

הסיבתית, קבע בית המשפט העליון הלכה לפיה ניתן בתנאים מסוימים לחרוג מכלל מאזן ההסתברויות, כאשר התוצאה הרגילה מובילה לאי-צדק. במקרה כזה, כך נפסק, בית המשפט יפצה את הניזוק בשיעור חלקי, בהתאם

למידת ההסתברות שבה הוכחה גרימת הנזק. מכאן העתירה לקיום דיון נוסף.

ככלל, אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיות עמומה. הוחלט ברוב דעות כי ההחלטה: - בטל; אם כי מבחינה מעשית, לא ייתבעו המשיבים להחזיר לעותרים את7375/02פסק-הדין שניתן בע"א

הפיצויים ששולמו, ולא יהיו זכאים לתשלומים נוספים.

המשנה לנשיאה א' ריבלין: . נקודת המוצא הינה שהדרך הרגילה להוכחת תביעה בנזיקין היא הוכחת יסודות העוולה על פי מאזן1

ההסתברויות, כך שכאשר עולה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה, זוכה הוא בפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לו,וכאשר אינו מצליח התובע להוכיח את תביעתו במאזן ההסתברות, אין הוא זוכה בפיצוי כלשהו.

. ברוב המקרים, מדובר בכלל ראוי, מוצדק ויעיל. התוצאה הבינארית של "הכל או כלום", מתיישבת היטב עם2 הדין המהותי ועם שיקולים של הוגנות ויעילות. עם זאת, במשך השנים הכירה הפסיקה בישראל בחריגים לכלל

זה, מתוך התפיסה כי במצבים מסוימים של 'עמימות סיבתית' הכלל הרגיל אינו נותן מענה הולם.

. למעשה, ללא מבחן תוחם ראוי, המרת הכלל המסורתי של 'מאזן ההסתברויות' בכלל של 'פיצוי לפי3 הסתברות', עשויה להוביל לפריצת גבולות בעייתית ביותר. בדיון נוסף זה נדרשת יצירת דרך התמודדות אחידה

ועקבית עם מקרים של 'עמימות הסיבתית'. הדיון מתמקד בבחינת האפשרות לפסיקת 'פיצוי לפי הסתברות'בדיני הנזיקין כאשר קיימת אי-ודאות לגבי עצם קיומו של קשר סיבתי.

. למעשה, לא כל מקרה של עמימות סיבתית מצדיק חריגה מכלל מאזן ההסתברויות, ואין לפרוץ את גבולותיו4 של כלל זה. ניתן למצוא מענה לסוגית השימוש ב'פיצוי לפי הסתברות' במקרים של 'עמימות סיבתית' באמצעות

"מבחן ההטיה הנשנית" - כחריג מוגדר ומתוחם.

56

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

. מבחן זה מכוון למקרים בהם מזיק יוצר סיכון חוזר ונשנה כלפי קבוצה של אנשים, אולם לא ניתן לדעת אצל מי5 מהם הסיכון התממש בפועל )כלומר, מתקיימת 'הטיה עקבית' המתקבלת מיישומו של כלל מאזן ההסתברויות

( סיכון3( קבוצת ניזוקים; )2( מזיק; )1 יסודות: )4על המקרים המשתייכים לקבוצה(. למעשה, מורכב מבחן זה מ-( הטיה עקבית בהחלת כלל מאזן ההסתברויות. 4חוזר ומשותף; )

. מבחן זה עשוי להמיר את הדוקטרינות השונות הקיימות בפסיקה במבחן אחיד. למעשה, המבחן המוצע מהווה6 מעצור מפני פריצת גבולותיה של דוקטרינת הפיצוי לפי הסתברות אל מעבר למקרים המובהקים שבהם היא

ראויה, ויוצר סייגים מוגדרים לאחריות המוטלת על המזיק, ללא הזדקקות לבחינה האם שיעור ההסתברות הקיים"אינו זניח".

. יצויין כי יש להחיל פתרון של 'פיצוי לפי הסתברות', לפי מבחן 'ההטיה הנשנית', גם לטובת נתבעים )כך שאלה7 יוכלו לטעון להפחתת הפיצוי בהיעדר ועדות מלאה, גם אם הוכיח התובע את תביעתו במאזן ההסתברויות מעבר

(. 50%ל-

. יצויין שימוש ב'מבחן ההטיה הנשנית' מאפשר מתן לגיטימציה לעשיית שימוש בראיות סטטיסטיות לצורך8בירור התביעה – ובלבד שהראיות רלבנטיות ומהימנות.

. בענייננו, התשתית הראייתית הנוכחית בתיק אינה מספקת לעניין מבחן ההטיה הנשנית, ואינה מאפשרת9 להכריע באופן פרטני בשאלה של פיצוי לפי הסתברות. עם זאת, בנסיבות אלה, מאחר שרק בדיון הנוסף

התבררה הסוגיה המשפטית, אין להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי - ויש להותיר בידי המשיבים אתהכספים ששולמו להם.

)מתוך תקציר בתקדין(.

57

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(9 )שיעור 15.3.2011

לסיכום שיעור קודם:

.כל תובע שרוצה להצליח בתביעתו, חייב להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתנהגות לתוצאה ,מבחנים. אם יש קשר סיבתי עובדתי, בודקים את המשפטי.3לקשר הסיבתי המשפטי המבחן העיקרי של הקשר הסיבתי העובדתי: מבחן האילמלא: האם התוצאה היתה נגרמת גם

אלמלא הנתבע היה מתנהג כפי שנהג.

במצבים רגילים, די להוכיח קיום או אי קיום קשר סיבתי. במצבים רגילים אנו נמצאים בשרשרת בעלת שתי חוליות בלבד: סיבה ותוצאה, אבל לעיתים יש שרשרת מורכבת יותר, או תוצאה בלי סיבה, או

סיבתיות עמומה.סיבה שלא ברור לאיזה תוצאה הביאה, זוהי

סיבתיות עמומהמצב שמחולק למספר מצבי משנה:

בוצעה עוולה, אבל לא ידוע מי המעוול. לתובע אין נתבע שממנו הוא יכוללא ידוע מי המזיק..1להיפרע.

דוגמה: זיהום אוויר בחיפה.קשה לניזוק להוכיח שהנזק נגרם כתוצאה מהתנהגות המזיק..2 קשה להוכיח האם אדם מסוים שייך לקבוצה שהיו חולים בכל מקרה בסרטן, או שייך לקבוצה

שחלתה כתוצאה מזיהום האוויר. דוגמה: פס"ד נגר נ' וילנסקי.לא ידוע איזה חלק מהנזק נגרם על ידי עוולה..3

נגר מגיע לביה"ח לצורך ניתוח התוספתן )באותו זמן בהרדמה מלאה(.נגר נגד וילנסקי., 285/86ע"א על מנת להכין את המטופל לניתוח יש לחברו לעירוי. בעת הכנסת העירוי, כיסוי הפלסטיק של הוונפלון )המחט( נכנס לדמו של נגר. הרופאים מחליטים שקיימת עדיפות לכריתת התוספתן, לפני שמחפשים את כיסוי הפלסטיק. אחרי שהניתוח עבר בהצלחה, הם מוצאים את הפלסטיק בבית החזה ומוציאים

אותו תוך השארת צלקת. הנזק הוא נזק פלסטי בלבד. מאחר ונגר חלש מבחינה נפשית הוא איבד אתכושר העבודה שלו לחלוטין והוא תובע את ביה"ח בגין הנזק שנגרם.

נגר צריך להוכיח שכתוצאה מרשלנות של הרופא הוא איבד את כושר העבודה שלו, הוא לא מסוגל להוכיח זאת: הוא לא יודע איזה חלק גרם לו לאבד את כושר העבודה שלו. בשל רשלנות המזיק נמנעה מהניזוק האפשרות להוכיח איזה חלק מהנזק נגרם לפני המעשה הרשלני ואיזה חלק התגבש בעקבותיו

ולכן נטל ההוכחה הוא על המזיק להוכיח את חלקו בנזק הסופי. הוטלה על הרופאים האחריות והםצריכים לפצות אותו במאה אחוז על הנזק שנגרם.

, החליטה האישה לעשות ניתוח להוצאת אבנים מכיס המרה. באותה תקופה היובפס"ד קורנץ 50 ל-1מבצעים את הניתוח בכיס המרה בהרדמה מלאה. כאשר אדם נכנס לניתוח, יש סיכוי של

)מספרים לא100 ל-1לפתח קריש דם. לכן נותנים למטופלים תרופה לדילול הדם, ואז הסיכוי יורד ל- מדויקים, רק כדי להדגים את הנושא של הקשר הסיבתי(. התרופה ניתנה לגב' קורנץ, והניתוח עבר

בהצלחה, ומאוחר יותר נוצר קריש דם והיא הפכה לצמח.

המשפחה תובעת בגין רשלנות רפואית. יוכלו להיפרע אם יוכיחו שמשהו בפרוצדורה היה לא תקין )הפסיקו לה את התרופה לפני הזמן או לא הקימו אותה מהמיטה בזמן(, אולם גם אם היא תצליח

להוכיח שבית החולים התרשל, היא עדיין תתקשה להוכיח את הקשר הסיבתי, כי גם מי שמקבל את . צריך עוד להוכיח שהיא נמצאת בקבוצה שלא1/100התרופה עלול לפתח את קריש הדם בסיכוי של

הייתה מפתחת קריש דם בכל מקרה.

מה עושים? אפשר לדחות את התביעה )כי לא ניתן להוכיח שהיא אינה שייכת לקבוצה בעלת סיכון לקריש דם מלכתחילה(, או להעביר את נטל ההוכחה לבית החולים. שתי האפשרויות הן אפשרויות

58

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

שיש בהן חוסר צדק. העברת נטל ההוכחה לבית החולים עלולה לגרום לרפואה מתגוננת = הרתעת הפתרון הוא פיצויים יחסיים על פייתר. יש כאן מצב של "הכל או לא כלום" )תלוי מי יצליח להוכיח(.

.הסיבתיות היחסית

אחוז, יקבל הכל. אולם אם יצליח להוכיח ברמה51אם יצליח התובע להוכיח ברמה של מעל נמוכה יותר, יש נסיבות שבהן זה מוצדק להעניק פיצויים על פי שיעור ההוכחה.

בפס"ד קורנץ דחו את התביעה, ולכן משפחתה לא קיבלה פיצויים כלל.

. דרוזי שהיה סוחר סמים,פס"ד אבו סעדהדוגמה אחרת שבה נפסקו פיצויים על פי סיבתיות יחסית: והיה עציר במתקן "קישון" במפרץ חיפה. כאשר היה סעדה במתקן הוא ניסה להתאבד. תפסו אותו

והצילו אותו, ולכן הכניסו אותו לתא תחת השגחה. הבידוד הכניס אותו ללחץ, והוא טען שהוא חוזר בו מההתאבדות. עצירים אחרים אמרו שייקחו אותם להשגחה, והוא צורף לתא שבו היו עוד דרוזים. אבו

סעדה קיבל את המיטה העליונה, וניסה שוב להתאבד בקפיצת ראש. הוא קיבל מכה חזקה בראש. הוא סיפר סיפור שלא נשמע הגיוני, וביקש רופא. הרופא לא הצליח לאבחן, ולכן שלחו אותו לרמב"ם. גם

ברמב"ם לא הצליחו לאבחן מה קרה לו על סמך סיפורו, ובהמשך בגלל המכה, הוא השתתק מהצווארומטה.

אחוז. אם הופכים את נטל ההוכחה,51האסיר לא יכול היה להוכיח את התביעה ברמה של מעל מגיעים שוב ל"הכל או לא כלום", ולכן בית המשפט העליון החליט לתת פיצוי יחסי בהתאם לסיבתיות

היחסית. על פי בית המשפט זוהי עשיית צדק גם מבחינת הנתבע וגם מבחינת התובע.

דוגמה נוספת לסיבתיות יחסית:

ילד קופץ מעץ ונפגע ברגלו. ההורים שלו לוקחים אותו לחדר מיון. בחדר מיון חובשים. פס"ד הודסון. 1 אותו, ומאוחר יותר מתפתחת אצלו בעיה בירך. הילד תובע את בית החולים שהיה צריך לזהות את הבעיה בירך בביקור הראשון. ההגנה של בית החולים, שמבחינה סטטיסטית גם אם היו מזהים את

מקרים מחלימים מהפציעה הזו.4 מתוך 1הבעיה, רק

אחוז.51בשיטת הכל או לא כלום, הילד לא יוכל להוכיח מעל

הוכחה רשלנות הנתבעים אבל לא הוכח הקשר הסיבתי. לכן יש להפוך את נטל ההוכחה, אבל כמו שהילד לא היה שייך לקבוצה של המחלימים, והילד51מקודם, בית החולים לא יכול היה להוכיח מעל

זכה בפיצויים מלאים. בערכאה הראשונה הועבר הנטל אל בית החולים, בית החולים לא הצליח פיצוי. בית החולים מערער, ובבית המשפט לערעורים מחליטים שהתפיסה100%להוכיח והילד מקבל

": התובע צריך להוכיחאובדן סיכויי החלמהשל "הכל או לא כלום" לא צודקת ומאמצים תפיסה של " להחלים, ואז הוא לא צריך להוכיח שהוא כלול25% שהוא איבד את הסיכוי של ה-51%ברמה של

בקבוצת המחלימים, כלומר: הוא לא חייב להוכיח שהוא יכול היה להחלים, אלא להוכיח שהוא הפסיד להחלים, אז יקבל פיצויים25%את הסיכוי שהיה לו להחלים. אם יוכיח שהפסיד את הסיכוי של ה-

(.25%בגובה שיעור הסיכוי )

,51%בית הלורדים פסלו את התפיסות של שתי הערכאות: אם התובע לא מצליח להוכיח ברמה של שנה.20אז התביעה תדחה. על פי האנגלים, שיטת "הכל או לא כלום" היא השיטה השלטת, כבר מעל

אדם חלה בסרטן. הרופא הראשון לא איבחן. הרופא השני איבחן, ואמר שאילו. פס"ד הרשקוביץ. 2 שנים לחיות. הרשלנות של הרופא הראשון שלל את הסיכוי3היה מגלה את המחלה בזמן, היו לו עוד

שנים )אין כאן סיכויי החלמה(.3התיאורטי לחיות עוד

פאתח עשה ניתוח באוזן, ותוך כדי פגעו לו בעצב של הלחי. כתוצאה נגרם לו שיתוק. פס"ד פאתח. 3 של הלחי. הוא תובע את בית החולים. קופת החולים מתגוננת ואומרת שהנזק אינו ניתן למניעה. מדובר

בסיבוך שאינו מוכר בספרות.

59

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

שעות אפשר היה להציל את העצב. פאתח רוצה24אומר פאתח, שאם היו מזהים את הפגיעה תוך פיצויים על כך שהנזק לא תוקן בזמן, ולא על הפגיעה עצמה. אומרת קופ"ח: גם אם היינו מזהים את

הפגיעה, לא בטוח שהיה אפשר לתקן.

העניין הוא שבפס"ד זה לא היו נתונים סטטיסטיים. בית המשפט החליט בכל זאת ליישם את רעיון ולכן נתן לו30%הסיבתיות היחסית: האחוז שלדעת בית המשפט היה לפאתח לתקן את הנזק הוא

.30%פיצויים בשיעור של

דוגמה נוספת לסיבתיות עמומה:

עד40. התרופה נכנסה לשימוש בשנות ה-DESיש תרופה נגד הפלה ספונטנית שהומצאה בארה"ב . הנשים לא הפילו, אבל בנותיהן קיבלו סרטן הרחם עם גיל הבגרות, ולכן הבנות50תחילת שנות ה-

החליטו לתבוע את יצרני התרופות. הקושי בהוכחת הקשר הסיבתי: האמהות או שלא ידעו, או שלאזכרו מי ייצר את הבריאות. הפתרון: חלוקת השוק.

משוק התרופה ישלם40%כל יצרן אחראי לתת פיצוי לפי החלק היחסי של היצרן בשוק. יצרן ששלט ב- מהנזק. )נכון שאין אחריות קולקטיבית: אני לא יכול לתבוע את כל המגרש בגלל שהמכונית שלי40%

נדפקה... אבל במקרה הזה כל היצרנים היו רשלנים(.

אולם, אם היצרן יוכיח שלא התרופה שלו היא זו שגרמה לנזק, הוא יהיה פטור )וכמובן שאי אפשרלהוכיח, כי התובעות בעצמן לא יודעות מי היה היצרן(.

כאשר מדברים על הקשר הסיבתי העובדתי צריך להוכיח את הקשר בין המעשה או המחדל לבין התוצאה. במצבים של סיבתיות עמומה, צריך לבדוק האם הפתרון הוא: "הכל או לא כלום". )אפשר

דרך השארת נטל ההוכחה על התובע, או היפוך נטל ההוכחה(. בית המשפט בישראל אומר שמצבים של "הכל או לא כלום" הם מצבים שגורמים לטעויות משפטיות )אדם מקבל משהו שלא מגיע לו, או לא

מקבל משהו שמגיע לו(, ואז הפתרונות של פיצוי יחסי בסיבתיות עמומה מונע או חוסך מצבים שלטעויות משפטיות.

הגברת הסיכון מצב שבו ישנן מספר סיבות אשר גרמו לתוצאה. חלק מהסיבות הן עוולתיות וחלק הן תמימות, והתובע

לא יכול להוכיח שהסיבה העוולתית היא שגרמה לנזק, אבל יכול להוכיח שהיא הגבירה את הסיכון אוהסיכוי להתממשות הנזק )ואת זה הוא כן יכול להוכיח(. דוגמאות:

יונתן כהן נולד פג. אח"כ גילו שהוא נכה ברמה גבוהה. הוריו והוא הגישו תביעה( פס"ד יונתן כהן. 1 סיבות אפשריות:3שהנכות שלו היא תוצאה של רשלנות, אלא שזה לא היה ברור כי היו

הפגות..1הדימום של האם בזמן הלידה..2זיהום שהיה אצל האם טרם הלידה..3

הטענה הייתה שבית החולים לא מנע את הזיהום ולא טיפל בו. מתוך שלושת הסיבות רק הסיבה השלישית היא עוולתית. בשיטה הבסיסית, התובע לא יכול להוכיח את הקשר הסיבתי. הוא יכול רק

סיבות פוטנציאליות, ואחת מהשלוש היא עוולתית.3להוכיח שיש

כאשר התיק הגיע לביהמ"ש העליון, הש' שטרסברג-כהן רצתה לאמץ את תפיסת "הגברת הסיכון": לבדוק את התרומה היחסית הפוטנציאלית של היסוד העוולתי לנזק שנגרם, והפיצוי יהיה בהתאם.

פיצויים. עדויות של מומחים אמרו שאין לשלול לגמרי את33%מבחינת שטרסברג-כהן יש לתת לתובע . זה על30%העובדה שהזיהום תרם, אבל העדים אמרו שלא מדובר בכל מקרה בתרומה של יותר מ-

פי עיקרון הצדק החלוקתי.

60

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ברק ובייניש לא רצו לאמץ את התיאוריה של "הגברת הסיכון" ובכלל: אי אפשר לבסס תיאוריה על בפס"ד מאוחר יותר, קיבלו אתמקרה עמום, ולכן החליטו לדחות את התביעה של יונתן כהן. אולם

התפיסה שהוצגה על ידי דעת המיעוט.

. לטענתה,100% בניתוח קיסרי, ויצאה עם נכות קשה של 29. עדן נולדה בשבוע ה-. פס"ד עדן מלול2 דקות בביצוע הניתוח הקיסרי. אולם היה45רשלנות בית החולים גרמה לנכותה: בית החולים איחר ב-

קשה להוכיח שהרשלנות היא שגרמה לנזק. אם מכירים בתיאוריה של "הגברת הסיכון" אפשר לפצותאת ניזוק בפיצוי כלשהו.

15%הערה: באנגליה לא הכירו ב"הגברת הסיכון" כלל. בארץ, רק אם מדובר ביסוד עוולתי שתרם ב-ומעלה, אז אפשר לאמץ את הרעיון של הגברת הסיכון.

40%בית החולים כרמל ערער על החלטת המחוזי לפצותה לפי תאורית הגברת הסיכון בערך של מהנזק. בעליון, השופטת נאור אומרת שהתיאוריה של "הגברת הסיכון" באמת תופסת בארץ, אולם היא

לא יכולה לדעת מהי התרומה של היסודות העוולתיים והלא עוולתיים. מצד שני, זכותו של השופט . בית חולים מבקש לקיים20%להעריך את התרומה של היסוד העוולתי. היא העריכה את התרומה בכ-

דיון נוסף.

, ורק לאחרונה נפסק על ידי תשעה שופטים שלא מכירים בארץ בתיאוריה של94עדן נולדה בשנת שופטים בדעת הרוב, פסלו5 שופטי מיעוט אמרו שיש להכיל את התיאוריה, אולם 4הגברת הסיכון.

אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיותאת התיאוריה וקבעו, מסיבות שונות: גם אם יש בהחלת כלל מאזן. השופט ריבלין טען שיש בה יותר אי-צדק מצדק. השופט טען כי עמומה

ההסתברויות כדי לאתגר את תחושת הצדק, הרי שעל פי רוב, מדובר בכלל מוצדק וראוי, אשר חריגה ממנו תעשה רק מטעמים כבדי משקל. לגישתו, חריגה מכלל מאזן ההסתברויות לכלל של פיצוי-לפי-הסתברות תוגבל למקרים היוצאים מגדרי המקרה הבודד, כאשר קיימת הטיה

נשנית.

- כאשר התובע לא מצליח להוכיח את הקשר הסיבתי, אבל קיימת "הטייה נשנית",הטיה נשנית יסודות:4כלומר: מגמה שבה וחוזרת. מצב שתלוי ב-

ישנו מזיק )משותף(. למשל: זיהום סביבתי, או יצרן שייצר מוצרים פגומים סידרתית, או בית.1חולים שמסרב לאמץ שיטות בטוחות יותר.

קיימת קבוצת ניזוקים. התובע צריך להוכיח שהוא נפגע, ושיש כמוהו עוד הרבה..2מדובר בסיכון חוזר. למשל: היצרן הזה ממשיך לייצר, המזהם ממשיך לזהם כל הזמן..3 יש הטיה עקבית בהחלת מאזן ההסתברויות. קושי להוכיח באופן עיקבי את הקשר הסיבתי.4

העובדתי.

%.51 היסודות, אז התובע יוכל להוכיח ברמת הוכחה שהיא נמוכה מ-4אם מדובר באחד מ-

ש.ב.

ריבוי מעוולים:

פינס נ. בן עמירה411/83ע"א מלך נ. קורנהויזר15/88ד"נ חננשוילי נ. רותם248/86ע"א

61

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

22.3.2011 ( 10שיעור )

ריבוי מעווליםקיימים שני מצבים בסיסיים:

. מערכת היחסים בין הקורבן ובין המעוולים.1. מערכת היחסים בין המעוולים ובין עצמם.2

נבנה תסריטים למצבים השונים:

. קבוצה של מעוולים הגורמים נזק לקורבן, והוא לא יודע מי הם / איפה הם. במקרה זה, הקורבן יוצא1וידיו על ראשו.

. יש מספר מעוולים, וכאן יש שני מצבי משנה:2

המעוולים גורמים בצוותא-חדה, וגורמים למספר נזקי גוף )אחד שבר את הראש, אחד את2.1 היד, ואחד את הרגל – וידוע מי עשה מה(. מה יעשה הקורבן? הקורבן יתבע את אחד

המעוולים.

כולם אחראים על כל הנזק, וגם כל אחד לחוד אחראי : יחד ולחודהאחריות של המעוולים היא על הכל.

מבחינת הנפגע זהו עיקרון מצוין, כי הוא יכול לתבוע את זה שהוא יוכל לתבוע אותו, והכי נוח לו לתבוע אותו. הנתבע יכול לתבוע את האחרים. דוגמה: בבן שמעון נ' ברדה תבעו את משרד

הבטחון – הכיס העמוק, שאחראי יחד ולחוד.

המעוולים לא פעלו יחד, אבל נגרם נזק אחד שלא ניתן להפרדה. גם במקרה זה מטילים2.2עליהם "יחד ולחוד".

דוגמה: אדם הועף על ידי מכונית אחת אל מתחת לגלגליה של מכונית שנייה. שני הנהגיםאחראים "יחד ולחוד". והנפגע יכול לתבוע את הנהג הראשון, או את השני, או את שניהם יחד.

המזיקים הפכו להיות גורם משותף דרך הקורבן עצמו. הנזק הביאה אותם להיות קבוצהמשותפת. אין קשר בין המזיקים ולמרות זאת זכותו להיפרע מהם יחד ולחוד.

הערה: אם הנזק כן ניתן להפרדה, והמזיקים לא פעלו בצוותא חדה – אז אין אחריות "ביחדולחוד" וכל מזיק אחראי רק לנזק שהוא גרם.

. ישנם מספר מעוולים: חלקם ידועים וחלקם לא ידועים )הנזק לא ניתן להפרדה(. פס"ד מלך נ'3קורנהויזר.

במקרה כזה, תובעים את המזיקים הידועים, והמזיקים הידועים אחראים על כל הנזק )לפי העיקרון שליחד ולחוד(.

לסיכום:

מספר מזיקים לא ידועים..1פעלו בצוותא חדא – מס' נזקים ניתנים להפרדה..2אין קשר בין המזיקים, אך הנזק משותף. .3מספר מעוולים. הנזק ניתן להפרדה. לא פעלו יחד. כל אחד אחראי לשלו..4מספר מעוולים חלקם ידועים וחלקם לא – נזק לא ניתן להפרדה..5

62

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

נפגע על ידי1.2.2011, ואח"כ ב- 1 נפגע על ידי מעוול מס' 1.3.2010: אדם שב- בפס"ד חננשווילי , וניתן להפריד בין הנזקים. באופן עקרוני, מכיוון שניתן להפריד, כל מעוול צריך לשאת2מעוול מס'

בנזק. יש קבוצות מצבים:

.Pre Exisiting conditionמצב קיים .1נבלע בידי שמיים..2נבלע בידי מעוול נוסף..3

. מצב קיים. נניח שיש לי כף יד משותקת בשלוש אצבעות, והמעוול גורם לקטיעה של כל היד. האם1 המעוול יכול לומר שהמצב הקיים של שלוש אצבעות משותקות, ולכן הוא צריך לשלם רק על שתי

האצבעות שנותרו. הגורם לכריתה לא אחראי על המצב הקיים.

30אדם שהוא שתום עין, והמעוול גרם לו לאובדן העין השניה. במצב של אדם בריא, הוא יפוצה לפי . כאן70%אחוזי נכות, אבל אם הפגיעה היא באדם שתום עין, הפיצוי צריך לשקף את זה – ישולם

מוחל עיקרון הגולגולת הדקה.

. נבלע בידי שמיים. הנזק הראשון שנגרם על ידי המעוול, נבלע על ידי כוח עליון. לדוגמה: המעוול2 גרם לניזוק לאובדן הרגל. הניזוק אחרי כמה חודשים נבלע בצונאמי. הנזק שגרם המעוול נבלע בידי

שמיים. מצב אחר הוא שמישהו פגע ביד של הניזוק, ובלי שום קשר כחודש אחרי בעקבות אירוע מוחי כל הצד של הגוף משותק. הפגיעה של האירוע המוחי ,בלעה" את הפגיעה. השאלה היא מה דינו של

המעוול בעניין זה?

באמצעות פס"ד חננשווילי נוכל להבין את שני המצבים הנ"ל. חננשווילי נפגע בתאונת דרכים, ונקבעו אחוזי נכות. חננשווילי לא אצה לו הדרך לתבוע את המזיק. לאחר כמה חודשים, חננשווילי נדרס28לו

למוות.

, והמעוול28% אחוז לא נכה. המעוול הראשון גרם לנזק של 72המצב הקיים, הוא אדם שהוא למעשה . המעוול הראשון יסכים לשלם את הנזק רק מהתאונה הראשונה ועד המוות.100%השני גרם לנזק של

. כלומר: החל מתאריך התאונה72% גם מוכן לפצות, אבל רק על ההפרש – על ה- 2מעוול מס' מהפיצויים.28%שהובילה למותו, עזבונו של חננשווילי מאבד

אפשר לראות את זה כמו תאונה עם מכונית שהיתה כבר הרוסה.

35 הכסף למשך X נכות 28%. המזיק יתן פיצויים לפי 28% איבד יד = 40דוגמה מקבילה: נפגע בן . הניזוק לא הפסיד כלום, כי75 עד גיל 72%. משלם פיצויים לפי 100% פוגע והורג = 2שנה. מזיק מס'

, אבל במקרה של חננשווילי, הוא לא קיבל כסף כי לא הספיק לתבוע את100%בסופו של דבר קיבל המעוול הראשון.

. חננשווילי רוצה פיצויים מהמעוול הראשון את ההפרש ל-72% טוען שעליו לפצות רק לפי 2מזיק מס' שנה. אבל בית המשפט אומר שהמעוול הראשון צריך לשלם רק עד המוות, אבל זה לא צודק35

.28%מבחינת חננשווילי שמפסיד את

שנה, או שהמזיק השני ישלם35שתי האפשרויות העומדות בפני בית המשפט: שהמזיק הראשון ישלם . בכל מקרה, זה לא הוגן כך או כך מבחינת שני המזיקים. מאחר שחננשווילי לא הספיק100%את ה-

לתבוע את המעוול הראשון, המעוול הראשון אומר שהתביעה נגמרה בעת המוות. גם המעוול הראשוןוגם השני צודקים... אבל מי שנפגע בסופו של דבר הוא הנפגע.

נכות עד הרגע שהוא נהרג,28%השופטת נתניהו יצרה פתרון אלגנטי אומר: המעוול הראשון ישלם מרגע המוות.72%המעוול השני משלם

63

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

נתייחס למעוול השני כאדם ששלל מחננשווילי את האפשרות לתבוע ולהיפרע מהמעוול כי הוא שלל מחננשווילי את האפשרות לתבוע100% לכן המעוול השני צריך לפצות לפי הראשון.

.28%מהמעוול הראשון את ההפרש של ה-

אם כן הוא המצב בפס"ד חננשווילי.6מצב מס'

בפס"ד קורנהוייזר. אדון מלך הולך ברחובות סביון, ומתנפלים עליו שלושה כלבים. לא ניתן להפריד בין הנזק של שני הרוטוויילרים ובין הנזק שגרם הזאב שבעליו אינו ידוע. הפתרון של בית המשפט היה

הנזק, אולם בדיון הנוסף נקבע שלא ניתן להפריד בין הנזק, ולכן כל2/3לפצות את קורנהוייזר לפי רק מעוול אחראי ביחד ולחוד, ולכן כל מעוול ידרש לפרוע את מלוא הנזק שנגרם.

)חננשווילי( הוא מיוחד. 6 הם מצבים דומים. מצב 6כל המצבים עד מס'

כיצד נגיש תביעה כאשר מדובר בריבוי מעוולים?

הם3, 2, 1תביעה שמגיש קורבן לנזק שנגרם על ידי מס' מעוולים שאחראים ביחד ולחוד. מזיקים מס' אחראים יחד ולחוד.

כולם(3 + 2 + 1התובע יכול לתבוע את( אחד מהם(3 או 2 או 1או לתבוע רק את( 3 +2 או את 3+ 1 או 2 +1או לתבוע.

אם התובע יודע מי הכיס העמוק, הוא יתבע אותו. לעיתים הוא יתבע את בעל הכיס העמוק, ואת אחדהמעוולים רק בגלל שהוא רוצה שהמעוול יצטרך לשאת בהוצאות בית משפט ולהיות מתוזז )נקמה(.

דוגמה קלאסית היא מצב של תביעת דיבה נגד מו"ל של עיתון. לא יתבעו את העיתונאי כי הוא לאהכיס העמוק.

וכולם אחראים. אם פס"ד הוא100במצב הראשון, כאשר התובע תובע את כולם, והנזק הוא נגד שלושתם, הניזוק יבחר את המזיק שממנו יפרע.

אם הוא תובע באחד האופציות האחרות, כנ"ל. הניזוק יכול להיפרע ממלוא הנזק מכל אחד מאלו שנקבעו אחראים.

מהנתבע השני, הוא יכול ללכת לנתבעים הנותרים73נניח שבמצב הראשון, הניזוק מקבל רק ולתבוע את ההפרש.

טכניקת התביעה

ביהמ"ש יחליט מי אחראי. ברגע שבית המשפט מחליט שיש אחריות ושהנזק הוא ביחד ולחוד,תובע את כולם.. 1 אם אחד אחראי, הוא משלם על הכל. אם בית המשפט קבע שרק חלק אשמים, אז הוא יכול להיפרע מאחד מהם

וביהמ"ש מחליט ממי הוא יפרע.

כאשר תובע מגיש תביעה הוא זה שמחליט מי יהיה הנתבע שלו, אולם הנתבע יכול לצרף. תובע מזיק אחד. 2 נניח שהתובע הוא א', והנתבע הוא ב'. הודעה לצדצדדים להליך באמצעות פרוצדורה שנקראת "הודעה לצד ג'".

ג' היא צירופו של ג' להליך על ידי ב' )פתיחת "חזית" בין ב' ל-ג'(. ג' יכול לשלוח הודעה דומה ולצרף את ד' וכדומה. במהלך המשפט יתקיימו דיונים מקבילים כמספר ההודעות שניתנו. בית המשפט דן בכל הטענות

החיוב של הצד השלישי יכול להיעשות רק אם התובע זכה בתביעתו כלפי הנתבע. אם הפסידבמקביל. הערה: התובע, הרי שהצד השלישי לא מחויב.

. תובע מזיק אחד, וזוכה בתביעתו, אבל למזיק אין כסף לשלם. במצב כזה, התובע יכול לפתוח שוב את התיק3 ולתבוע מזיקים אחרים – זאת כל עוד לא קיבל פיצויים. מצד שני, הוא אינו יכול להגדיל את דרישתו )לטעון

פתאום שהנזק גדול יותר. הנזק הוא מה שנקבע בתביעה מול המזיק הראשון(. אילו התביעה נגד המזיק הראשוןנדחתה, אזי אין החלטה של בית המשפט לעניין הנזק והוא יוכל לתבוע מזיק אחר על נזק בסכום אחר.

+ אינטרנט(:63)מתוך חוברת האגודה עמ'

64

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

שיעורי בית

קופ"ח נ. קבוצת כנרת493/63יחסים בין המעוולים לבין עצמם: ע"א

מ.י. נ. מדר338/60אחריות למעשה הזולת: ע"א

65

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(11 )שיעור 28.3.2011

המשך נושא ריבוי מעוולים

במצב שבו ישנו קורבן שנפגע ע"י יותר ממעוול אחד, רוצים לבדוק שתי מערכות יחסים: ביןחזרה:הקורבן לבין המעוולים ובין המעוולים לבין עצמם.

האחראיות היא ביחד ולחוד, רק כאשר הםנקודת המוצא הבסיסית: ברגע שיש יותר ממעוול אחד פועלים ביחד או שהנזק שהם גורמים לא ניתן להפרדה, כאשר הם פועלים בנפרד וניתן להפריד

אז כל אחד אחראי לנזק שגרם.

התובע בוחר את הנתבע המתאים לו וממנו הוא מנסה להיפרע. ברגע שהתובע מממש את התביעה הוא לא יכול לתבוע מעוול נוסף. אם יתבע מעוול נוסף, אזי גם אם התביעה תתקבל התובע לא יקבל

פיצויים, כי הוא קיבל פיצויים מהמעוול הראשון.

בפסק הדין הראשון הוא קיבל פיצויים בהתאם לנזק שהוא הוכיח ונקבע מה מגיע לו – כעת התובע לא יכול להגיד שמגיע לו היקף נזק גדול יותר ממה שכבר קיבל. אם נפסק בהליך הראשון שמגיע לו סכום

מסוים של פיצויים הוא לא יוכל לקבל יותר מהסכום הזה לכן אין טעם לתבוע מעוול נוסף.

במקרים חריגים המעוול השני ינסה להוכיח שהנזק של התובע הוא יותר נמוך ממה שהוכח בהליך לא ניתנה לו ההזדמנות להביא את כלהראשון, מכיוון שלנתבע השני לא היה לו "יומו בביהמ"ש" )

הוא לא היה חלק מן ההליך הראשוני.ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו(,

פחותהתובע לא יכול לקבל יותר פיצויים ממה שנקבע בהליך הראשון אבל יכול להיות שיקבל ממה שנקבע בהליך הראשון עקב ההליך השני.

מעוול פטור מאחריות: . אין לו אחראיות במישור המשפטי, במקרים כאלו התובע יוכל להיפרע12. קטין, ילד מתחת לגיל 1

שיש לו אחראיות במישור המשפטי, למרות שלא מטילים דופי בעובדה12רק מאדם שהוא מעל גיל .שיש לילד אחראיות במישור המעשי

ישנם חוקים שונים שבהם קיימת "תקרה לחבות. אחראיות מוגבלת מכוח חוק או מכוח הסכם.2 הנתבע" - תקרה לפיצויים אותם מקבל התובע. התובע יכול להיפרע מקסימום מנתבע מסוים

ומקסימום מנתבע אחר.

אפשרות שהקורבן, בהסכם, פוטר מזיק קיימת. הסכמים שנערכים בין הקורבן לבין המעוולים. 3 מסוים מאחראיות לפני שהוא נפגע. דוגמה: קבלן שעושה הסכם עם לקוח, ובהסכם מוגדר שאם

הקבלן גורם נזק, הלקוח פוטר אותו מאחריות. הלקוח יסכים לדבר כזה מכיוון שיכול להיות מצב של הקצאת סיכונים: הלקוח ישלם פחות או יבטח את עצמו. כאשר הקבלן במצב כזה גורם לנזק, ללקוח

אין עילה לתבוע אותו מכיוון שהוא פטר אותו מאחראיות.

וייתכן פטור שנכרת עם המזיק לאחר שנגרםייתכן והפטור נכרת עם המזיק לפני שנגרם הנזק מהןכאשר קורבן פוטר מעוול מאחראיות, משמעות הדבר שהוא אינו יכול להיפרע ממנו. הנזק:

אם הניזוק פוטר מזיקההשלכות של הויתור הזה לגבי מערכת היחסים עם המעוולים האחרים? מאחראיות, אז ההסכם הזה שבין הניזוק לבין המזיק לא מחייבת מזיקים האחרים: המעוול שאותו תבע

הקורבן יכול להיפרע מהמעוול שאיתו נחתם ההסכם )בין אם נחתם לפני או אחרי גרם הנזק(.

אם התובע לא מקבל את מלוא הפיצוי מהמעוול הראשון, אז פתוחה בפניו הדרך לתבוע את יתרת הנזק מן המעוולים האחרים )כלומר: רק אם הפיצוי שניתן לו מהראשון הוא פיצוי חלקי(. הניזוק לעולם

לא יוכל לקבל את סכום הפיצוי יותר מפעם אחת. הניזוק יפוצה אך ורק על הסכום אותו היה צריךלקבל.

66

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

ביחסים שבין המזיקים לבין הניזוק כולם אחראים ביחד ולחוד, אבל ביחסים שבין המעווליםלבין עצמם הנזק יכול להתחלק ביניהם. וביהמ"ש בוחן את החזיתות שבין המערכות.

מערכות יחסים בין הנתבעים לבין עצמם:

. יותר ממזיק אחד, ולא יודעים מה חלקו של כל מזיק – האחריות תתחלק בינהם באופן שווה.1

. יותר ממזיק אחד, ויודעים מה חלקו של כל אחד – כל אחד ישלם את חלקו. אם אחד המזיקים פטור2 שהזיק ישלם את חלקו של בן ה-13מכוח החוק )קטין(, אזי המזיק השני ישלם את חלקו של הפטור )בן

גדול יותר(. אם קיימת תקרה על פי חוק לאחד המזיקים,11 שהזיק יחד איתו, גם אם חלקו של בן ה-11הוא לא ישלם מעבר לתקרה.

. התובע תבע מזיק אחד, ואת השני לא תבע כי חלפה תקופת ההתיישנות נגדו. נקבע שהראשון3 אשם, והוא צריך לפצות את הניזוק – הוא יוכל לתבוע את המזיק השני שישלם את חלקו כי ההתיישנות

לגבי תביעת המזיק הראשון את השני מתחילה מרגע שניתן פס"ד לטובת התובע.

שנים, כאשר התביעה כבר התיישנה. המזיק שנתבע לא מתגונן בטענת10. הניזוק תובע מזיק אחרי 4 התיישנות, וניתן פס"ד נגדו בו הוא נדרש לשלם כסף לניזוק. המזיק פונה אל המזיק השני בדרישה

שישתתף איתו בפיצוי, אך המזיק השני טוען שמכוח החוק הוא לא היה צריך לפצות על הנזק ולכן לא זכאי לדרוש מאחרים להשתתף איתו. טענה שכזו היא אכן מוצדקת, כאשר אין חבות של המעוול

הראשון אין לו זכות לדרוש ממעוולים אחראים שישתתפו איתו, מכיוון שאין אחראיות.

אם ניתן פס"ד נגד מעוול אחד )הוא האחראי(, אזי אם הוא חושב שישנם מעוולים נוספים, הוא מגיש . ההשתתפות תהיה לפי מידת האחריות של המעוולים האחרים.תביעת השתתפות בנזקנגדם

פקודת הנזיקין היא לא מדויקת לגבי חלוקה בין המעוולים לבין עצמם: מחשבים זאת לפי מידתהאחראיות המוסרית.

כאשר אין פס"ד נגד המעוול, אלא הגיעו להסכם פשרה. אם המעוול הראשון, אשר שילם מכוח הסכם מעוניין שהמעוול השני ישתתף איתו, כאשר הוא תובע את המזיק השני, הוא צריך להוכיח שגם המזיק

השני אחראי כלפי הניזוק ושגם הוא )הראשון( אחראי כלפי הניזוק, אם הוא מוכיח את שתי הנקודותהאלו, אז המעוול השני אכן יוכל להשתתף איתו בנזק.

: במערכת יחסים שבין הניזוק לבין המזיקים, הדגש הוא שברוב המקרים האחראיות שללסיכום המזיקים היא ביחד ולחוד. לגבי מערכת היחסים של המעוולים לבין עצמם: התביעה היא תביעה של עשיית עושר שלא במשפט, תביעות לגבי חלוקת ההשתתפות. תביעת השתתפות )אינה נזיקית(, על

מנת לבסס אותה יש צורך להוכיח חבות נזיקית: התובע צריך להוכיח את האחראיות שלו כלפי הניזוק וגם את אחראיות המזיקים האחרים מול הניזוק. כאשר לא ניתן לדעת מהי מידת האחריות של כל

מזיק, אז הנזק מתחלק שווה בשווה. אם ניתן לקבוע חלקים שונים אז ביהמ"ש יבצע את החלוקה על פי אחריות מוסרית. אחריות חמורה מגדילה את חלקו בתשלום הנזק. כאשר ישנו עיקרון ייחוד העילה )כמו

למשל בפלת"ד(, אין תביעות השתתפות.

. שיפוי בין מעוולים84סעיף

)א( כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי-השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על קטןאותו נזק, אם במעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי-השתתפות לפי סעיף

זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות.

)ב( בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי-ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת-אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת-השתתפות או להורות

.שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא

67

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אחריות שילוחית ניתן להטיל את האחריות לא רק על המעוול שביצע את העוולה באופןאחריות בשל מעשה של הזולת.

מערכת יחסים מיוחדת שקיימת ביןאישי, אלא גם על גורם נוסף שלא היה מעורב ישירות )בשל המעוול לגורם הנוסף(.

: מצבים שבהם הפקודה מכירה באפשרות להטיל אחריות על הגורם הנוסף4ישנם

נראה בהמשךהטלת אחראיות על מעביד בגין גרימת נזק שהעובד גרם. יחסי עובד - מעביד..1את הקריטריונים ואת ההצדקה.

הטלת האחריות היא על השולח בגין הנזקים שגרם השלוח.אחריות שילוחית טהורה. .2משדל - משודל / משדל ומשתתף. מצב בעייתי. פירוט בהמשך..3 מזמין - בעל חוזה או מזמין - קבלן עצמאי. מצב בעייתי. בסיטואציות מסוימות ניתן להטיל.4

אחריות על המזמין בגין נזקים שגרם הקבלן.

אחריות של המעביד על נזקי העובדמדוע להטיל אחריות על המעביד?

המעביד הוא בעל האמצעים לפצות את הניזוק, בעוד העובדהכיס העמוק.הפן המעשי הוא .1 הוא בדר"כ חסר אמצעים. רוצים לממש את עקרונות הצדק החלוקתי, ולכן הפתרון הנכון הוא

ללכת לגורם שקשור לעוולה ומסוגל לממן את הפיצוי לנפגע. )ואז חברת הביטוח היא המפצה(, או עלביטוחהמעביד יכול להיות ערוך לפיצוי, בין אם על ידי

של המוצר, שיוצר אתתמחורידי צבירת עתודות כספיות לצורך תשלום לניזוקים, זאת על ידי המימון לתשלום הנזק.

גורם לנזק בזמן שהוא מקדם את האינטרסים שלכאשר העובד גורם לנזק, הוא בעצם .2 . ואם במסגרת קידום האינטרסים נגרם נזק, זה רק צודק והגיוני להטיל את האחריותהמעביד

לאדם שהאינטרסים שלו מקודמים. , משום שהוא קובע את שיטותהמעביד שהוא מונע הנזק היעיל ביותרניתן לומר על .3

הפעולה. אם המעביד לא הקפיד על שיטות העבודה, או לא בחר עובדים מיומנים יותר, הרישזה רק הגיוני וצודק להטיל עליו את האחריות.

ישנן סיבות כלליות נוספות, אך הנ"ל הן העיקריות שבהן, וכל שיטות המשפט המערביות מקבלות עלפיהן את העיקרון שהמעביד אחראי בגין נזק שנגרם על ידי העובד.

כעת יש לבדוק שתי שאלות:מתי מתקיימים יחסי עובד - מעביד. מי נחשב לעובד?.1 מה נחשב מהלך עבודה? כלומר: האם הנזק נגרם במהלך העבודה )מהן הנסיבות שבהן נטיל.2

את האחריות על המעביד?(.

האם מתקיימים יחסי עובד מעביד?

לפקודה מכיל את ההגדרות של מעביד ושל עובד:2סעיף

- מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו"מעביד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור; אולם מי"עובד"הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו

שהוא בשירות של המדינה או של רשות מקומית או של אדם אחר - לא יראוהו כמעביד או כעובד של זולתו באותושירות;

68

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

: האםמבחן השליטההמסקנה מההגדרה: המבחן לקביעת מערכת היחסים של עובד - מעביד הוא הגורם האחד שולט בפעולה של הגורם השני, אזי הגורם הראשון הוא המעביד והוא אחראי בגין הנזק

של הנשלט.

הוא לא ממש מתאים: גם בשל הקונוטציה השלילית של המילה "שולט",21מבחן השליטה במאה ה-וגם בשל כך שבסוגי העבודות לא תמיד קיימת שליטה במובן הקלאסי.

בשל הבעייתיות של מבחן השליטה, בדיני העבודה ודיני המס משתמשים במבחן אחר: מבחן בדיני העבודה, לקביעה יש השפעה על הזכויות הסוציאליות. למשל: אםהארגון / מבחן ההשתלבות.

אדם הוא עובד הוא זכאי לחופשות, ימי מחלה וכו'.

הפסיקה בתחום הזכויות הסוציאליות קבעה שמשתמשים במבחן הארגון / ההשתלבות לצורך קיום יחסי עובדי מעביד )כך למשל: גם אנשים שעובדים מהבית הם עובדים(. מטרת המבחן במקרה זה הוא

לשמור על זכויות העובד.

לעניין דיני המס: יש חשיבות האם מדובר בעובד, מבחינת ניכוי במקור. המעביד צריך לנכות משכרו מיסים שונים )מיסים לביטוח לאומי ולמס הכנסה(. אם מדובר באדם עצמאי, אז האדם המעסיק אותו

ישלם מיסים אחרים: המעמד שלו מול שלטונות המס הוא שונה )צריך למשל לשלם מע"מ(.

ההסכם הפורמאלי לא מהווהלצורך הטלת אחריות נזיקית, המבחן אינו מתאים, כי מטרתו שונה. את הקריטריון. מה שיקבע, אם כן, הוא האופן שבו מוסדרים היחסים.

כדי לקבוע את חבות המעביד בתחום דיני הנזיקין, אנו מחויבים להשתמש במבחן השליטה. שוב, הבעיה היא ש"שליטה" בימנו הוא עניין ערטילאי. דוגמה: יחסים של מרצה עם המכללה. השליטה

מתבטאת בכך שהמכללה אומרת למרצה מתי ואיפה ללמד, אבל לא איך ומה. העיקר של מבחןהשליטה: אם המכללה אינה מעוניינת בשירותי המרצה, היא יכולה לפטר אותו.

הערה: בהצעת חוק דיני ממונות מוסיפים למבחן השליטה את מבחן הארגון / מבחן ההשתלבות. זוהיהגמשה של מבחן השליטה.

חשוב להדגיש שחייב להיות מערך יחסים מסודר בין הגורם המעביד לעובד, על מנת להצדיק את הטלת האחריות. כמובן, שאם יש הסכם עבודה פורמאלי, בהסכם יקבע: "להן המעביד" ו"להלן

העובד". הסכמים כאלו הם חסרי תוקף. לא תוחמים מראש את תקופת ההסכם. בעיקר אם אדםמצטרף להסכם קיבוצי קיים.

כמובן שהעובד, הוא עובד שלהמקור השני של הטלת האחריות הוא שהנזק נגרם בזמן העבודה. המעביד רק בזמן העבודה )בדרך הביתה – הוא לא נחשב לעובד. חיילים, לדוגמה, לעניין דיני הנזיקין

שעות ביממה. ודרך מבחן השליטה ניתן לייחס למדינה את הנזק24נחשבים עובדים של הצבא שהחייל גורם. כך הדבר עבור כל עובדי שירותי הביטחון. האחריות של המדינה היא אחריות שילוחית

דרך מבחן השליטה(.

על מנת להטיל אחריות על המעביד, צריך להוכיח ש:

בוצעה עוולה )הנזק הוא תוצאה של עוולה(..1העוולה בוצעה בזמן העבודה..2 . המזיק בפועל הוא עובד של המעביד. נשתמש לצורך כךכעובדהעוולה בוצעה על ידי העובד, .3

במבחן השליטה )האם הוא אומר לו איך, איפה ומתי לעשות.. גם אם הוא לא משלם לו משכורת(. כמובן שמדובר במבחן השליטה לצורך התחומים האפורים )אם קיים חוזה מסודר,

אין צורך במבחן השליטה(.

69

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אם העובד חרג מהעבודה שלו, ועושה דברים שאינם מקדמים את האינטרס של המעביד, אז למרות שהם נעשו בזמן העבודה – אז המעביד לא יהיה אחראי )לדוגמה: העובד מסיים את עבודתו אצל לקוח,

וקופץ לבקר חבר. בדרך הוא דורס את החתול של השכנה(. הניזוק יוכל להיפרע מהעובד ויצטרך רקלהוכיח שבוצעה עוולה.

אם העובד מבצע דברים שמקדמים גם את האינטרסים של עצמו, וגם של המעביד, אזי ניתן להטיל אחריות אישית על העובד, ואחריות השילוחית על המעביד. דוגמה: עובד של חברת גז שגורם לפיצוץ

של הבית שבו הוא עבד.

אחראים במשותף: העובד של "סופר גז" גורם נזק למבנה. יש יחסיאינםדוגמה שבה המעביד והעובד עובד-מעביד, והאחריות של סופר-גז היא אחריות פורמאלית.

דוגמה אחרת: עובד לא נזהר, וגרם נזק לעובד אחר. העובד שנפגע תובע את המעביד בשל הנזק שנגרם על ידי העובד האחר. שלושת התנאים מתקיימים... אולם מתברר שהמעביד הנחה את עובד ב'

בצורה שגויה, או שלא מילא חובות. במקרה זה: המעביד בעצמו הוא רשלן כלפי הניזוק. יש למעבידאחריות אישית כלפי הניזוק.

אם האחריות של המעביד היא שילוחית בלבד, ותובעים רק את העובד, אז העובד לא יכול להגיד למעביד "תשתתף איתי". אבל אם הניזוק תבע רק את המעביד שיש לו אחריות שילוחית, זכותו של

המעביד לתבוע את העובד, אבל בדר"כ, אם לא מדובר במעשה מכוון, זה לא יקרה.

שוב, במקרה של העובד בחברת הגז, אם העובד פיצץ את הדירה שבה ביצע את העבודה. הניזוק יכול לבחור לתבוע את העובד ישירות, או לתבוע את המעביד בגין אחריות שילוחית. אם הניזוק בחר לתבוע ישירות את העובד, אזי העובד גם לא יוכל לבקש מהמעביד להשתתף )השלוח לא יכול לבוא בדרישות

לשולח, בשונה ממצב של אחריות אישית של המעביד(. בדר"כ זה לא יקרה, כי יעדיפו את הכיס העמוק, אלא במקרה שבו במצב של רשלנות רפואית, הניזוק מחליט לתבוע ישירות את הרופא בגלל

נקם )גם במקרים כאלו, לעיתים הרופא מחזיק בחוזה מול בית החולים שמגן עליו מפני מקרים כאלו(.

עובד שמושאל על ידי המעביד שלו למעביד אחר, וגורם נזק למעביד האחר:

דוגמה: יש עומס אדיר על "פז-גז", ולכן חברת "סופר-גז" שולחים טכנאי לתקן לקוח של פז גז. הלקוח רוצה לתבוע את המעביד. איזה מעביד הוא יתבע? את הקבוע או את הזמני? מבחן השליטה מתקייםרק עבור המעביד הקבוע, ולכן הוא יתבע את המעביד הקבוע – המעביד הקבוע הוא בעל השליטה.

70

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(12 )שיעור 29.3.2011

אחריות שילוחית לעומת אחריות אישית התפיסה הבסיסית היא שהאחריות היא אישית, אולם קיימים מערכות יחסים בהם קיימת אחריות

שילוחית. אם למעביד יש אחריות שילוחית, אין לו אחריות אישית. אפשר לייחס בנוסף לחוסר זהירות העובד גם חוסר הזהירות של המעביד, ואז המעביד הוא גם אחראי אישית – ואז זהו מצב של ריבוי

מעוולים.

יש אינספור שילובים של אחריות אישית ושילוחית. הסיווג הוא חשוב על מנתבפס"ד ניסים נ' מד"ילאפשר לגורם שנדרש לפצות לדרוש השתתפות מגורמים אחרים.

ילד עובר ברחוב וחבר שלו הולך איתו יחד. החבר מוצא על המדרכהבפס"ד מורד נ' עיריית ת"א: סיד. החבר שלו זורק עליו את הסיד, והילד נפגע. )ילד = תובע / נפגע, חבר = פוגע / נתבע(. מבחינת

הילד שנפגע, אין טעם לתבוע את החבר, ולכן יתבעו את: הקבלן, עיריית ת"א, מועצה דתית )שעבורה עשו עבודות(, מדינת ישראל. הילד תובע את החבר ואת העירייה. העירייה אומרת שהקבלן והמועצה

הדתית לא בסדר... וכו'. סבך של תביעות )כולם מתחלקים בנזק(.

)לקרוא(, לפני הפלת"ד: המדינה מזמינה מקבלן שירותי הסעה. הקבלן לוקחבפס"ד ניסים נ' מד"יקבלן משנה שעושה תאונה כאשר אחד הנוסעים שלו הוא אזרח עובד צה"ל )התובע(.

התביעה היא כלפי הנהג. חברת הביטוח משלמת אבל ישנם גורמים נוספים שאחראים: הקבלן, המדינה. התובע מנסה להוכיח שמדינת ישראל אחראית בגין הפעילות של הנהג, שהיא המעבידה שלו,

דרך מבחן השליטה: הנהג עשה רק את מה שאמרו לו.

על פי ברק, יכולה להיות שליטה ולכן יכולה להיות אחריות כמעביד גם אם לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. מדינת ישראל בהקשר הזה נחשבת כמעבידו של הנהג ולכן זוהי אחריות שילוחית. המדינה

דורשת מהקבלן את החלק שלו באחריות לנהג )רוב האחריות היא על הנהג עצמו(.

האבחנה בין מצב בו מעביד הוא אחראי באופן שילוחי ומצב בו הוא אחראי באופן אישי:

.כשמעביד מפר את חובת הזהירות והעובד נפגע אז זה אחריות ישירה/ אישיתאם מעביד נפגע ע"י עובד אחר יכול להיות למעביד אחריות שילוחית, כי מי שפגע רואה

במעביד גם כאחראי.

ארבע מערכות יחסים בין שולח לשלוח:עובד מעביד..1מזמין בעל חוזה..2שולח ושלוח..3משדל ומשודל..4

כאשר האחריות מעורבת, גם שילוחית וגם אישית, מתייחסים אליה כאישית.

.עובד - מי שנתון לשליטתו של המעביד.קבלן עצמאי - הוא לא עובד של מישהו אחר, והוא גם לא שלוח

חבותו של בעל חוזה מגדיר מיהו "בעל חוזה". התפיסה הבסיסית שאם משתמשים בשירותיו של קבלן עצמאי,15סעיף

המזמין לא אחראי. לדוגמה: אדם מזמין קבלן, נותן לו מפתחות לדירה אומר: "אני רוצה מע' חשמל

71

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

אולםחדשה, ריצוף חדש, קירות שיהרסו, קירות שיבנו.." על פניו, ללקוח אין שום שליטה על הקבלן, מצבים בהם המזמין כן אחראי )אחריות שילוחית(.5החוק מגדיר

לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת. חבותו של בעל חוזה: 15סעיף שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול

באחת מאלה:( הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;1)( הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;2)( הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;3)( הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;4)( הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא-כדין.5)

. הייתה התרשלות בבחירת בעל החוזה.1

המזמין התרשל ובחר קבלן לא ראוי, ולכן יש כאן שילוב – אחריות מעורבת. אחריות שילוחית וגם אישית. למשל: המזמין לא בירר אם הקבלן הוא חשמלאי מוסמך, או אינסטלאטור מוסמך. הערה: אםתובעים רק את הקבלן, אבל יש ללקוח אחריות אישית, הקבלן יכול לבקש לצרף לתביעה את המזמין.

.. המזמין התערב בעבודה של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק2

את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק.הרשה או אשרר. המזמין 3

בהתייחס למצב זה, מהם המצבים הגלומים בתוך האפשרות "הרשה או אשרר"?.הקבלן אומר למזמין: אני הולך לעשות כך וכך...והמזמין מאשר = מרשה.אם המזמין אומר לקבלן, ראיתי מה אתה עושה וזה בסדר גמור = אשרור.המזמין רואה את מה שהקבלן עושה ושותק

ניתן להציג שתי דוגמאות בעניין זה: אדם נוסע במונית. נהג המונית קיבל רק את הכתובת. הנהג נוהג בצורה פרועה, והלקוח לא אומר כלום. הנהג עושה תאונה, ומתברר שאין לו ביטוח

ואין לו כסף. האם ניתן לתבוע את הנוסע?

דוגמה אחרת: הקבלן משתמש בשרוול לזריקת הפסולת מהקומה העליונה. אבן שיורדתבשרוול קופצת מהמכולה ופוגעת בילד. הלקוח ידע ושתק. האם ניתן לתבוע אותו?

כלומר: לעיתים השתיקה תחשב כאישור ולעיתים לא.

דוגמאות:. המזמין היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי. 4

אני בעל מפעל, והחוק דורש מערכת לטיהור אוויר, כי נפלטים לשטח העבודה חלקיקים.1 מזהמים. הלכתי לקבלן המתמחה במערכות אלו במפעלים מהסוג שלי, ואמרתי לו מה התקן שהחוק דורש. הקבלן, שהוא מהידועים בארץ בתחום התקין מערכת שלא עובדת טוב. העובד

נפגע ותובע אותי. המעביד אומר: תתבע את הקבלן. במקרה הזה: אם החוק מטיל עליו אחריות מסוימת, הוא לא יכול להסירה על ידי העברתה לקבלן. אם החוק מחייב לאחריות,

המזמין יהיה אחראי בכל מקרה. זהו סוג של אחריות אישית. העיריות צריכות לנקז ביוב. הקבלן לא פעל כמו שצריך. אם אדם נפגע, אז האחריות של.2

העירייה היא אחריות אישית, כי החוק דורש מהעירייה. העירייה יכול לדרוש מהקבלן החיצוני אחוז.100השתתפות, ואפילו עד כדי

כלומר: המזמין מזמין את הקבלן לעשות מעשה. הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. 5 . בעל בית שרצה להרחיב את הבית והזמין קבלן. הקבלן לצורךפס"ד כהן נ' מדינהלא חוקי, כמו

72

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

הרחבת הבית התחיל לחפור יסודות, והיסודות הללו גרמו להתמוטטות של קיר של שכן. בעל הביתאמר לשכן, שהאחריות היא של הקבלן.

מדוע בכל זאת המזמין אחראי? כי הוא בכלל לא קיבל אישור מהעירייה לבנות, וגם רצה לבנות בניגוד לחוק התכנון והבנייה. במישור העונשי, המזמין הוא אחראי אישית, אולם מבחינת אחריות נזיקית יש לו

אחריות שילוחית. לעיתים פרשנויות שונות יראו באחריות במקרה זה, אחריות אישית.

אם הזמנו קבלן והוא מפר מפורשות את ההוראות וגורם נזק, אז זה רק מחזק את הטענה שהקבלן הואהאחראי לנזק.

הנפגע עבד אצל קבלן עצמאי שביצע עבודה עבור מזמין. בבית המשפט, נימר נ' דיאב. 804/77ע"א המחוזי נקבע שהמעביד של הנפגע אחראי, והמזמין פטור. נקבע כי השיטות של הקבלן היו מסוכנות

והוכח הקשר הסיבתי. הקבלן ניסה לטעון שגם המזמין אחראי: נציגיו של המזמין ביקרו בשטח וראו את(.3)15הנעשה, לדברי הקבלן, שתיקתם נכנסת ל-

אומרת השופטת בן פורת: באנגליה ובארה"ב יש פירושים שונים לשתיקה. בן פורת אומרת שאפשר ששתיקה תוך ידיעה על הרשלנות אינה מספיקה לצורך הרשעה, ואפשר שכן – תלוי בנסיבות. לגופו

של עניין, אומרת בן פורת, לא הוכחה ידיעת המזמין למעשה שגרם לפגיעה ולכן אין לומר שהרשה אתהמעשה.

בעל חוזה הזמין מקבלן עבודה שמסר אותה לקבלן משנה צינורות המזה"ת נ' שאבי. 675/75ע"א בלי ידיעת הלקוח, ובניגוד לחוזה. העובד של קבלן המשנה גרם נזק גוף לעובד אחר של קבלן המשנה

)הערה: שני הקבלנים ניסו להסתיר את העובדה שמדובר במשנה(.

השאלה: האם קבלן המשנה היה שלוח של הקבלן הראשי? השופט לנדוי סבר שלא.קבלן המשנה ביצע את העבודה לפי שיקול דעתו: הקבלן היה עצמאי אל מול הקבלן הראשי. ביחס שבין הראשי למשנה,

המשנה הוא "כאילו" הראשי. שיתוף הפעולה בין שני הקבלנים כדי להסתיר את העובדה שמדוברבקבלן משנה, אין בה כדי להפוך את קבלן המשנה לידו הארוכה של הקבלן הראשי.

השאלה: האם המזמין הוא המזמין ה"בסיסי", או שהמזמין הוא הקבלן? עקרונית אפשר שגם וגם המזמין טוען)שניהם( ייחשבו כאחראים שילוחית. הקבלן התחייב מול קבלן המשנה שהוא יישא בנזק.

שבשל ההתחייבות, הקבלן אחראי.

ש.ב.

אחריות למעשה הזולת. אנא קראו:

מ.י. נ. נסים502/78ע"א

קשאני נ. רסקו413/67ע"א

בוסקילה נ. מ.י.337/81ע"א

73

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

(13 )שיעור 4.4.2011

סיכום של אליה עזריאלי:

שולח ושלוח, משדל ומשודל, בהקשר לחבות המעביד. אחריות המעביד בגין נזקים שהעובד גורם, חייבים להתקיים יחסי עובד מעביד, הם נבחבנים

במבחן השליטה הגמורה )הוא קובע לו מה לעשות(, הנזק נגרם בזמן העבודה ומדובר בעוולה שהתבצעה ע"י העובד, מדובר בנזק שנגרם תוך כדי מילוי חובותיו ולא שהוא עושה

דברים למען עצמו, כלומר המעביד אחראי, רק אם מדובר בחריגה ממסלול העבודה אזהמעביד לא יהיה אחראי.

גם אם מדובר בביצוע לא נאות של ההוראות של המעביד, אין בכך לפתור את המעביד מאחראיות )כי אז ינהגו כל המעבידים(. גם ביצוע לא נאות של העבודה יכול להטיל

אחראיות על המעביד.

, למרות שמדובר בגורם עצמאי, ישנם מצבים שהמזמין אחראי והאחראיותהקבלן והמזמין היא יותר אישית מאשר שילוחית ואז נוצר מצב של ריבוי מעוולים, שניהם אחראים וניתן גם

להגיש תביעה הדדית בינם לבין עצמם, הקבלן יתבע את המזמין כמעוול משותף.

אחראיות של השולח בגין הנזקים שהשלוח גרם: ישו חוק במסגרת דיני החוזים "חוק השליחות" קובע עיקרון "שלוחו של אדם כמותו",

השלוח מוזמן בשם השולח לבצע פעולות משפטיות שמחייבות את השולח, כשהשלוח מבצע פעולות שכאלו זה מצב בו יש לשלוח יפויי כוח. הוא מתחייב בשם השולח ולכן מבחינה

משפטית זה מטיל אחראיות על השולח, אחראיות זו היא אך ורק בגין פעולות שבמסגרת השליחות, אחראיות על הפעולות המשפטיות של השלוח, דברים שהם בחריגה ממסגרת

השליחות השולח אינו אחראי.

בדיני הנזיקין השליחות היא שונה, היא שליחות בגין פעולות פיזיות, במתקונת בה האדם מבצע פעולה פיזית עבור אדם אחר, התפיסה הבסיסית שניתן להטיל אחראיות בגין פעולות

פיזיות של האחר. השלוח מבצע עוולה וכך ניתן להטיל עליו אחראיות, אם הוא לא שלוח מבחינה משפטית הוא גורם שנמצא בין עובד לבין קבלן עצמאי, הוא לא עובד של השולח כי לא מתקיים מבחן השליטה, הוא לא קבלן עצמאי מפני שהוא לא מבצע את הפעולה לשם עצמו. הוא עושה זאת עבור השולח, לעיתים פעולה שתהיה עבור השולח תטיב עימו אבל

זה למען השולח.

: אם מכונית חוסמת מכונית אחרת ובעל המכונית מבקש מאדם אחר שיזיז לו אתדוגמאות המכונית והוא גורם נזק, ניתן עדיין להטיל אחראיות על בעל המכונית כי זה שהזיז את

המכונית עשה זאת עבורו, הוא לא קיבל שום תועלת מהפעולה הזו. הוא עשה זאת למען בעל המכונית ומכאן שהאחראיות היא של בעל המכונית. אותו אדם מטיל את האחראיות

בעצם על בעל המכונית. אותו אדם לא הפיק תועלת לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך.

העובדה שהשלוח עשה זאת למען השולח זה לא אומר שאין מצבים שבהם השלוח מפיקתועלת.

לעיתים ישנם מצבים בהם השלוח גם יפיק תועלת מאותה הפעולה, לדוגמא שמבקשים מאדם שבדרכו למקום מסוים להיז את האוטו, והשלוח רוצה להגיע לאותו המקום, ונוצר איזשהו נזק מכך שהוא הזיז את המכונית, אז ניתן להטיל עליו אחראיות כי הוא הפיק מזה

תועלת. כשהשלוח מבצע עוולה, הוא לא זה שיאשים את השולח אבל גורם הביינים, השלישי הוא זה שירצה להיפרע מהשולח. ולא השלוח הוא זה שיטיל עליו אחראיות במקרה

שכזה.

74

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

השלוח לא יטיל אחראיות שילוחית זה כשהוא מבצע את העבודה למען עצמו, למרות שזה גם למען השולח, כשהוא פועל כקבלן עצמאי אז הוא שלוח, אבל כשדורשים מגרר להזיז

מכונית זה עבודתו והוא מפיק תועלת מכך. מאחר וזה עיסוקו של אותו אדם אז כשהוא גורם נזק הנזק לא יטיל אחראיות שילוחית על המזמין. האחראיות השילוחית במקרה שכזה

היא בעייתית, קשה לראות מצבים שבהם אדם עושה פעולה למען אדם אחר ומטיל אחראיות על הזולת, בפסיקה ניסו למצוא קריטריון שיטיל אחראיות על השולח, ברור שהשלוח עושה זאת למען השולח ותוך כדי הוא גורם נזק, אבל כשהשלוח נהנה מכך

ומקבל תמורה ישנה בעיה.

- בעל מוסך שתיקן מכונית של רסקו, כשהוא גמר את קשאני נגד רסקו413/67ע"א העבודה הוא עשה נסיעת מבחן ותוך כדי הוא ביצע עוולה וגרם נזק למישהו, כשהוא נדרש

לפצות אז הניזוק החליט שניתן להטיל גם אחראיות על בעל המכונית ואמר שיש לבעל המכונית אחראיות שילוחית בגין הנזק שהמוסכניק גרם, אם הוא מורשה מטעמו של אחר

אז הוא שלוח. מדובר במוסכניק והוא פועל בשמו הוא קבלן עצמאי ואז מזמין העבודה לא אחראי הוא לא שילוחי, אבל אם הוא פועל מטעם עצמו הוא שילוחי. לא השכר הוא

הקריטריון- אפשר שהשלוח יעבוד בשכר ואפשר בחינם. נתייחס למהות הפעולה, אם עיקר העבודה למען השולח- אז זו שליחות. אם הפן העיקרי זה תמורה גם למבצע- אז זה מצב

של קבלן עצמאי. אם זה קבלן עצמאי הוא לא שלוח זה עבור עצמו, זה לא אומר שזה גםלא למען מישהו אחר אבל בראש ובראשונה זה למען עצמו. הוא גם מפיק מזה תועלת.

דוגמה למצב שבו המזיק השלוח אינו קבלן עצמאי, ואין תמורה כספית: אדם רוצה להביא את המכונית שלו לפ"ת, ויש אדם נוסף שרוצה להגיע לפ"ת. רוצים להטיל אחריות על המזמין, מתי? כאשר המזמין

מפיק תועלת, אולם השלוח אינו מפיק תועלת מהפעולה שגרמה את הנזק.

אם יש חריגה ממסגרת השליחות )אדם נשלח להביא רכב לפ"ת ובדרך עושה סידורים(, אז האחריותהיא ישירה.

: אם מישהו עושה זאת עבור אחר ומבצע עוולה- ניתן להטיל על השולחברק בפס"ד ניסיםאחראיות, אם זה מצב שזה גם עבור מישהו אחר וגם עבור עצמו- זה תחום אפור.

יוצר מצב ביניים שלא יודעים אם זה אחראיות שילוחית או אישית.נושא השידול לפקודת12או שהסעיף מחזק את האחראיות השילוחית או את האחראיות האישית. )סעיף

הנזיקין(. "..משתף, מצווה.." ומישהו אחר עושה זאת. על פניו ניתן לומר שהאחראיות היא אחראיות אישית כי אם מצווים על אדם אחר לעשות דבר לא חוקי אז המצווה אחראי

אישית, אם מפתים, מייעצים לאדם לעשות משהו לא חוקי האחראיות היא אישית. האחראיות אישית מהבחינה הזו שמפעילים את המנגנון כאילו עושים פעולה למרות

שבפועל עושים זאת באמצעות מישהו אחר.

אם אני מייעצת לדבר חוקי ואי אפשר לייחס לי ציפייה של תוצאה עוולתית לפעולה החוקית, אין מצב נפשי של אפשרות לצפות עוולה כתוצאה מהפעולה אז אני לא אחראית אם הגורם שייעצתי לו בסוף עשה פעולה שהיא עוולה. לעומת זאת, אם מייעצים למישהו לבצע פעולה

וניתן לצפות שהפעולה תהיה עוולה אז ככל הנראה ניתן להטיל עליי אחראיות בגין הייעוץהזה.

- מדובר על בחור שאיבד חלקת אדמה וגידל עליה עגבניות, הוא חכר אתפס"ד בוסקילה חלקת האדמה מאבא שלו, בוסקילה עצמו לא היה חבר מושב, במושב היה תקנון שקבע

שכל חבר מושב חייב לשווק את התוצרת החקלאית רק דרך המושב, אותו בוסקילה לא היה חייב כי הוא לא חבר מושב, נודע למושב שהוא הולך לשווק את התוצרת לא דרך המושב,

75

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

המושב ביקש צו נגד בוסקילה שיאסור עליו לשווק את התוצרת אלא באמצעותו. ביהמ"ש נתן את הצו מפני שהמושב לא סיפר את כל האמת, ואחר כך שנודע לבוסקילה שישנו צו כזה, ביהמ"ש הבהיר שהצו הוא נגד אבא של בוסקילה, המושב לא רצה שהוא ישווק את

התוצרת באופן ישיר הוא רצה שזה יעבור דרכו, המושב רצה למנוע ממנו לשווק את התוצרת, המשטרה לא בדקה את תוקפו של הצו, היא קיבלה אותו בהתאם למה שהיא

ראתה, בכך גרמה לבוסקילה לאבד את כל התוצרת שלו. הוא מחליט לתבוע את המשטרה, אבל המשטרה אומרת שהמושב הוא זה שפיתה אותו

לעשות את מה שעשה, המושב בעצם שיתף את עצמו, ולכן כשבאים לבדוק את אחראיות המושב מול בוסקילה ביחס למשטרה אז אחראיות המושב היא אחראיות אישית, וגם

אחראיות המשטרה אישית, המשטרה הייתה רשלנות בכך שלא בדקה את תוקף הצו, המושב הפעיל את המשטרה באופן שהוא הפעיל בצורה לא חוקית, מאחר והמושב לא

עשה זאת באופן עצמאי, אלא באמצעות המשטרה אז המושב הוא גם אחראי באופן שילוחי. משדלים לעשות משהו חוקי ואין צורך לחשוב, אז לא אחראים לנזק שאותו אחד

עושה למישהו אחר, מפני שהדבר הוא עוולה, אבל אם מלכתחילה משדלים והצד גורם נזקאז ישנה אחראיות כלפי אותו צד וזה אחראיות אישית.

ביהמ"ש קשה לו להגדיר איזה אחראיות זו, אישית או שילוחית, אז מנסים להשתמש במושג של אחראיות מעורבת )מדובר גם באחריות אישית במצב דנן(. בינם לבין עצמם הם

אחראים באותה המידה ולכן זו אחראיות אישית.

- ביהמ"ש אומר שתרומתו של הנתבע או השתתפותו צריכים רינת נגד רום6871/99ע"א להיות במעשה של עוולה ולא בביצוע לא נאות של מעשה מותר, הנתבע זה המשדל, המשדל חייב להיות בעל יסוד נפשי של כוונה או מודעות לביצוע העוולה, על המשדל

להתכוון לכך כשהמשודל יבצע עוולה או יבצע מעשה שהעוולה היא תוצאה טבעית שלו, חייב להיות קשר סיבתי בין פעולת השידול לבין העוולה שבוצעה. כאשר הנתבע הוא שותף לביצוע העוולה הוא לא משדל אלא מעוול משותף. ולכן הוא אחראי מעצם ביצוע העוולה

ולא מהשידול. או שיש מודעות שהתוצאה של השידול תהיה עוולה. השיתוף והסיוע זה לכיווןהאחראיות האישית, ייעוץ ופיתוי זה בדר"כ אחראיות שילוחית.

ציטוט של השופט ברק בפס"ד ניסים:

"...במקום שאדם פועל כשלוחו של אחר במסגרת דיני השליחות, והוא אינו נתון לשליטתו הגמורה, יראו אותו (, אך היפוכו של דבר, דהיינו, כי כל מי522, בעמ' 553/66כשלוח לעניין פקודת הנזיקין ]נוסח חדש[ )ראה: ע"א

שהוא שלוח על-פי דיני הנזיקין הוא גם שלוח על-פי חוק השליחות, אינו נכון.

. אף שהפסיקה לא אימצה את הגדרת השליחות שבחוק השליחות, הרי הייתה לתפיסה של חוק השליחות10 ידוהשפעה עקיפה על בתי המשפט. השפעה זו מתבטאת בכך, שכשם שבדיני השליחות הרגילים השלוח הוא

, כך גם לעניין השליחות בנזיקין שלוח הוא ידו הארוכה של השולח, המבצע במקומו פעולה,הארוכה של השולח נבדל השליח מהקבלן העצמאי בזההמוטלת עליו. בפסק הדין המנחה בסוגיה זו קבע השופט זוסמן: "מאידך,

שהוא, השליח, מבצע את שליחותו בעד אדם אחר, במקומו של זה, למען הוציא לפועל דבר אשר שולחו ... ראובן אשר מסר לשמעון את חפציו לשם העברתם מתל-אביב לירושלים, האם משמש שמעוןמעוניין בו

כשליחו, או האם ייחשב כקבלן עצמאי? התשובה לכך תלויה במעמדו של שמעון כלפי ראובן, ובמידת עצמאותו כלפיו. מקום שתאמר כי העברת החפצים היתה עסקו של שמעון, אשר זה ביצע בשמו הוא, על מנת למסרם

לראובן בהגיעם לתעודתם, ייחשב שמעון כקבלן עצמאי. מקום שתאמר כי ראובן העביר את החפצים, כשנעזר על(.1435, בעמ' 404/54ידי שמעון ששימש זרועו הארוכה, ייחשב שמעון כשליח..." )ע"א

...

. בהגדירו את מבחן היד הארוכה ומילוי המקום עמד השופט זוסמן על כך, כי זיהויו של אדם כשלוח מותנה12"במעמדו" "ובמידת העצמאות שלו".

76

2010-2011דיני נזיקין – מחברת קורס מצטברת – ד"ר עמוס הרמן – מסכמת: יעל גולדמן,

נראה לי, כי בעניין זה ניתן לפתח מבחן עזר נוסף, שיהיה בו כדי ליתן תוכן ממשי לעקרון היד הארוכה, וזאת לא בכל המקרים אלא אך בסוגים מסוימים של מצבים, בהם קיים רקע עסקי לפעילותם של המעורבים השונים.

פלוני ייחשב כידו הארוכה של אלמוני - ועל כן כשלוחו לעניין האחריות השילוחית בנזיקין - אם פעולתו של פלוני אינה נעשית באופן עצמאי משלו, אלא אם היא נעשית במסגרת הפעולות העסקיות של אלמוני, באופן שאין היא

בחינת שירות חיצוני, הניתן לאלמוני, אלא פעילות, המהווה חלק פנימי ואינטגראלי לפעולתו העסקית של אלמוני. במצב דברים זה פעולתו של פלוני היא חלק פנימי ממערך הפעילות הכוללת של אלמוני, וניתן לראות בה כאחד

האברים, המהווים את גוף הפעילות כולה. בנסיבות אלה ניתן לראות בפלוני יד ארוכה, שכן הוא אבר חי מהמערך הכולל של אלמוני. מבחן עזר זה הגיונו בצדו, שכן יש בו כדי להצדיק את האחריות השילוחית, המוטלת על

השולח. ההצדקה היא בכך, שהסיכון, שנוצר בשל פעילותו של פלוני, הוא חלק מהסיכון הכולל, שנוטל על עצמו אלמוני, ושבגינו מוטלת עליו אחריות שילוחית, וזאת חרף העובדה, שביצוע אותן פעולות מהווה גם ביצוע פעולתו

העסקית של פלוני עצמו. אכן, האחריות השילוחית של אלמוני מיתוספת לאחריותו האישית של פלוני, ואין היאבאה במקומה.

ננסה להיפרע מגורם שונה מהגורם שהזיק בפועל:כאשר המזיק בפועל אין לו כסף, שיקוליםאידיאולוגיים, רצון לפגוע, להעניש.

אם מישהו מזיז לי את האוטו וגורם נזק: המזיק אין לו אמצעים, אולם השולח, בעל הרכב – יש לו ביטוחהמכסה אותו ואת כל המשתמש ברכב שלו. הניזוק יכול להיפרע מבעל הרכב.

77